הנושא חמור יותר כאשר מדובר בסודיות רפואית, ועוד יותר כשמדובר בתיק הרפואי של אנשי ציבור המחליטים על עתיד המדינה והצבא, כמו ראש הממשלה, ראש המוסד, הרמטכ"ל וכו'.
קיימת התנגשות בין הזכות לפרטיות לבין זכות הציבור לדעת, אבל ראש ממשלה מוותר מלכתחילה על פרטיותו - הוא אינו יכול לטייל ברחוב, ללכת לים או ללכת למופע כאחד האדם. לציבור מגיע לדעת אם הוא כשיר מבחינה גופנית ונפשית למלא את תפקידו. יחד עם זאת, יש להפריד בין סוגי אינפורמציה רפואית, לשקול אם הם רלוונטיים או אם אין הכרח בפרסומם.
אם ראש הממשלה סובל, למשל, מציפורן חודרנית או מטחורים, זה ממש לא רלוונטי לכושר תפקודו, אבל אם הוא סובל ממצב פסיכיאטרי כלשהו או ממחלות מסכנות חיים או אפילו אם יש לו “רק" גורמי סיכון, לא ייתכן שתחול על מידע כזה צנעת הפרט. אם ראש הממשלה יסבול, חס וחלילה, מגידול, חשוב שהציבור יידע. גידול באזור המצחי של המוח, למשל, עלול לגרום להפרעות בשיפוט או למצב רוח מרומם, אופורי, ועל הציבור להיות מודע לכך.
אריאל שרון, לדוגמה, היה אדם מבוגר וכבד גוף, אני מניח שסבל מיתר לחץ דם, אולי סוכרת, שומניות יתר של הדם, ובעקבות זאת היה בעל סיכון גבוה יותר להתקפי לב ולאירועים מוחיים, דבר שלצערנו אכן התממש.
אולי לא צריך לחשוף את תיקו הרפואי של נבחר ציבור קבל עם ועדה, אך טוב אם תהיה ועדה מיוחדת לנושא, המורכבת מרופא, שופט, איש ציבור וחבר כנסת אמינים שבפניהם יהיה התיק חשוף ועליהם האחריות להמשך כהונתו.
בעניין אחר: האם סביר לבטל את עילת הסבירות? אנחנו עדים מדי פעם להחלטות של פוליטיקאים המתעלמות משיקולי בריאות מסיבות פוליטיות. עתירה לבג"ץ היא הדרך היחידה לשמור על בריאות הציבור נקייה משיקולים כלכליים או פוליטיים.
אינטרס של פוליטיקאי גרם, למשל, לכך ששר האוצר בעבר החליט לא להעלות מס על טבק לגלגול, ובכך הוזיל את מחירו ועודד את השימוש בו. זו פעולה בלתי סבירה בעליל. אלמלא הקביעה השיפוטית שביטלה החלטה זו, הייתה נגרמת פגיעה בבריאות הציבור.
או החלטת בג"ץ לא לאפשר למשרד החינוך להפעיל בית ספר לילדי שועפאט ליד מפעל מזהם. בג"ץ קבע שהחלטת המשרד בלתי סבירה, ובית הספר הוזז למקום שאינו מהווה סיכון.
הדבר הסביר ביותר הוא שלבית משפט תהיה המילה האחרונה לגבי החלטות של נבחרינו, אשר משיקולים פוליטיים או פופוליסטיים מתעלמים משיקולי בריאות הציבור.