לכאורה, אין טעם לדון בשרה זוטרה ובפיילוט שלא קרה, אבל אולי עידית סילמן היא המיקרוקוסמוס של הממשלה, שבלי כוונה הצליחה להציף את ההתנגשות בין דת למדינה.
בעידן של שינויים טקטוניים, קשת 12 מנסה לצרוב עצמה בתור תופעה ייחודית | דרור רפאל
עם ח"כ סון הר מלך אי אפשר להתווכח: כלום לא ישכנע אותה | דרור רפאל
בתחילת אוגוסט פורסם שסילמן מקדמת פיילוט להפרדה מגדרית במעיינות, מחוץ לשעות הפעילות, במספר ימים מוגבל ובמקומות ספציפיים. מה שנראה כמו ניסיון קטן, מצומצם בהיקפו ובלתי מזיק, הפך לפצצת אטום חברתית. לפעמים אלוהים נמצא בטיימינג.
בחוסר תבונה פוליטית הגיעה סילמן עם ההצעה, כשכבר תשו כוחותיו של הציבור החילוני, שאינו יודע מניין תבוא הבשורה השמרנית הדתית הבאה. הייתה זו השרה שהתחילה. היא שניסתה לתקן את מה שאינו מקולקל.
בכתבות ששודרו בטלוויזיה בימים האחרונים, סיפרו אנשי רשות הטבע והגנים וגם המבקרים במעיינות, שהציבור מוצא לעצמו הסדרים נוחים ומוסכמים לרחצה. "אין בכלל בעיה", הם שבו ואמרו. איש לא נפגע. אנשים מדברים זה עם זה. מגיעים למעיין, מחכים שקבוצה תצא. רוחצים בשעות נפרדות ממילא, בלי שחוק מדינה יכפה עליהם דבר. בעיקר עליהן. הן לא מתבקשות לצאת מהמים כי הגיעה שעת הגברים. מנכ"ל רשות הטבע והגנים הקודם, שאול גולדשטיין, אמר בראיון שהוא נגד התערבות המדינה. אנשים, מסתבר, חכמים יותר מנבחריהם. נהלים פשוטים עדיפים מחוקים נוקשים.
אומנם בממשלה יש שר מורשת וסגן שר לרשות זהות יהודית, אך הבשורה הגיעה דווקא מהשרה להגנת הסביבה. סילמן נראית טיפוס עדין, חייכני וסימפטי. מרגע כניסתה לפוליטיקה היא תמיד נראתה נמרצת, אנרגטית. שערה אסוף בסרט צבעוני כמדריכת פילאטיס פעלתנית. תפקידה בממשלה קשור באיכות חיינו, בניקיון האוויר שאותו אנו נושמים, במשבר האקלים ובשמירה על הים והחופים. היה אפשר לצפות שהיא תעשה צעדים פרודוקטיביים שיקדמו את איכות הסביבה, אך קשה להיזכר בכאלה.
לפני שבועיים משרדה פרסם את רשימת המפעלים המזהמים, אך היא בכלל תועדה בשני טיולי שורשים. פעמיים טסה למרוקו ופעם אחרת לארצות הברית. לפי תחקיר של כאן, כשהיא כאן, היא נפגשת בעיקר עם פעילי ליכוד ופחות עם פעילי סביבה, אך כן פינתה זמן לשיחה ארוכה עם מכחישי אקלים, לדוגמה.
השרה סילמן היא אחת הפוליטיקאיות הציניות בדורנו. בזמן שכיהנה כיו"ר קואליציית השינוי, פירקה אותה וערקה לליכוד, תוך התרפסות בפני יריב לוין כשתועדה מתנחמדת אליו במשפט האלמותי "איך הייתי? הייתי טובה עד הסוף". בזמנו פורסם שבעלה, שמוליק, עומד מאחורי מינויים במשרדה. אולי בכלל ההפרדה בין גברים לנשים יושבת אצלה על מקום אחר, רגשי. כשהגברים בסביבה, יש לה רצון לבטל את עצמה, להיות אישה מרצה.
הפנייה הנוכחית המוזרה שלקחה, כשנכנסה לענייני דת ומדינה, היא הפנייה הגרועה השנייה בקריירה שלה, אחרי סיפור המתקפה הבדויה, לכאורה, בתחנת הדלק. גם באירוע הקודם וגם כעת מדובר בסיפורים שאולי לא התרחשו. פעם אחת סיפרה על תקיפה ועכשיו הציעה הפרדה. החלק הראשון כנראה לא קרה, החלק השני אולי לא יקרה. לפחות בינתיים.
היועמ"שית בלמה את הפיילוט בטענה שרשות הטבע והגנים אינה מוסמכת להגביל כניסה לאתרים על בסיס מגדרי. בתגובה ח"כ משה גפני הצהיר שיקדם את ההצעה בחקיקה. מה שלא הלך בלעצבן ולהרגיז, ילך בעוד יותר לעצבן ולהרגיז.
הפיילוט של סילמן הוא עוד אירוע בניסיון לשבור את הסטטוס קוו המדומיין במדינה. מבלון ניסוי כושל שהופרח לאוויר, הוא הפך לתמרור אזהרה מבהיל. הציבור החילוני, הנאור, שממילא חי בפחד כבר חצי שנה, הפנה את המחאה כנגד ההפרדה. חודש אוגוסט כולו הוקדש לסיפורים על העברת נשים לאזורים אחוריים באוטובוסים ובמטוסים. בעקבותיו החלו לספור כמה חופים מוקדשים להפרדה בין המינים. אחרי שינה של 75 שנה הדובים ניעורו מרבצם. אומנם התרגלנו לכך שאין תחבורה ציבורית בשבת, אך לפתע זה נראה תמוה שהרכבת הקלה לא תנוע בפתח תקווה, רמת גן, בת ים ותל אביב בסוף השבוע. במקום לקדם סביבה נקייה, סילמן מייצרת אווירה עכורה.
חילונים במדינה הבינו שעד כאן. כל פיילוט קטן ומצומצם הופך לנוהג רווח שמחייב את כל העם. גם אי־גיוס חרדים החל כהיתר מוגבל ומצומצם של לומדי תורה, והפך לאירוע המוני שיצא משליטה.
סילמן היא רק משל לממשל. מנסה, נכשלת ובסוף כלל לא מממשת. מציעה פיילוט, מעוררת מחאה, ורק זכורה לכולם כעוד שרה שהתחילה מהומה.
