כל אדם רוצה לבלוט. שיראו אותו. שיתייחסו אליו. האדם רוצה מקום. משווע ללייק. שמח על כל שייר. אולם, כידוע, לא כל סטטוס מוצא את מקומו במרחב הקיברנטי, נתיב ההצלחה הוא צר, לכן המצייץ חייב להיות מדויק וייחודי. בתקופה האחרונה עקבתי אחרי מערכת ההפעלה של שי גולדשטיין והרכבתי את המדריך השלם לחזרה לעניינים בעשרה ציוצים: 

"שלום גם לך": הסולחה המפתיעה בין שי גולדשטיין למני אסייג

1. זהה את הקונצנזוס. הסתכל לאן הולך הזרם. למשל המחאה. ציבור אדיר מלא להט, אמונה ופאתוס חרד לגורל המדינה, יוצא להפגין על עתידו - לכן הוא יעד טוב למתקפה. או אדיר מילר, הוא מצחיק הוא מצליח, הוא אהוב - יהיה נהדר להיכנס בו. גם תנועת המי טו, למה כולם מרוצים ממנה כל כך? ההתחממות הגלובלית, המִחזור. אלה זמנים טובים לחשוב הפוך. הפונדקאות, שמאפשרת לנשים ולגברים להפוך להורים. נועה קירל, שהפכה סמל לעוצמה נשית צעירה ומוצלחת. מבחינתך - כל קונצנזוס ביג'י יומו, לכן:  
  
2. תקוף מילולית כל הסכמה כללית. הכן טיעונים פשוטים ומובנים שמסבירים כולם טועים. כתוב על אחרים מדומיינים תוך שימוש ב"הם חושבים ש...", “אתם אולי מאמינים ב...". אין צורך באידיאולוגיה סדורה, אלא במקבץ דעות חתרניות. למשל, “אתם חושבים שאתם מצילים את הדמוקרטיה? אז אתם צבועים". או “אדיר מילר מצחיק אתכם? הוא מיזוגין שצוחק על נשים שכולן נודניקיות תלותיות, שרק רוצות להציק לגבר האומלל". או “למה אתם לא מתייחסים לדיירת סתיו ב'האח הגדול', שעוברת חרם נורא? איפה אתן הנשים? מי טו בתחת שלי". 

חשוב לציין, הדרך לציוץ המושלם מחייבת להתעלם מקונטקסט וממורכבות של סיטואציות. המפגינים מאמינים, הדיירים מחרימים, ואתה נישא על כנפי השיתופים. “החזאים אומרים לכם שזה החום הכי גדול? הם משקרים". כל תחום דעת הוא יעד ללעג. כל תיאוריה ראויה לניפוץ וריסוק. הופעה של נועה קירל בפארק שהופכת לאירוע עממי - אתה תכריז על יום אבל לאומי. “כל מה שנועה קירל יודעת לעשות זה לפתוח רגליים. היא בובה שעושה מה שאומרים לה. שתתבייש היא והמשפחה שלה". כעת, הדעות מוכנות לשיגור. ארוז אותן עם סימני קריאה מסודרים בשורה, מבוהלים ובטוחים בעצמם, ארגן אותם ל־200 תווים ותתחיל לשגר. 
 
3. שלב התגובות. משום שבצד השני יש אנשים שאכפת להם, וחלקם לוקח את החיים ברצינות, קשה להם לשמוע ולקרוא פוסט נזעם על עניינים שהם בנפשם. הם באמת בעד הצלחתה של נועה קירל. המחאה מבחינתם היא מלחמה על החיים פה. החום מתיש אותם, תהליך הפונדקאות גאל אותם. הם לא יכולים לתת לגל העכור לעבור מעליהם. לכן הם מגיבים בזעם, ואתה מוצא לחיים שלך טעם. הם יכתבו, “מה קרה לך? התחרפנת? מה יש לך שאתה יוצא נגד כל העולם? אדיר מילר הכי מצחיק בארץ! נועה קירל מדהימה! המחאה חשובה. חם לכולם! לא עשו סתם חרם על סתיו!". 

כדרכן של רשתות, יבואו גם תגובות קיצוניות, כמו “צריך קצת תשומת לב אז התחלת לצייץ?", “עושה הכל כדי לקבל פינה בערוץ 14?", “אולי תנוח", “אולי תשתוק כבר", “עייפת", “התשת", “אתה מעצבן". בתגובה, זלזל בהם באלגנטיות: “לא, את!", ו"אתה ממש חכם", “ממש טיעון חזק" וכו'. 

4. עבור למגננה והתלונן על ההתקפות נגדך. בעידן הרשתות וההכפשות, אתה הכי צודק כשמתקיפים אותך. כדאי להשתמש בגרמניה כמקור להשוואה, כשאתה משול ליהודים. “דווקא השבט הנאור הפלורליסטי מנסה להשתיק אותי", אפשר להוסיף גם "התל אביבי הפריבילגי" ועוד. “הם הכי גרועים, ואני לא רוצה להזכיר תקופות אפלות" או “דווקא מי שאמורים להיות הכי סבלניים, יוצא מהם רעל", “לא נותנים להביע דעות אחרות במקום הזה", וכו'. 

5. תיהנה. בטוויטר ובפייסבוק, כמו בים, השלב השווה ביותר הוא כשאתה על הגל. שעה ארוכה ומתישה אתה סוחב את הגלשן בתוככי הים, נשכב עליו, מתאמץ לחתור לעומק, ממתין בסבלנות לרגע הנכון, וכשהוא מגיע, אתה קם, מתיישר לעמידה שפופה ורק אז רואה את השכר הקסום על המאמץ העצום. אלה הרגעים היפים והקצרים שבשבילם הכל היה שווה. לפתע מתקשרים מ"פגוש את העיתונות" ואומרים לך, הדעות שלך מעניינות. בוא. 

# הציטוטים שהובאו כאן במירכאות אינם מדויקים אלא נכתבו ברוח הדברים.