1
למי מאיתנו ששכח, נזכיר כי ישראל הצעירה, השברירית, הלא מובנת מאליה, נמצאת לא רק במשבר הגדול בתולדותיה, אלא עדיין עמוק בתוך השלב של ביסוס עצמאותה באזור המוזר הזה, שבו אנחנו עדיין די גוף זר. אני מזכיר זאת כי לא כולם מפנימים שיש שלושה שלבים בחיי העם: החזון והתקומה, העצמאות וביסוס העצמאות ובסוף - המנוחה והנחלה. אנחנו עדיין בשלב השני, נאבקים, מתמודדים ומשלמים מחיר דמים יקר על האחיזה במדינת היהודים היחידה.
הפיגוע הקשה השבוע בעלי הוא תזכורת כואבת נוספת לעניין הזה. כשרפי איתן המנוח התעקש להזכיר לנו כי צפויות לנו מאה שנות טרור, התנחמו בישראל בצה"ל החזק ובשלום עם מצרים ועם ירדן. התלוצצנו שניתן לכבוש את לבנון בשעה עם הטרומבון של תזמורת צה"ל ובשטחים היינו בעלי הבית, הכובשים והשולטים. רפי איתן המנוח צדק. זוהי מנת חלקנו, וזהו המחיר הכבד שאנו משלמים כדי לחיות כאן ולבסס את עצמאותנו.
ובינתיים, אצלנו אין ביטחון בהתיישבות בשומרון ובצירים, אין ביטחון אישי בערים הערביות ובכלל, אין משילות בגולן, איראן בדרך לפצצה, הצפון על סף תבערה, אין יציבות כלכלית, אין ידיים על ההגה, אין חוק וסדר לפורעים יהודים שמכלים זעמם בפלסטינים ומעלים אש בכפריהם. יש עיסוק הזוי וסהרורי בנושאי שוליים כמו הדחת ראשי חברות ממשלתיות, ניסיון לשלוט במערכת המשפט, באוניברסיטאות ובחלקים בתקשורת. ננצח, אבל זה יהיה ארוך וקשה. בסוף נגיע אל המנוחה והנחלה.
2
הסעיף מס' 1 בהסכם הלא כתוב בין מדינה לאזרחיה הוא לספק להם ביטחון סביר. זה כולל גם את האזרחים הישראלים שחיים באישור הממשלה בשטחי יהודה ושומרון. נכון, זה קשה, זה מחייב כוחות צבא גדולים, דורש כלים ומשאבים מודיעיניים, מבצעיים, טכנולוגיים ומשפטיים וניהול סבוך של הזירה הציבורית בארץ ובעולם; אבל זוהי חובת המדינה ושירותי הביטחון שלה לאזרחים.
כמות הפיגועים והיקף הנרצחים בטרור מיהודה ושומרון בחודשים האחרונים מחייבים את הקבינט ואת צה"ל לפתח כלים חדשים של הרתעה ושל מלחמה בטרור. כלים שיחרגו מפעילות השגרה של "שובר גלים", שהיא תוכנית מבצעית שגרתית למלחמה בטרור המתבצעת מדי לילה ויום על ידי צה"ל ושב"כ בשומרון עם הצלחות לא מבוטלות שאין בהן די.
הגעגוע אצל פוליטיקאים ופרשנים באולפני טלוויזיה למבצע חומת מגן נוסף בשטחים הוא חלום באספמיה, שנוטע תקוות שווא לתוצאות של זבנג וגמרנו. צה"ל לא ימליץ והקבינט לא יאשר שחזור בן זמננו לאותו מבצע שניהל אריק שרון ז"ל, אחרי הפיגוע במלון "פארק". המציאות שונה, הזירה אחרת, הרגישות הבינלאומית והאזורית שונה, והאתגרים הביטחוניים הנערמים על שולחן הקבינט והמטה הכללי מחייבים סדר עדיפויות הגיוני.
אבל לצד הצורך להפעיל יכולת צבאית למאבק בטרור על מנת לצמצם ולהרתיע את מבצעיו, הפתרון איננו טמון רק בקני הרובים ובטילי המסוקים. הוא טמון בחיזוקה של הרשות הפלסטינית, ביצירת קשר אחר עם מחליפו העתידי של אבו מאזן ובמתן כלים לרשות במאבק נגד חמאס, שמנסה להשתלט על הגדה, בחיזוק מרקם החיים בשטח ובעיקר במתן תחושה לשני הצדדים שעת הפתרון לקץ הסכסוך בו תבוא – גם אם תתמהמה. אני לא מכיר חלופה אחרת שתשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית.
3
מעולם לא היו הבחירות לנציגי הקואליציה או האופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים עניין לאומי בראש החדשות בישראל וגם לא הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין. תחושת החירום והבהילות, שמדובר במוצבים קדמיים במאבק על עצמאות מערכת המשפט שלנו ועל הדמוקרטיה, ניערו את האבק מעל גופים רדומים שחשיבותם הועלתה שבעתיים על ידי בנימין נתניהו, יריב לוין, שמחה רוטמן ותומכיהם.
השבוע זו הייתה "מחאת עורכי הדין". הם נכנסו אל מתחת לאלונקה, רבים מהם ומהן נסעו קילומטרים ארוכים, עמדו שעות בתורים לקלפיות, ניערו את האבק מעל תעודת עורכי הדין ומימשו את זכותם וחובתם לביצור הדמוקרטיה. לשכת עורכי הדין היא כעת מוצב קדמי, ערכי ופרקטי במאבק על אופי המשטר ושימור עצמאות מערכת המשפט.
4
אנחנו מדינה רוויה ביומני חדשות, מהדורות, מבזקים, פושים ורשתות חברתיות, ולמזלנו יש מקום לכולם. לכל דברי ההגות והפנינים של ח"כ ניסים ואטורי, טלי גוטליב, דודי אמסלם, איתמר בן גביר, רוטמן ועמיחי אליהו. יש מקום לכולם.
תהיתי השבוע אם נתניהו נהנה מעבודתו, אם הוא מגיע בבוקר ללשכה עם חדוות עשייה. אני בכלל לא בטוח. הוא מגיע ליום של טרללת, עם לא מעט מטורללים, משיחיים ויוצרי פרובוקציות. בנוסף, הוא לא אישיות רצויה כעת בארה"ב, לא באיחוד האמירויות וגם לא באירופה.
גם הבית ריק. שני ילדיו יאיר ואבנר שוהים בחו"ל. הוא לא שולט עוד כמו בעבר במפלגתו ובסיעתו, יש לו מורדים גלויים וחשאיים. סדר היום דופק לו בדלת: פיגועים רבים, בעיות משילות קשות, פשיעה גוברת, יוקר מחיה גואה ומאיים וכמובן ענייני ביטחון בוערים. והמחאה כמובן.
נתניהו מוצא נחמה בוודאי בדיונים ביטחוניים ובאוויר הפסגות שהוא שואף בביקוריו בצה"ל, בזרועות המודיעין ובקהילת ההייטק. נתניהו לא נהנה. הוא שורד, וזה נעשה קשה מיום ליום גם מבית, גם מחוץ. עד שיימצא מוצא הולם.
5
אם חשבתם שהקרב על נחל האסי הוא "חלון הראווה" של היחסים בין הקיבוצים בעמק המעיינות לבין בית שאן – אתם טועים ובגדול.
השבוע, בסיור באזור, למדתי על תוכנית אנרגיה חדשה בשם "תפוז" (תוכנית פוטו־וולטאית אזורית).
ומעשה שהיה כך היה: החלטת הממשלה להוריד את המיסוי על ייבוא דגים מסין, הכריעה את גורל ענף המדגה בישראל לכליה. מרכז הענף הוא בעמק המעיינות, עם שלוחות בגליל העליון ובחוף כרמל - ובקרוב יצטרכו להיפרד מהדגה ולייבש את הבריכות.
בעמק הוקמה שותפות של כל הקיבוצים (שהם בעלי בריכות הדגים), שהחליטו לשתף ללא תמורה את כל המושבים, את ארגוני הירוקים ואת עיריית בית שאן במיזם אנרגיה אזורי גדול. על תשתית בריכות הדגים תוקם מערכת לאנרגיית שמש באחד האזורים היוקדים בארץ.
תוכנית 5,000 דונם של מערכת אנרגיה תובא בקרוב לוועדת התכנון הארצית על ידי בית שאן עם הקיבוצים והמושבים, אשר ביחד מאוחדים ומוסכמים, יהפכו את העמק לחלום ויכסו בלוחות אנרגיה את הבושה של הרס חקלאות המדגה בישראל.
6
כשנסלי ברדה אמרה לי בהפסקת הפרסומות באולפן הבוקר שהיא אומנם לא מבינה כלום ברפואה אבל אני נראה לה מעט חיוור, עייף ולא כתמול שלשום, רצתי לרופא שלי ד"ר עודד הורן, שהיה גם הרופא שלי בצה"ל וכעת הוא מנהל הסניף בכללית, ועשיתי בדיקות מיידיות. אחר כך נכנסתי קצת למשטר, הלכתי לענת ענבר, מומחית ברפואה אינטראקטיבית ובאורח חיים מאוזן, יועצת ומנחת קורסים בשטח "התודעה המזינה" - וכמו שאני מודע לכל דבר שיוצא לי מהפה, כך אני משתדל להיות אחראי וקפדן גם על מה שנכנס.
התחלתי לעשות הליכות בחוף הים וחיכיתי בכיליון עיניים לבדיקות הסקר המקיפות באיכילוב, שבוצעו השבוע. טפו... טפו... הכל טוב ותקין. אבל אני רוצה לגלות לכם שעשיתי גם בדיקה שנקראת RMR, שבודקת קצב חילוף חומרים בגוף ושריפת קלוריות במנוחה. שכבתי מחובר למסיכה וחיישנים במשך 20 דקות ואחר כך ד"ר דורי ארד הביט במחשב וסיפר לי שקצב שריפת הקלוריות שלי במנוחה גבוה מהממוצע וכי אני שורף במנוחה 2,182 קלוריות ליום.
ואני כעסתי שרק עכשיו, לאחר שנים שבהן כמעט ולא נחתי, מגלים לי את הסוד לשריפת קלוריות – מנוחה...
7
בחוף הצוק, בשעת בוקר מוקדמת, פגשתי את ד"ר שי וייסברג. הוא סיפר לי על ספרו "100 שנים של שמחה", שאותו כתב על החוף ושמתעד את סיפורם האישי של בני 100 ואת סודם בתחום איכות ואריכות ימים. "מה הסוד בקצרה?", שאלתי אותו בדרך אל הרכב, והוא השיב: "קיבלת חיים במתנה, Use them or lose them".
שבת שלום.