להיות נשיא המדינה שהוא גם המגשר הראשי במשבר הפוליטי־חברתי הגדול בהיסטוריה של ישראל המודרנית – פירוש הדבר הוא להיקרע מדי יום ביומו בין שני תפקידים כמעט סותרים, על גבול פיצול אישיות.
יתרום להידברות? "מסמך ההבנות" של בית הנשיא
עתירה מפתיעה מתוך הליכוד: "למנוע מנתניהו לעסוק בענייני הרפורמה"
זה תקופה שיצחק הרצוג משלב בלו"ז הנשיאותי שלו את התפקיד היוקרתי של אזרח מספר אחד המייצג את האומה בבירות העולם וזוכה לכבוד מלכים ולמחיאות כפיים, לצד עבודת תיווך שחורה הכוללת שיחות פוליטיות לא נוצצות בעליל, שכנועים, דילים ומתקפות בתקשורת שמגיעות לסירוגין משני צִדי המו"מ.
כך בדיוק היה גם השבוע, כאשר יצא לביקור מדיני באזרבייג'ן. הרצוג אומנם עזב פיזית את בית הנשיא, אך לא התנתק ולו לרגע מהמתרחש בשיחות. כך שגם בבאקו האקזוטית, בין הפגישה עם הנשיא אילהם אלייב בארמונו המפואר, להרמת כוסית עם הקהילה היהודית לכבוד חגיגת 75 שנה למדינת ישראל, הרגיש הנשיא בדיוק כמו בסיסמת אל־על: "הכי בבית בעולם".
הדיווחים מירושלים זרמו לבאקו בזמן אמת, וכיבוי השריפות נעשה תוך כדי ביצוע השליחות המדינית. אחרי שטופלה תקרית תיקון חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" שהאופוזיציה הגישה בכנסת כנגד כל הסיכומים על הקפאת ההליכים החד־צדדיים לטובת מאמץ הפשרה, התיישב הרצוג לשיחה פתוחה עם הכתבים והתעקש לשדר אופטימיות.
כאן חשוב לסייג כי האופטימיות ההרצוגית אינה נובעת מסיכויי הצלחתן של השיחות, אלא נוגעת בעיקר לכנות הצדדים בנכונותם לפתור את המשבר בדרך הידברות ולא בשדה הקרב. הנשיא מאמין – או רוצה להאמין – כי איש מהמעורבים לא באמת רוצה לפוצץ את המו"מ ולהחזיר את המדינה לכאוס של סוף חודש מרץ. לא לפיד, לא גנץ ולא נתניהו.
הוא לא טוען כי הפשרה נמצאת מעבר לפינה, אך משוכנע כי חרף המתקפות נגדו אחרי שהגיש לעיון הצדדים את מסמך העקרונות, הם מוכנים לרוץ למרחקים ארוכים ללא דד־ליינים במטרה להגיע להבנות. הרצוג אומנם לא אומר את זה בקול, אך הדעה הרווחת בחוגים הקרובים לבית הנשיא היא כי המאמץ כבר הניב פרי במציאות, גם אם יריב לוין ומחנה הנִצים בקואליציה חושבים אחרת.
"בלי שחוקקו סעיף כלשהו מהרפורמה, עצם המשבר וההידברות כבר הזיזו את השיח על מערכת המשפט למרכז, אפילו קצת ימינה. התודעה הציבורית, ההבנה כי המצב הקיים אינו תקין ולא יישאר כמו שהיה, השתנתה דרמטית אם להשוות בין המצב ערב הקמת הממשלה לבין המצב כיום. רק שחשוב להפנים כי מדובר לא בעוד חקיקה, אלא בשינויים טקטוניים בכל המציאות הקיימת, ומהלכים כאלה דורשים זמן וסבלנות" – טוענים גורמים ששוחחו לא מעט עם אנשי בית הנשיא בימים האחרונים.
הנשיא כאמור אופטימי, אך אינו מנותק מהמציאות. המתיחות הגוברת סביב בחירתם של נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הקיים מדאיגה אותו מאוד. "הצדדים הצליחו לבנות אמון בתוך החדר בלי קשר לספינים, לכותרות ולתדרוכים שזולגים החוצה. כעת כולם עומדים בפני המבחן הגדול שיהיה ב־14 ביוני (תאריך הבחירות של נציגי הכנסת לוועדה - א"ר). "אם יצליחו לגבור על הלחצים של מתנגדי ההידברות משני הצדדים ויעברו את בחירת הנציגים ללא פיצוץ – הם יוכיחו את רצינותם בכוונה להוביל לפשרה ולא להחזרת הכאוס והפילוג הנורא", סיכם הרצוג.
ויכוח פנימי באופוזיציה
גורמים במערכת הפוליטית טוענים כי לפני שבועיים וחצי, כאשר מזכיר הממשלה יוסי פוקס צייץ כי בהיעדר הסכמות תבחר הקואליציה שני נציגים מטעמה לוועדה לבחירת שופטים, התקיימה שיחה בהולה בין הנשיא לראש הממשלה.
לא הרצוג ולא נתניהו אישרו זאת, אך לטענת מספר גורמים בליכוד, נתניהו אמר להרצוג כי "מכיוון שהוא רוצה להגיע להסכמות רחבות, חשוב שהשיחות לא יתפוצצו על נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים. על כן, ייבחר נציג אחד של הקואליציה ונציג נוסף מטעם האופוזיציה". כאמור, הדברים לא קיבלו אישור רשמי, על כן בשני הצדדים משחקים משחק מורכב ומתכוננים במקביל לכמה תסריטים אפשריים בבחירות הנציגים.
באופוזיציה יוצאים מנקודת הנחה כי אומנם נתניהו עצמו שואף לפשרה, אך "מחנה הנִצים" בתוך הקואליציה חזק, פעיל ומפעיל לחצים אדירים על רה"מ. אותם נִצים שבראשם עומד שר המשפטים יריב לוין לא מאמינים בהידברות ולא נותנים לה ולו צ'אנס אחד בודד.
עמדתם של לוין ואנשי מחנהו לוחמנית ושונה מאוד מזו של נתניהו עצמו, של רון דרמר השואף למתינות ולפשרה ושל עוד שורה לא קצרה של אנשי הליכוד החושבים שלוין טועה בדרך שבה הוא בוחר להוביל לשינויים במערכת המשפט. אחד מבכירי "מחנה הרפורמה" אמר לי השבוע, בשיא המחלוקת סביב מספר נציגי הקואליציה: "האופוזיציה צריכה להבין שאם לא נגיע להסכמות איתם עד 14 ביוני, הקואליציה תבחר שני נציגים כמו שגנץ עשה ב־2020. זה לא איום, זה מה שיהיה".
ייתכן שבמחנה הרפורמה באמת לא רואים בהצהרה שכזאת איום, אך באופוזיציה מגדירים את זה בדיוק כך – "סחיטה באיומים". לטענת גורמים באופוזיציה, "לדרוש הסכמות תמורת נציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים, זה להכריז בפועל על פיצוץ השיחות. הרי בליכוד יודעים היטב כי הדרישה שלהם לחוקק חוק או שניים מהרפורמה עד סוף יולי תמורת דחיית שאר הסוגיות בכמה חודשים בלבד, היא עסקה גרועה ולא מקובלת עלינו בעליל. הדרישה שלנו היא חקיקה של סעיף או שניים מהרפורמה תמורת דחייה של כל שאר החקיקה במתכונת חד־צדדית עד סוף הקדנציה של הכנסת הזאת. נקודה".
אם לא די בכך, גורמים בליכוד מספרים כי בסביבת לוין מסתובבת הצעה אחרת שנראית קיצונית עוד יותר: בהיעדר הסכמות, להצביע על שני נציגי האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים ובכך להביא את המצב אל סף האבסורד. "כך נשים סוף לפארסת המו"מ ונחזור לחקיקת חוק הוועדה לבחירת שופטים שמחכה להשלמה האחרונה".
בינתיים באופוזיציה מנסים לנחש את מהלכי המשחק של הליכוד. מנסים ולא ממש מצליחים. זאת מפני שגם המועד האחרון להגשת מועמדויות לא באמת יהווה נייר לקמוס שישקף את הכוונות האמיתיות של הקואליציה. אם הקואליציה תציג מועמד אחד מטעמה, אז ככל הנראה המחנה המתון ניצח, ונתניהו החליט למנוע פיצוץ גם במחיר של פיצוץ פנימי מול שר המשפטים שלו.
אך גם אם ב־7 ביוני יתברר כי ברשימת המועמדים מופיעים שני נציגים או אף יותר מטעם הקואליציה, זה לאו דווקא יצביע על סוף המשחק. הקואליציה בהחלט תוכל לשחק משחק מתוחכם יותר ולהשתמש בהצבת שני נציגים מטעמה כבמנוף לחץ. כלומר, לטעון כי תסיר את המועמד השני בתמורה לוויתורים במו"מ. כך שהכוונה האמיתית תתבהר רק בזמן הבחירות, ב־15 ביוני, ולא שעה אחת קודם.
בינתיים, במקביל לניסיון הנואש לפתור את חידת נציגי הקואליציה, אנשי האופוזיציה ממשיכים בוויכוח נוסף, פנימי, סביב הנציג מטעמם בוועדה. ביום רביעי, בעוד הנשיא עושה את דרכו מבאקו לתל אביב, נפגשו יאיר לפיד ובני גנץ לשיחת ארבע עיניים בכנסת במטרה להוריד מתח ולצמצם פערים.
לדברי גורמים יודעי דבר, הסכמה לא יצאה מהפגישה הזאת, אך הפערים בהחלט צומצמו. השניים נצפו יוצאים מהפגישה מחויכים ומשדרים אופטימיות. האם אופטימיות הביניים הזאת של גנץ ולפיד דומה לסוג האופטימיות של הנשיא – כזו שנשענת יותר על רצון טוב ופחות על הסכמות – נדע בקרוב, עת תתכנס הכנסת לאירוע הדרמטי של בחירת נציגיה לוועדה. ועדה שספק אם תקום וספק גדול עוד יותר אם תצליח להאריך ימים.