עובדה חשובה לא תופסת את המקום הראוי אצל כותבים, פרשנים ומומחים המביאים את הביקורת שנשמעת בזירה העולמית כלפי מדינת ישראל, מאז כינונה של הממשלה הנוכחית. כל ביקורת שנשמעה לאחרונה על מהלכים של ממשלת ישראל מטעם מדינות מרכזיות – לא נולדה מתוך עוינות לישראל ואינה נועדה לפגוע בישראל ולעלוב במדינה היהודית. בכלל לא. להפך.
הביקורת על הרפורמה המשפטית, והטענות נגד ההתנהלות הקיצונית של ממשלת ישראל, הן דווקא ביטוי למעמד המשפיע שיש למדינת ישראל בזירה העולמית. ישראל נחשבת למעצמה אזורית, למעוז של דמוקרטיה באזור מועד לפורענויות, למדינה שהיא סיפור הצלחה בתחומי החקלאות והטכנולוגיה.
“בשם אלוהים. מה קורה למדינה שכל כך כיבדנו והערכנו?”, זאת הדאגה שנשמעת בשבועות האחרונים בוושינגטון, באיחוד האירופי, במטה הראשי של האו”ם בניו יורק. ההתנהלות של ראשי ועדות כנסת חשובות, ההתבטאויות של בכירים, היוהרה והזלזול כלפי כל מי שאינו מסכים עמם - הם אלו שפוגעים במעמדה של ישראל בעולם, הם אלו שמעוררים ביקורת וגינויים, הם אלו שמרגיזים ראשי מדינות שנחשבים ידידי ישראל.
העובדה שגם אחרי חצי שנה בתפקידו, ראש הממשלה בנימין נתניהו טרם הוזמן רשמית לבית הלבן, איננה ביטוי לעוינות כלפי ישראל, או עדות לערעור היחסים המיוחדים בין ישראל וארצות הברית. אין סכנה לעתיד היחסים האלה, המעוגנים בוושינגטון, בגבעת הקפיטול, בבית הלבן, בצמרת הממשל האמריקאי, בלי קשר לזהותו של הנשיא.
אלא שנתניהו נתפס כאן כראש ממשלה שהציב בצמרת השלטון בישראל דמויות שבהשקפותיהן, בהתנהלותן, בהתבטאויותיהן - מהוות ההפך הגמור ממי שצריכים לעמוד בראש מעצמה אזורית, לנהל דמוקרטיה יציבה ולייצג מדינה עם שובל של הישגים עצומים בשלל תחומים.
שרים לא הוזמנו למסיבת יום העצמאות שקיימה שגרירות ארצות הברית בישראל - לא בגלל שאמריקה לא אוהבת את ישראל. להפך, דווקא בגלל שהתמיכה והאהדה לישראל מצד ארצות הברית הן כה אמיתיות, כה מושרשות בתודעה האמריקאית. לכן לא עלה בדעתם של השגריר ובכירי השגרירות להזמין למסיבת 4 ביולי אנשים שלתפיסתם פוגעים במעמדה של ישראל האהובה.