למראית הדז'ה וו, השבוע האחרון מתחיל להזכיר את המציאות הסוערת שהתחוללה בישראל לפני כשלושה חודשים, בתוך מהומה פוליטית־ציבורית־חברתית, שהובילה למשבר גם בתוך הממשלה ולפיטורים שלא התממשו של שר הביטחון יואב גלנט.
החודשים האחרונים כבר היו יותר רגועים, אבל עכשיו, כמו אז, מתגברות הטענות מצד תומכי המחאה כי התרחבות תופעות האנרכיה בשטחים ולקיחת החוק לידיים מצד יהודים קיצונים, תוך קבלת רוח גבית לכאורה מצד גורמים בתוך הממשלה, הם עוד הוכחה לכך שהמהפכה המשפטית עלולה להיות מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית.
גוויעת השיחות בבית הנשיא בקול דממה דקה, לצד התלהטות הוויכוח הפוליטי סביב ההסלמה ביהודה ושומרון והאירועים החריגים שם, מתלכדות שוב יחד למציאות אחת, כאשר בשתי הסוגיות הללו נוצרים מתחים עמוקים בתוך הממשלה והקואליציה עצמה.
השיחה בין שר הביטחון גלנט לבין חוסיין א־שייח', השר הפלסטיני לענייני אסירים ומקורבו של נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן, מבטאת גם היא את הבדלי התפיסות העמוקים בתוך הממשלה. זה לא רק מפני שגלנט הבהיר לשר הפלסטיני כי ישראל רואה בחומרה אלימות וטרור כלפי אזרחים פלסטינים מצד קיצונים יהודים, אלא בעיקר בשל אינטרס ביטחוני ישראלי, שלפיו קריסת הרשות הפלסטינית אינה דבר רצוי.
בל נטעה, לא ניצת לפתע סיפור אהבה בין ממשלת ישראל והרשות, אבל מבין אפשרויות הרבה יותר גרועות, במערכת הביטחון לא רואים שום אפשרות אחרת וממליצים לחזק את הרשות הפלסטינית. זאת בניגוד לדרישות החלק הימני בקואליציה שדורש למוטט את הרשות.
החתימה של גלנט על צווי מעצר מנהליים שביקש השב"כ לארבעה ישראלים השבוע, מיצבה את גלנט כסמן נוח להתקפה מצד גורמי הימין הקיצוני בממשלה. זה כנראה לא האיש, אלא התפקיד. בדרך פלא, בשנים האחרונות תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו זה קורה לכמעט כל שר ביטחון.
בממשלה הזאת במיוחד, המתח המובנה בין שרי הציונות הדתית ועוצמה יהודית לבין שר הביטחון מבהיר היטב כמה ממשלת הימין ההומוגנית לכאורה הרבה יותר שברירית ממה שנראה. לכל הפחות היא מקשה בצורה דרמטית על ראש הממשלה לנהל מדיניות ואסטרטגיה סדורות, לנוכח המשברים הדחופים שיוצר לו הרכב הממשלה הנוכחי - שמשפיעים גם על היחסים עם האמריקאים.
בדומה ליחסים בין ממשלת ישראל והרשות, אין מדובר ברומן מחודש בין ראש הממשלה ושר הביטחון. דווקא לאחר הפיטורים שלא קרו, הגיבוי שמקבל שר הביטחון מראש הממשלה הוא מובהק יותר, גם כאשר, למשל, מופעל לחץ לצאת למבצע מיידי בצפון השומרון, או כשגלנט מנהל שיח עם בכירים ברשות ומעורר ביקורת בימין העמוק.
המשותף לשני האישים הוא זהות אינטרסים. גלנט מעוניין להישאר בתפקידו, וכך גם נתניהו. בשל המשבר עם האמריקאים, רה"מ זקוק לצדו לדמות ביטחונית בעלת תדמית ממלכתית. את הטעויות בנוגע לביקור בסין נתניהו כבר עושה בעצמו.
השטח בוער
גם כאשר ברירת המחדל אינה מכוונת כרגע למבצע נרחב באיו"ש, המבצע בהחלט יכול להתרחש, ומהר מהצפוי. הרבה תלוי במה שיתפתח בשטח.
בכירי הצבא סבורים כי מדובר בהסלמה הביטחונית החמורה והמשמעותית ביותר מאז חומת מגן. זו אינה אינתיפאדה, מכיוון שאין כאן התקוממות עממית, אבל השטח בוער. קיימות התרעות רבות מאוד לפיגועים, ומה שחריג במיוחד הוא כמות אירועי הירי.
הנתון הבא הוא מדהים, במיוחד על פי הנתונים של הצבא. 70% מכ־150 ההרוגים הפלסטינים בשנה וחצי האחרונות הם מחבלים שמצאו את מותם כשהם מחזיקים נשק חם בידיים במהלך לחימה מול צה"ל בערים הפלסטיניות ובמהלך ביצוע פיגועים.
יש בנתון הזה כדי להסביר עד כמה נרחב היקף הלחימה, בעיקר בצפון השומרון, שם מתרחשים כ־80% מהאירועים הביטחוניים על פי האומדן של הצבא. אל מול המציאות הזאת מבקש צה"ל קודם כל לייצב את ההגנה על התנועה בכבישים, שם התרחשו מרב הפיגועים הרצחניים בחודשים האחרונים.
גם בהגנה על הפלסטינים, מפקדי החטיבות באיו"ש שנפגשו השבוע עם הרמטכ"ל הרצי הלוי אומרים כי לא היו מוכנים למספר כזה של יהודים שלקחו חלק במוקדים רבים בפרעות. המח"טים סיפרו על תחושות קשות של אלימות, על מפגני שנאה כלפי לוחמים ובעיקר על המגבלות בכוח אדם וביכולות מתאימות לטפל באירועים בסדרי גודל כאלה, ועל מבצעים שבוטלו בגלל הצורך להציב לוחמים כדי למנוע אלימות מתנחלים.
בכירי הצבא באיו"ש רואים במרבית ראשי המועצות כאלה שיכולים ומסייעים בהרגעת השטח ומצפים מהם לאמירות ברורות ונחרצות, גם כאשר האלימות מופנית כלפי פלסטינים, ולא להתעורר רק כאשר מפקד חטיבה מותקף באופן מילולי על ידי נערי גבעות קיצונים. מעבר לסוגיה הערכית, מדובר באינטרס ביטחוני לכולם, ורבים מראשי המועצות מבינים זאת היטב. אבל בין הדברים שנאמרים למפקדים, לבין אלו שנאמרים בקול חלש מדי באופן פומבי, יש פער גדול. אולי גם מהחשש לביקורת מתוך הבית.
שבעה מאחזים בלתי חוקיים עלו על הקרקע לאחר הפיגוע האחרון וגם בעלייה המחודשת לאביתר התבקש צה"ל, במעין פקודה מהממשלה, לעצום עין. ייתכן שהמחשבה הייתה כי שחרור שסתומי הלחץ יצמצם מעט את האלימות מצד נערי גבעות, אבל התוצאות הוכיחו אחרת. בצה"ל ובמערכת הביטחון סבורים שמצמוץ מול החוק וגיבוי שניתן משרים לאי־אכיפת החוק עושים בדיוק את הפעולה ההפוכה ומקנים את התחושה שהכל מותר במקום שאין בו חוק.
את המאחזים כוחות הביטחון ידרשו כנראה בסופו של דבר לפנות, במה שעלול להתפתח לעימות אלים בין כוחות הביטחון לאנשים שהתמקמו שם.
שובה של הסרבנות
לצד ניסיון לעשות עוד מאמץ לייצוב המצב הביטחוני המורכב באיו"ש, בטרם הסלמה נוספת, סוף השבוע הזה בצבא שוב מסתיים בדריכות לגבי ההשלכות החמורות של המהפכה המשפטית על מערך המילואים.
הסימנים הראשונים כבר כאן, אם כי צריך לומר שבהיקפים קטנים. בצה"ל זיהו הפעם את הסימנים מוקדם וכבר בתחילת השבוע דאגו לתכנן באופן מובהק יותר כיצד ינהגו בסוגיה הטעונה ובוויכוח מה נחשבת סרבנות במערך המילואים, שרק חלק קטן מאוד מהחברה הישראלית לוקח בו חלק.
בצה"ל אומרים כי הם לא מתכוונים לעסוק במכתבים ובהצהרות על הפסקת שירות במילואים אם חוקי הרפורמה יעברו בקריאה שלישית, וכי חייל מילואים שאמור להגיע לשירות, לאימון או לפעילות מבצעית ולא יתייצב, יטופל באופן פיקודי, תחת אמירה עמומה מאוד שכל החלטה פיקודית תיעשה בהקשר לאירוע ולחייל המילואים.
בצה"ל מנסים לספק כלים למפקדים כדי להתמודד בסיטואציות מורכבות מאוד. מרחב הגמישות עכשיו אולי ברור יותר ובשיח שמתנהל בקרב אנשי מילואים שמתנגדים לרפורמה יש גם הבנה שמי שהפעם יודיע על הפסקת שירות המילואים בהתנדבות, לא יוכל לחזור בהמשך.
היו עד כה מקרים לא רבים שבהם אנשים שהתבקשו להתייצב לא הגיעו וציינו כי מדובר בסיבה אידיאולוגית בגלל הרפורמה. אבל צה"ל למעשה לא הגיע למבחן האמת לאחר שהרפורמה הוקפאה. גם במקרה הזה, לא ההגדרות שמבקש לעשות צה"ל יקבעו את תמונת המצב, אלא ההתפתחויות בשטח, התקדמות הרפורמה, היקף המחאה והאלימות ברחובות.
כל הסלמה כזו עלולה להקרין על הצבא, שצפוי כנראה לעמוד במרכז הבמה של סדר היום הציבורי גם בתקופה הקרובה באתגרים הביטחוניים ביהודה ושומרון, אבל לא פחות חשוב מזה – בהשלכות העשויות להיות למחאה על הצבא מהתוקף המיוחד שיש לו כצבא העם, גם כאשר מדובר במערך המילואים.