הדוגמנית מישל גרציג התחתנה השבוע עם השוער הבלגי של ריאל מדריד טיבו קורטואה. החתונה נפרשה על פני שלושה ימים והתקיימה בניס שבצרפת, כלומר מקום ניטרלי, בין ספרד לישראל. כמו להתחתן בחדרה כשהכלה מרמת גן והחתן מעפולה. גרציג היא דוגמנית ישראלית שמזכירה את קורל סימנוביץ' - גם היא נישאה לכדורגלן בינלאומי. במקרה שלה זה סרג'י רוברטו, שמשחק בברצלונה. אל השתיים הצטרפה לאחרונה גם עדן פינס, שבימים אלה מנהלת זוגיות עם הכדורגלן הנורווגי מתיאס נורמן, שמשחק בקבוצה הרוסית דינמו מוסקבה.
אמנם בזמן האחרון אנחנו מתחילים להצטיין בכדורגל, אך בנשות כדורגלנים בינלאומיים אנחנו עדיין מצטיינים יותר. דרך ההיכרות בין הישראליות לכדורגלנים פשוטה. פנייה באינסטגרם עם מילה אחת או שתיים. קורטואה הגיב לגרציג על תמונה שהעלתה עם כלב, וכתב לה “קיוטי". הפנייה באינסטגרם היא כמו חוזה טאלנט לכוכב טלוויזיה או שיחת טלפון מחברת המוזיקה סוני לזמר מתחיל. אתה מסומן, יש בך עניין, זה היום הראשון של שארית חייך. בעבר החלום היה להוציא תואר בתחום רפואי או משפטי, היום התקווה היא שקורטואה יפנה אליך בפרטי.
קלישאת הכדורגלן והדוגמנית חבוטה, אך כיום היא יותר רלוונטית ועוצמתית. כבר לא מדובר רק בדוגמנית מקומית עם שחקן מנבחרת ישראל, אלא גם בסופר־מודל ישראלית שנמצאת בזוגיות עם כדורגלן בינלאומי. פאוור קאפל על סטרואידים. עולמות הדוגמנות והכדורגל דומים: לשניהם קריירה קצרת מועד ואהבה עצמית חסרת מעצורים. שני התחומים מקדשים את הנראות, הגוף, היופי, הכושר והתזונה. כבר בגילים צעירים הם מרוויחים סכומי כסף עצומים על ידי החתמתם בקבוצות או בסוכנויות שמהמרות עליהם. הגוף הספורטיבי הגברי בשילוב היופי הנדיר הנשי מייצר תמונת אינסטגרם מושלמת. אין צורך בפוטושופ או בפילטר. זה עולם של אלים ואלות.
הגברים הצעירים והמוכשרים מקועקעים, שריריים, גדולים ועשירים. הנשים רזות, מטופחות, מושקעות ומהפנטות. בשיטוט בתמונותיהם עולה שהם נוטים להצטלם יחד ליד מקורות מים, מאחוריהם עצי דקל או קוקוס. באופק נפרשים נופים אירופיים עוצרי נשימה. ברוב התמונות הכדורגלן עוטף את הדוגמנית, חובק אותה, מסוכך עליה. היא מתערסלת בגופו, מתמסרת לשריריו המשורגים. אלה השילובים המדויקים, הקריסטליים, האלוהיים. היופי האנושי בשיאו. כוח, אסתטיקה, הצלחה, פרסום וכסף. גבר ואישה. צעירים, מוכשרים, יפים ואמיצים.
אך גם לתמונה המושלמת הזאת מחלחל זרם ימני־שמרני־דתי גזעני, שמוצא ביטוי בתגובות של מאות גולשים המתנגדים לזוגיות, שנבהלים מהתבוללות. “לא יכלה למצוא לה יהודי?", הם טוענים. מדהים לגלות שחיים בינינו אנשים שכל כך מבועתים וחרדים מעתידנו, שכל היכרות של בן או בת דתנו עם בני או בנות דתות אחרות מהווה איום קיומי בעיניהם. כאילו כל אחד מאיתנו עדיין נושא על כתפיו את משא שימור הדת בארץ ישראל.
גרציג אמרה שעדיין חשוב לה לעשות קידוש בימי שישי. המגיבים מתנגדים. השילוב של גוי וקידוש גורם לחררה בקרב טוקבקיסטים זועמים. “עדיף להתחתן עם כל יהודי ולא עם גוי", “עצוב שיהודייה בוחרת להתבולל", “שיתגייר, אם לא - תעיפי אותו". דווקא בעידן ההכלה, שבו כולנו אמורים להרגיש טוב עם עצמנו וחופשיים לעשות ככל העולה על רוחנו, עדיין יש נושאים בלתי מתקבלים. זוגות מעורבים מעוררים תגובות הנעות בין תמיהה, הרמת גבה ועד להתנגדות עזה. בעידן הפוסט־מודרני, הגלובלי, המעורב והמורכב היינו אמורים להיפטר מהמחלה היהודית הילדותית הזאת.
ארגון להבה ואתרי אינטרנט כמו “יד לאחים - לא מוותרים על אף יהודי" מתארגנים כדי לקרוא ליהודים לא לעשות את מה שהם מכנים “שואה שנייה". מבחינתם, גם בהתבוללות יש רמות. כלומר, נישואים ל"בן מיעוטים" אינם משולים לנישואים לנוצרי אירופי. שתי האופציות כמובן רעות, אך הראשונה גרועה יותר. אם הם מצליחים למנוע חתונה כזאת, הם מכנים את הבחורה “ניצולה".
כולנו זוכרים את המהומה סביב נישואיהם של לוסי אהריש וצחי הלוי, ואת הסערה סביב “גדר חיה" - ספרה של דורית רביניאן, שעסק בנושא והיה חשש שבעקבות פרסומו צעירים יקראו, יתלהבו ומיד יתבוללו. כמה שישראל תתקדם ותתפתח, תמיד יהיה זרם תת־קרקעי שמונע בעיקר מפחד ולעתים גם משנאה, תוך כדי התערבות בחיי הזולת כדי להצדיק אידיאולוגיה.
אהבה בין בני אדם חוצה גבולות, דתות וגזעים ואמורה לגשר גם על דעות קדומות חשוכות ומבוהלות. ועדיין, יש כאלה שמצליחים לראות באהבה ובזוגיות סכנה ברורה ומיידית ליהדות.