הבעיה הדחופה והבוערת איננה הדרת נשים. חמור וקריטי יותר הוא התהליך המסתמן של הדרת הרפורמה המשפטית ממעמד של איום לדמוקרטיה בישראל. הפרדת נשים קיימת ובועטת בישראל הרבה הרבה שנים לפני שיצור כמו איתמר בין גביר הפך לדמות מרכזית בממשלת ישראל. נשים נפגעות, נעלבות ומתוסכלות מגילויי הפרדה הרבה שנים לפי שהצמד לוין-רוטמן התחיל לדחוף, לגרור ולסחוף את המדינה בזדון, בעיוורון וברוע-לב לתהום.
סוגיית שמירת שבת במרחב הציבורי מעסיקה, מטרידה ומפלגת את החברה בישראל הרבה-הרבה שנים לפני שהתחילה לפעול הרכבת הקלה בתל אביב. כינונה של הממשלה הנוכחית, ממשלה ימנית-דתית קיצונית, שהעמידה יוזמה, סליחה מזימה, כמו רפורמה במערכת המשפט, במרכז מטרותיה ושאיפותיה, דחתה, הסיטה, והשכיחה עוולות, פגמים וליקויים בחברה והציבה יעד קריטי וגורלי אחד – הדחת הממשלה או לפחות סיכול ממוקד של הרפורמה.
ההפגנות ההמוניות המתקיימות במוצאי שבתות בערים הגדולות בישראל נגד יוזמות ומהלכים של הממשלה הימנית-דתית, שחלק גדול בעם רואה כאיום וסכנה לדמוקרטיה, הן סיפור הצלחה. הן ביטוי וגילוי מוצהרים לעוצמתה הדמוקרטית של החברה ולדאגתם האמתית של ישראלים לעתידה של המדינה. סיפור הצלחה מחייב ביקורת, פיקוח והשגחה קפדנית להבטחה שהגורם המרכזי שעורר את ההפגנות, שמזין את רצונם ומחויבויותיהם של מאות אלפים לצאת לרחובות ולהפגין את דאגתם לעתיד הדמוקרטיה, ימשיך להיות ממוקד, קבוע ומכוון לנקודת המוקד. כלומר, למחות, לפעול ולהפעיל במטרה לסכל את קידום הרפורמה המשפטית. יוזמה, שמומחים, כלכלנים, משפטנים מזהירים מפני התוצאות ההרסניות שיהיו לה לא רק בהרס הדמוקרטיה. גם לכלכלה ולמשק בישראל.
הדיווחים על ההפגנה הקבועה שהתקיימה במוצאי שבת האחרון בקפלן סיפרו בגאווה שרק נשים נאמו. אירוע יפה ומשובב נפש. הנואמות היו דמויות ידועות ואהודות בציבור. לפי הדיווחים, מחאה נגד הפרדת נשים, בלשון העדכנית - הדרת נשים, הזעם על ביטויי עלבון והתסכול מגילויי חוסר שוויון נגד נשים הם שהלהיטו את האווירה בהפגנה הגדולה ועודדו את רוח המפגינים והמפגינות. שיהיה ברור, אפליה נגד נשים בכל צורה ואופן שהם, היא בעיה, עוול ופגם חברתי הראויים לגנאי ולמחאה. אבל, מה שהדיווחים לא כללו ולא סיפרו היא השאלה: מה המחאה, המאבק נגד הפרדת נשים תרמו וסייעו לקידום המחאה נגד הרפורמה במערכת המשפט?
השאלה שיוזמי ההפגנות במוצאי שבתות חייבים לשאול את עצמם היא, האם הדרת נשים, הפרדתן, היא איום וסכנה לדמוקרטיה בישראל? האם זאת בעיה, מצוקה ודאגה שמאפילות, ממעיטות ודוחקות הצידה את האיום לדמוקרטיה שצפון ומובטח ביוזמה הרפורמה המשפטית? במילים אחרות: האם הדרת נשים חמורה כל כך שהיא מצדיקה את הדרתה של הדאגה והסכנה ממהפך במערכת המשפט?
המאבק נגד הרפורמה, שעצם קיומו הממושך והבלתי נלאה הוא ציון לשבח לחברה הישראלית, יכול להצליח ולהשיג את מטרתו בהבטחת וביצור איחוד והתלכדות המתנגדים, המוחים והמפגינים, יחד עם התמקדות והתרכזות טוטאליות ביעד שהוא סיכול הרפורמה המשפטית. גלישת ההפגנות לגילויי מחאה וגינוי נגד הפרדת נשים, או לביטויי זעם ותסכול נגד אי הפעלת הרכבת הקלה בשבת, לא רק יגרמו להפרדת והדרת הרפורמה המשפטית ממעמדה המסוכן כאיום על הדמוקרטיה בישראל, אלא גם ישבשו, יפריעו וימנעו את האיחוד וההתלכדות המורגשים והמוכחים בקרב ומצד מאות אלפי המפגינים נגד הממשלה השואפת ופועלת לקידום הרפורמה.