ברגע הראשון נראתה הודעתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כמו שליפה של מתמודד בפריימריז. זה קרה בשבת בניו דלהי, בפסגת ה־G20. נשיא המעצמה המשפיעה בעולם הכריז על פרויקט ענק, כמעט דמיוני, שבכוונתו להשיק בקרוב יחד עם שותפיו.
בארה"ב חושפים: "יש הבנות רחבות על רכיבי נורמליזציה בין ישראל לסעודיה"
רכבת מטענים מהודו לעומק יבשת אירופה, שתעבור דרך חצי האי ערב, תמשיך לירדן ולישראל, ומשם יובלו הסחורות לאירופה. את ההכרזה השמיע ביידן בנוכחות נשיאת הנציבות של האיחוד האירופי אורסולה פון דר ליין, וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. בישראל הולידה ההצהרה כותרות שמנות, אבל איך אמרו על בלם בית"ר ירושלים? צ'רנוחה באופסייד.
כך היו גם הכותרות הללו. הרושם הכללי שהתקבל כאן הוא כי פרויקט הרכבת חוצת היבשות הוא עוד סימן לשלום המיועד עם סעודיה. אבל מה לעשות שמדובר באירוע אחר. נכון שגם סעודיה בפנים, אבל הוא לא נולד עבורנו, הישראלים, אף אם זכינו להימנות עם רשימת הנהנים. הרעיון משתלם, פשוט וגם זוכה להסכמת השותפים והתלהבותם. מה שנדרש לו כעת הוא בעיקר מימון. קו רכבות כזה יקצר במחצית את ערוץ התחבורה הימי המשמש כיום את קווי המסחר ממזרח אסיה והמפרץ הערבי למדינות אירופה. ההובלה על פסים זולה יותר מתעבורה ימית, וקיצור ימי המסע מוזיל את העלויות פי שניים ושלושה.
אורכו של התוואי המוצע כעשרת אלפים קילומטרים, והוא משלב אמצעי תחבורה ימיים ויבשתיים. נקודת המוצא שלו בהודו, ממנה ישונעו הסחורות בספינות לסעודיה ולאיחוד האמירויות (ובעתיד גם לנסיכות עומאן). שם, במפרץ, הן יועמסו שוב על רכבת שתוביל אותן לממלכת ירדן וממנה לחיפה. כאן הן יועמסו על אוניות שייצאו לנמל פיראוס ביוון. ממנו יפוזרו במשאיות למדינות השונות ביבשת. נוסף לכדאיותו המסחרית, המסדרון הכלכלי, כפי שהוא מכונה, פגע בפרויקט מקביל שיסדו הסינים. במלחמה, כמו במלחמה. מדובר למעשה ביוזמה אמריקנית מתחום הלוחמה הפיננסית.
מי שחשב כי מלחמות מתנהלות באמצעות נשק ותותחים מוזמן לעקוב אחר מאבק האיתנים הבין־יבשתי שמתחולל בסוגיית התעבורה ממזרח אסיה לאירופה. ביידן הצליח לעת עתה, באמצעות בריתות עם האירופים ומדינות ערב, לפגוע בפרויקט מקביל של הסינים, שהחל לפעול ב־2012.
קו הרכבות הסיני יוצא מהעיר צ'ונגצ'ינג בדרום־מערב סין, ונמתח עד דואיסבורג בגרמניה. התוואי שלו, שאורכו 11 אלף ק"מ, עובר בקזחסטן, ממשיך לרוסיה, בלארוס ופולין, ומשם לגרמניה. בניגוד לקו המסילות הסיני, למיזם שעתיד להיווולד, שעליו הוכרז בניו דלהי, עדיין אין כינוי. אבל בסיס כלכלי ורצון טוב יש.
איחוד האמירויות השכילה זה מכבר לרַשת את שטחה ברכבת מטענים. סעודיה עדיין לא, אבל יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, כבר הקצה 20 מיליארד דולר להנחת הפסים בשטח הממלכה. זהו סכום פעוט, אך הוא מבטא רצון טוב מצדו. לא במקרה הייתה שם נציבת האיחוד האירופי ברגע ההכרזה.
באירופה התקבל הרעיון בנפש חפצה, לא רק בגלל ההוזלה הצפויה בעלויות ההובלה ממזרח אסיה לשטחה - אלא גם בזכות פוטנציאל ההשקעה הראשוני. מאחר שהסינים הודרו מן המיזם, חברות אירופיות מצויות בראש הרשימה להניח את הפסים. לספרדים, למשל, כבר יש ניסיון לא רע. הם שותפים בהפעלת קו הרכבת אל־חרמיין ("שני המקומות הקדושים"), המחבר את הערים הקדושות מכה ואל־מדינה. בתחום הרכבות, האירופים יכולים ללמד דבר או שניים אפילו את האמריקאים. אצלם, למרבה הפלא, הרכבת היא אמצעי מיושן יחסית.
איטליה החליפה רכבות
יוסי פישר מתל אביב, מומחה בינלאומי לתיירות ותעופה, האיר את עיניי בשיחתנו השבוע על תוצרי הלוואי הטובים שעשויים לצמוח מן הפרויקט לשותפיה של ארה"ב. הודו, המבקשת לחמש מחדש את צבאה המיושן יחסית, עשויה לזכות הודות להתקרבות לביידן בציוד צבאי אמריקאי משוכלל.
הסעודים, כפי שפורסם, מנהלים שיחות עם האמריקאים על תוכנית גרעין משלהם, ופרויקט הרכבות עשוי להשביח את השיחות ולקרב עוד יותר אל חזָהּ של וושינגטון. פישר סבור כי לסעודים בוער לזכות מן האמריקאים להסכמה על ברית הגנה משותפת אף לפני הסכם הגרעין. ברית כזו תעניק להם מטוסי קרב משוכללים וציוד צבאי מתקדם, וכן התחייבות אמריקאית להגן עליהם אם יותקפו - וכל זאת בזמן הקרוב. את הפוטנציאל הצבאי של הגרעין הם יוכלו לממש, אם בכלל, בעוד שנים רבות.
פישר הוסיף כי קו המסילות מהודו לאירופה עולה בקנה אחד עם חזון הצמיחה המתקדם של יורש העצר הסעודי. מוחמד בן סלמאן בונה את ארצו מחדש. סעודיה, על פי חזונו, תהיה לא רק ארץ של אטרקציות תיירותיות - אלא גם בית לאנרגיה ירוקה ושימור הסביבה. קו המסילות מהודו לאירופה אמור לשמש כעורק מרכזי של אספקת מימן לתעשיית הרכב והאנרגיה במערב.
"אחד אחרי השני, בעלי הברית של ביידן הוציאו את הסינים מהתמונה", אמר פישר, "ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני, הודיעה לפני כמה ימים שהיא יורדת מקו הרכבת הסיני. קודם לכן המלחמה באוקראינה כבר פגעה בו, כי הוא עובר ברוסיה ובלארוס".
הפרויקט הזה מלמד כי סעודיה קרובה מאוד בימים אלה לבית הלבן. בכוחו אף להתריע בפני מי שנוטה להספיד את ההגמוניה האמריקאית באזור. בשנים האחרונות אכן נופפה סעודיה לבית הלבן עם הקלף הסיני כאמצעי של איום. במקביל היא טרחה להראות לביידן כי ריאד איננה בית חם עבורו, למקרה שכך חשב.
כאשר ביידן נחת בסעודיה, בקיץ 2022, בן סלמאן קיבל אותו בקרירות רבה, ומיהר להדליף פרטים מתוך שיחת נזיפה שעשה באוזניו עם נחיתתו על אדמת הממלכה. יש לזכור כי גילו של בן סלמאן הוא מחצית מגיל אורחו. אחר כך פתחו הסעודים בפני הסינים את דלתם כדי שישחקו תפקיד מרכזי בהתקרבות עם איראן. בייג'ינג הייתה שושבינת ההתקרבות, שבינתיים התמוססה. עתה חזרו וושינגטון וריאד למעגל המגעים האינטימיים. שיחות על גרעין, גישושים על ברית הגנה צבאית, ועתה גם פרויקט הענק בתחום התעבורה.
"לממלכה הסעודית יש תפקיד מכריע והיסטורי בשינוי פני המזרח התיכון, והפיכתו מחבית הנפט וחומר הנפץ של העולם לאזור תיירותי גדול ומצליח", אומר פישר. "בשביל להגשים את החזון הזה צריך שקט וביטחון אזורי עם כולם".
מיזם הרכבת העתידי נושא בתוכו כמה מסקנות ומסרים. הסעודים, האמירותים ולמעשה כל מדינות ערב מעדיפות את הקִרבה לאמריקאים על פני הסינים, ואם לרגע פזלו לבייג'ינג - הרי זה מחוסר ברירה או שמא כדי לזעוק "תחזיקו אותי". הוא מלמד כי המערב אינו תמים, והוא לא רק מבין את סכנת ההשתלטות הסינית על הכלכלה העולמית - אלא גם יודע כיצד להציב מולה מחסומים.
ויש גם מסר של צניעות עבורנו, הישראלים. המזרח התיכון, והעולם הרחב בכללו, אינו מתנהל סביבנו. לפעמים אנחנו רק, כמו שכתב מאיר גולדברג, פקק בפתחו של בקבוק.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל