פרשת מקץ - שבת חנוכה

תחת שלטון יוון ביקש הצורר לבטל את דת ישראל וגזר על איסור שמירת מצוות, ולא עוד אלא שחלק גדול מהעם לא עמד בניסיון הפיתוי והתייוון בעצמו וקיבל באהבה את תרבותו ואלוהיו של הצורר. או אז קמו מתי מעט מעם ישראל, מתתיהו בן יוחנן ובניו, והשליכו נפשם מנגד וכנגד כל היגיון מבצעי בהיותם מיעוט גם בקרב עם ישראל – הכריזו על מרד בשלטון הזר.

האם העובדה שאלפי שנים חוגג עמנו את ניצחון החשמונאים מוכיחה שניצחונם היה ניצחון לדורות והעם כולו קיבל את השקפתם על היהדות והתורה? או שמא הדלקת הנרות הינה תולדה של פולקלור נאה, זיכרון לאיזה סבא זקן וילדיו, מתתיהו שמו, קנאי שמרן שלא השכיל לצעוד עם רוח הזמן ולהשתלב "בקדמה המערבית" דאז? האם הוא ושכמותו נותרו מאחור, ספונים על דפי תלמודם, אבל קשר חלש מאוד נותר בינם לבינינו המשועבדים לכל תחלואי החברה המודרנית על גלגוליה ותועבותיה?

ישנה שאלה מפורסמת. אם היה בפך השמן היחידי הטהור שנמצא בבית המקדש די שמן ליום אחד, אך נעשה נס והוא הספיק לשמונה ימים. אם כן, הנס הוא שבעת ימי הבעירה ולא שמונה, ולמה קבעו חז"ל שמונה ימי חנוכה?

אחד ההסברים לתמיהה זו מצוי בפירוש "פרי חדש" לשולחן ערוך (הרב חזקיהו דה סילבה, מגדולי רבני ארץ ישראל במאה ה־17) שבכ"ה בכסלו היה הניצחון על היוונים ועל כך אנו מודים מדי שנה, ומלבד יום זה אנו מודים במשך שבעה ימים נוספים על נס פך השמן שהספיק למשך שבעה ימים במקום יום אחד (וישנן עוד עשרות תשובות במפרשים השונים ואין כאן מקומן).

אנו משלבים בחג החנוכה את שמחתנו על נס הניצחון, שהיה אומנם מעוטר במהלכים טבעיים לכאורה, אך כל היסטוריון צבאי שינתח את מאזן הכוחות יסיק שהיה זה נס גלוי ולא ניצחון טבעי. יחד עם זאת חוגגים אנו את הנס שכולו גלוי, של בעירת השמן שבעת הימים הנוספים.

קל להזדהות גם היום עם גבורתם הפיזית של המעטים שהעזו למרוד באויב ללא תמיכת רוב העם שכבר התייוון ונספח לתרבות האלילית. אך האם אנו חוגגים בלב שלם את הניצחון הרוחני של החשמונאים? על דבקותם בהלכות שבת, על דבקותם בלימוד התורה ללא תנאי, על מסירות נפשם לקיום תרי"ג מצוות שנדמה היה למתייוונים "הנאורים" שבאותו דור כי כבר אין טעם לקיימן?

האם בקרב חלק מעמנו לא עולה מידי פעם הרהור שמא לא צדקו החשמונאים הקנאים כשהרגו ללא משפט את אותו עוכר ישראל שהעלה קורבן לאלילי יוון במצוות שליח המלך שהגיע לעירם?

כשאנו מדליקים את הנרות, נדע ונזכור כולנו שאנו חוגגים את ניצחון הקנאים ששלחו את ילדיהם לתלמוד תורה על אפם וחמתם של השלטון היווני ושל המתייוונים שמסרו את ילדיהם לחינוך האלילי "המודרני".

נביט אל הנרות באומץ ונודה באמת.