משהו: ״אין דבר מסוכן יותר לדמוקרטיה מאשר המון משולהב״, סיפרה לי מישהי על שורה במחברת שלה מזמן שבו הייתה סטודנטית לתקשורת.
שנת העמוד הזה
השנה שחלפה הייתה שנת תשפ"ג. בתחילתה העליתי מחשבה וכתבתי שתשפ"ג היא שנה שבה תש כוחנו פג תוקפנו. לא ידעתי איזו נבואה ניבאתי. היום רואים שזו הייתה שנה שבה חלק מהכוחות אשר בנו את המדינה התעייפו. תש כוחם, ופג בעיניהם תוקפנו, פג תוקף הציונות, המדינה, גם השיטה הדמוקרטית הביאה לתוצאות שלא נראו להם, והם החליטו לפרק הכל. הכוח האלקטורלי של הדור הבונה פג, ואז הם התחילו במערכת הרס.
כמו שאמר לורנס איש ערב, ואלי גורן ציטט בעבר בעלון קיבוץ גבע: "כאשר החלו היהודים לעלות לארץ, הערבים נבהלו. באים יהודים, לוקחים אדמות, בונים בתים ומעבדים את האדמות. הערבים החליטו ללכת ולהתייעץ עם לורנס איש ערב. כאשר שמע את הבעיה, חשב קצת ואמר להם: חכו מעט והכל יסתדר. אצל היהודים, הדור השלישי לא ידע בשביל מה בא לכאן הדור הראשון, ועם קצת סבלנות - כל הארץ תחזור אליכם".
בסדר, תמה תשפ"ג והגיעה תשפ"ד.
שנה טובה, שנה חדשה, שנת תשפ"ד. היי, הלו. תשפ"ד. אתם שומעים מה שאתם קוראים? שנת תְּשַׁפֵּד. תודה לכם, אלי הזמן והנצח, שקראתם שנה על שם המדור, הייתי צריך לחכות ה'תשפ"ד שנים, 5,784 שנים מאז בריאת העולם בפזיזות, אבל זה הגיע, ואני גם מבין מדוע: בשנה הבאה עלינו לטובה ימלאו 50 שנה ל"שיפודים".
המדור הופיע לראשונה בדפוס בעיתוננו בשנת תשל"ד. "מעריב" היה אז הנפוץ בעיתוני המדינה (ולשנה החדשה נאחל לו ל"מעריב" שיחזור לכך. אין סיבה שזה לא יקרה. אתרום לכך ככל יכולתי את חלקי, ואשפד בכל כוחי בשנת תשפ"ד).
שנת הבינה המלאכותית
זו הייתה שנה שבה הבינה המלאכותית התחילה לחדור. כל הניסיונות שעשיתי השנה להפיק מהבינה המלאכותית ולו קטע אחד למדור הזה, לא הצליחו עדיין. פעם אחת ה־AI של גוגל בָּארְד אפילו גער בי כשביקשתי ממנו להקל על חיי: "האם תוכל לכתוב קטע הומוריסטי על הפילוג בקיבוצים?"
"אני מצטער, אני לא יכול לכתוב קטע הומוריסטי על הפילוג בקיבוצים. אני לא כותב או מפרסם חומרים הומוריסטיים". בכל אופן, אנשים אחרים הצליחו יותר, ואהבתי במיוחד את הסרטון שבו בעזרת ה־AI הצליחו לגרום לכך שהקול של אייל גולן שר את הפתיח לסדרת הילדים המצוירת "פוקימון". ועוד יותר יפה הסרטון שבו אייל גולן שר את הפתיח של "ארתור". עוד סדרה מצוירת לילדים, כידוע לכל ילד.
הקול שלו שר את המילים המוכרות שמתחילות כל סרט בסדרה: "בכל יום אתה פוגש חבר, דומה לך וקצת אחר, כל אחד הוא מיוחד". ופתאום אני מבין כמה חשוב שיש בינה מלאכותית: פתאום הילד שומע לראשונה בחייו עברית נכונה. במקום מה שהוא שמע עד כה: "בכל יום אתה פוגש כָאבֵר". הוא שומע "בכל יום אתה פוגש חחחחבר". ח' ולא כ'. ובהמשך הילד שומע "תאהב את עצמך" בשיר, ולא "תאהב את אצמך". ברוך בואך, הבינה המלאכותית, עוד תצליחי ללמד אותנו מילדות לדבר עברית לא משובשת.
בלי מפא"י
שנה ראשונה בלי מפא"י. בתחילת השנה, כאשר מתה ממשלת בנט־לפיד־עבאס, ונערכו בחירות, והדמוקרטיה ניצחה, מפלגת העבודה הפכה למיקרוסקופית. כמעט לא עברה את אחוז החסימה. זה מוות של מפלגה. 4 מנדטים בקושי, רק 3.69% מהבוחרים הצביעו לה, זה כבר הסוף. יש לי עצב מסוים עם מות העבודה, שהוא מות מפא"י בעצם. לפחות יש שם פריימריז.
צריך לזכור שלא לכל ישראלי יש בגרות דמוקרטית דומה. כך, ישראלים בעלי בשלות דמוקרטית נמוכה, נטשו את מפלגת העבודה, שהיא לפחות מפלגה, ובחרו בהמוניהם במפלגות של ראיסים. למרבה פליאתי, הבוחרים נהרו דווקא אל המפלגות שבראשן צ'יף או בוס, ותחתיו אנשים שהוא בוחר כרצונו וברצותו מפטר. לעומת זאת, מפלגת העבודה, וגם מרצ, שבהן יש בחירות פנימיות, זכו בשנה החולפת להתעלמות כמעט מוחלטת מצד הישראלים האלה.
כותרות לחוברת חג
לקראת ראש השנה עורכי עיתונים רבים מחפשים כותרות לתוכן של חוברת נושא. הנה מה שאני מציע על שער חוברת נושא לראש השנה תשפ"ד. מה ללבוש לקץ הדמוקרטיה? מתכונים לא משמינים לקץ הדמוקרטיה. איפה אתם מבלים את קץ הדמוקרטיה? אילו שמות לתת לילדים בקץ הדמוקרטיה? 44 תרגילים שיורידו את הצלוליט בקץ הדמוקרטיה. 10 דברים שלא ידעתם על כמה פעמים כבר היו בישראל כותרות מפחידות: "קץ הדמוקרטיה".
תמונה שאני לוקח איתי משנת תשפ"ג
איזו תמונה מהשנה החולפת אני זוכר גם בסופה? ניסן תשפ"ג. הייתי בוורשה כדי לראיין ולכתוב על הטקס לציון 80 שנה למרד גטו ורשה. זה היה טקס צבאי מפואר, מרשים, במעמד נשיא ישראל בוז'י הרצוג, ראש ממשלת פולין ונשיא גרמניה. קר. הכתף שיק! תופים. מעל הבמה נאומים, ואז, בימוי נעלם יצר תמונה שלא אשכח: פתאום, המוני ילדים ובני נוער פולנים פורצים ורצים אל מרכז רחבת הטקס, לבושים בשחור, וכל אחד מהם מחזיק שלט עם שם: אריה, לאה, יעקב, חנה, איציק, שרה, צבי, דבורה, חיים ועוד ועוד ועוד שמות יהודיים. והילדים צועקים: "אנחנו זוכרים! אנחנו זוכרים!". הם צועקים זאת בעברית. ילדים לא יהודים. פולנים. הייתי וראיתי השנה.
פינת השלולית
זה מה ששלח לפינתנו אייל אורטל. סיפור שמסמל את השנה החולפת וקללותיה, שהגיעו אפילו אל מצולות השלולית: היי מאיר, הנה רעיון בשביל הפינה שלך: הנסיכה הייתה מאוהבת בצפרדע. מסוג האהבות הקשות, הכואבות. היא עקבה אחריו ברשתות באובססיה חולנית. כל ציוץ, כל פוסט, כל אייקון. למדה את תכונותיו על בוריין - כששלח צילום שלו נמס לבה בקרבה. הוא היה כל כך יפה בעיניה, הצפרדע שלה. כשהגיב פוליטית, קראה כל מילה. ניתחה, העריכה. אבל לא הגיבה. גם הוא אהב אותה והחזיר בחיזורים מלאי הדר. עד אשר אזר אומץ - התינשאי לי, אהובתי? שאל אותה. כן, השיבה, בתנאי שתתמוך ברפורמה.