משהו: הוועדה לחקירת תוכנות הריגול אחרי חיי אזרחי ישראל גרמה למחאה, והופיעו שלטי חוצות: חובה להתנגד לשיבוש שיבוש הליכי משפט!
אין אימוג׳י
כזה חום, ואין אימוג'י של סמיילי שעושה פוווווווּ. אין אימוג׳י של מיזוג אוויר, אין אפילו אימוג׳י של מאוורר. איך אפשר להתכתב ככה? הלו, כדור הארץ מתחמם ובוואטסאפ נרדמים. תתעדכנו, כדי שאנשים יוכלו ליצור קשר אנושי זה עם זה. מצאתי בכל זאת אימוג׳י של מניפה. זה מה שיש נגד החום בינתיים.
מה יהא על נימוסינו בתקופת האבן?
אני שומע שלבנון תוחזר לתקופת האבן, ומצד צפון, שממנו תיפתח כידוע הרעה, אני שומע איומים שגם ישראל תוחזר לתקופת האבן. אני מחפש בספריות ולתדהמתי מגלה שאין מדריך להתנהגות נאותה בתקופת האבן. תמיד יצאתי לפתור כל בעיה, במיוחד אם היא לא בעיה בעיני אף אחד אחר.
אני מקווה לסיים את כתיבת המדריך לפני שתקופת האבן תגיע בפתאומיות. ראשית ראשי הפרקים לפרק הראשון: הכנת כלי צור. הבעיה היא שאני לא יודע איך, ולא יודע אפילו איפה יש צור. דווקא הכרתי איש יקר, משורר מבריק, דודי בן עמי, שחי ברמת הגולן וידע להכין כלי צור כמו אדם קדמון מתקדם. למרבה הצער הוא הלך לעולמו.
טוב, לקח ראשון: תסתכלו ביו־טיוב איך עושים כלי צור מאבן. ואנא עשו זאת בהקדם, כי כמעט בטוח שבתקופת האבן גם הטלפון והמחשב יהיו מאבן, וגם האינטרנט יהיה מאבן, ככה שכדי להוריד ג'יגה אחד יהיה צריך הרבה אבן, והמחשב יודיע לכם שזה קובץ כבד מדי.
השיר שאמא השאירה
אמא שלי השאירה אחריה ספרייה ובה גם הרבה ספרים באנגלית והרבה ספרים באיטלקית. חלק מן הספרים היא עוד הביאה איתה מטריפולי, כשהגיעה לארץ בהיותה בת 23 עם תינוק בן שנה וחצי (אני) ועם אבי, שיצא מן הארץ חמש שנים קודם לכן כדי להילחם בהיטלר. היא הגיעה עם הספרים היישר לביתו של אבי ברחוב שד"ל פינת שדרות רוטשילד בת"א. ספרי נעוריה האלה עברו איתה הלאה, לשיכון הקצינים בת"א, לקיבוץ נצר סרני, לשדה בוקר, לרחוב בנימין בר"ג, ומשם, אחרי מותה אלינו.
חלק נוסף מן הספרים היא קנתה במהלך חייה. חלק, בעיקר ספרי שירה באיטלקית, אני הבאתי לה. (“אמא, מה להביא לך מאיטליה?". “לא צריך כלום". “נו אמא, משהו נביא לך". “טוב, אז תביא ספר שירה של פָּסְקוֹלִי". היא גם אהבה מאוד שירה אנגלית, והיו לה הרבה ספרי שירה (ופרוזה) באנגלית.
לפעמים היא הייתה קוראת באוזני אחי דני ובאוזניי שיר. לא תמיד הייתה לי אותה עוצמת הזדהות איתה בכל שורה שהיא התלהבה ממנה, במיוחד כשהשיר התארך. היא לעומת זאת התלהבה בלי לאבד עוצמה. אחרי שהיא נפטרה, אני לקחתי מעט ספרים, אחי דני לקח מעט, חלק הנחנו ברחוב, ואני לא יודע לאן הגיעו, ולא יודע מה הפסדתי. ממילא לא היה סיכוי שאקלוט את כל העומק והעושר התרבותי שלה.
עברו י"ב שנים מאז מותה. והנה אחי פתח לאחרונה ספר שהיא נהגה לקרוא לו שירה אנגלית מתוכו, ומצא שם שיר קטן כזה. הוא שלח אותו גם לי, והשיר, שלא זכרתי כלל, הפיל אותי ביופיו. המשורר ליי האנט לא ממש מוכר לי, אבל הוא מספיק ידוע כדי שיכללו אותו בספר הזה, ספר ששמו: “אוצר הזהב של השירים והפואמות הליריות המעולים ביותר בשפה האנגלית". (בהוצאת האמפרי מילפורד, דפוס אוניברסיטת אוקספורד).
השיר קצר, והוא באנגלית די פשוטה, כוחו בפשטות הזאת. גם מי שקורא רק קצת אנגלית יכול להבין אותו, הנה הוא כאן מצולם מתוך הספר:
ג'ני זינקה מהכיסא שישבה עליו ונשקה לי כשנפגשנו. אתה, הזמן, גנב שכמוך, שאוהב ללקט מטעמים לרשימה שלך, תוסיף גם את זה! תאמר שאני תשוש, תאמר שאני עצוב, תאמר שהבריאות והעושר פסחו עליי, תגיד שאני מזקין, אך תוסיף: ג'ני נשקה לי. שלחתי את השיר הזה למישהי שמעטים כמוה בתרומה שופעת לתרגומי שירה אנגלית לעברית, אחת מגדולי חוקרי הספרות שלנו, פרופ' זיוה שמיר. היא כתבה לי בחזרה: תודה על השיר המקסים הזה, הוא ממש מרנין לב. שיר קצר ו"קל", אך הצבת משוכה גבוהה. לא קל לתרגם שיר שבכל שורה בו יש מספר הברות קטן, והעברית דורשת יותר. כך, למשל “Jenny kissed me" זה ארבע הברות בלבד. בעברית זה יוצא כמעט כפול. ברגע ששיניתי את שמה מ"ג'ני" ל"ג'יין" החרוזים התחילו לדלג.
כך בערך סיפר צפרדע על ניסיונותיו להשיג נסיכה בשלולית הצה"לית: “אצלנו בבסיס, מש"קית הת"ש ומש"קית החינוך הולכות לכל מקום ביחד. אני בקטע של מש"קית הת"ש אבל אי אפשר להתחיל איתה כששתיהן יחד כל הזמן. החלטתי על מהלך מתוחכם, וצירפתי חבר שיסיח את דעתה של מש"קית החינוך.
הלכנו אליהן למשרד, והחבר התחיל לבלבל למש"קית החינוך את המוח על איזה מוזיאון בירוחם שהוא רוצה שכל היחידה תצא אליו. אני ניגשתי לדבר עם מש"קית הת"ש. הנסיכה המיוחלת. "סיכום המהלך: מתברר שלנסיכה שרציתי יש חבר. "מש"קית החינוך אשכרה קידמה את הטיול למוזיאון בירוחם, וכל היחידה שונאת עכשיו את החבר שלי".
כשקראתי את התגובות למקרה, הבנתי דבר יותר חשוב לכל צפרדע בשלולית הצה"לית. חזרו הרבה תגובות שהסבירו: כלל ברזל בצבא. לכל מש"קית ת"ש יש חבר, זה ידוע.
