ארכימדס, המתמטיקאי והפיזיקאי הדגול, היה מוקסם מהיכולת של מנופים להניף משקלים הכבדים מהם עשרות מונים. הוא גילה שמִקסום היכולת המופלאה הזו של מנופים תלוי במציאת הנקודה הנכונה שבה אוחז המנוף במטען המונף. מכאן קצרה הייתה הדרך לאמירה המפורסמת ביותר של ארכימדס, שלא נאמרה בעת רחצה באמבטיה: "תנו לי נקודת אחיזה ואניף את כל העולם".
המלחמה הקרה: מה המשמעות של צו המניעה שהוציא בג"ץ?
ביקורת בליכוד על בן גביר: "להפיל את הממשלה? עוד דברים צריכים לקרות"
זאת האמירה שהקנתה לנקודת האחיזה החמקמקה הזו את הכינוי - נקודת ארכימדס (Punctum Archimedis). במשך השנים הפך הביטוי הזה למטאפורה, שנעשה בה שימוש בתחומים הרחוקים מהמדעים המדויקים שבהם עסק ארכימדס, בכל הנוגע לאיתור נקודת המשען לפריצת דרך בכל תחום.
מאז פרץ לראש סדר יומנו המאבק על הרכב הוועדה למינוי שופטים, שהוא הנקודה הארכימדית במאבק על הרפורמה המשפטית, מחפש הימין את הנקודה הארכימדית שבאמצעותה יוכל להמחיש בצורה ברורה ומובנת כי הרפורמה באה לחזק את הדמוקרטיה ולא להחלישה. לאזן ולא להשתלט, להתגונן ולא לתקוף.
שר המשפטים יריב לוין העמיס על ליבת הצעתו בראשית ינואר שלל תיקונים נוספים, מרביתם ביטוחי משנה, המתגוננים בפני "פרשנות חוקים" היפר־אקטיבית של בג"ץ. תיקונים אלה נועדו בעצם להיות שלייקס, והם יבטיחו את האיזון בין הכנסת ובית המשפט, במקרה שמאמצי האיזון של הרכב בית המשפט עצמו לא יצלחו.
בדיעבד התברר כי שפע רצועות הביטחון בהצעת לוין הוצג על ידי אחים לנשק, קריים מיניסטר ועוד כהסתערות חקיקתית מרובת זרועות על מערכת המשפט - ולא כדרכים חלופיות לשיקומה.
עוד פעם התברר כי במערכה ציבורית, מסרוני המשנה שבאים לחזק את המסר העיקרי הם לפעמים אויביו הגדולים ביותר. גם אם מסרים אלה חשובים כשלעצמם וקשה לוותר עליהם, הם גוזלים משאבי סבלנות וקשב ומקשים על הפנמת המסר העיקרי. וחמור מכך: הם מאפשרים למתנגדים לפזר את מוקד השיח להסיטו לסמטאות צדדיות - הכל כדי להבליע את המסר העיקרי ולהקשות על הפנמתו.
ועדיין, אם יש עניין המדיר שינה מעיני מובילי ההתנגדות לרפורמה, הוא שלציבור ייפול האסימון שלוין וחבריו מחפשים איזון ולא השתלטות. זאת מכיוון שמלבי אש בקרב המפגינים הצליחו להחדיר בהצלחה מרשימה לתודעתם של ציבורים, מעבר לאלה ששנאתם אומנותם, שהקרב הגורלי להצלת המולדת הוא למנוע מהרשות המבצעת השולטת במחוקקת, לשלוט בלעדית בבחירת אנשי הרשות השופטת.
ואכן, החשש ששתי הרשויות הסימביוטיות הללו ישלטו בשלישית, ולא תהיה עליהן בקרה, הוא זה שמדיר את שנתם של רבים מאלה היוצאים לרחובות ומתחת כל עץ רענן צועקים "דמוקרטיה".
אלא שמדובר בהונאה, שהתמימים מבין המפגינים הם קורבנותיה. מכיוון שהאמת היא שמארגני המחאה לא מונעים מכוח הרצון להגן על האזרח הקטן. מטרתם האמיתית היא הפלת הממשלה. אין זו מטרה בלתי לגיטימית. להפך, אופוזיציה אמורה לפעול בכל דרך חוקית לחילופי שלטון. זוהי נשמת אפה של הדמוקרטיה, אלא שבשם הפלת ממשלה שזה עתה נבחרה לא ניתן היה להתניע את פרויקט המחאה ההמונית.
דמגוגיה שקרית
אולם כל הניסיונות להסיר את המסווה מהדמגוגיה השקרית והמקוממת של המחאה כשלו, נוכח התגייסותה הטוטאלית של התקשורת, שלבתה את האש והצליחה לייצר מומנטום כמו ב־2011. אם זירת הקרב המרכזית, כפי שברור לכל הצדדים, היא הרכבה של הרשות השופטת, הצד הנחות תקשורתית והסברתית חייב להציג מסר פשוט וברור שיקשה על הצד השני לעוותו ולטשטשו.
אין מחלוקת כי ליבת הרפורמה אינה התגברות, סבירות או אפילו מעמד הייעוץ המשפטי, אלא אך ורק הרכב הוועדה למינוי השופטים. המחאה טוענת שהקואליציה זוממת להשתלט על בית המשפט העליון כדי שיהיה ממושמע לרצונה. הצעת הרפורמה המקורית אכן הבטיחה רוב זעום לקואליציה הנוכחית בוועדה למינוי שופטים. לא כדי להשתלט, אלא כדי ליצור איזון בהליך רב־שנתי. זאת כדי שכמו בארה"ב, מי שהרוב בידו ימנה שופטים הקרובים להשקפת עולמו, שיכהנו עד הפנסיה כדי למנוע תלות בממנה.
כך בא התיקון של לוין ליצור איזון: מול השליטה המוחלטת של השמאל במינוי שופטים בהיותו בשלטון, לייצר יתרון מינימלי לימין כשהוא בשלטון כדי שבהדרגה ייווצר איזון. כמו בארה"ב, שם כל העת השופטים נבחרים על ידי פוליטיקאים. כאן המקום לפזר אחת ולתמיד את החול שזורים בעיני הציבור, לאמור: איך משווים לארה"ב? הרי שם יש שני בתים וחוקה.
השאלה המתבקשת בתגובה היא: מה עניין שמיטה להר סיני? האם כאשר תושלם החוקה בישראל יתמכו מלבי המחאה בבחירת שופטים על ידי ראש הממשלה באישור הכנסת בדומה לשיטה בארה"ב, שבה הנשיא ממנה והסנאט מאשר?
מדובר בדמגוגיה חסרת שחר: עניין שני הבתים לא רלוונטי. שהרי לבית הנבחרים האמריקאי אין יד ורגל במינוי שופטים. הנשיא בארה"ב אומנם נבחר ישירות על ידי העם, ויש תקופות שהסאנט לעומתי לנשיא. אולם בתקופה האחרונה, ברוב המקרים, הנשיא והסנאט הם מאותה מפלגה, והשופטים מתמנים ללא איזונים וללא בלמים. כך נוצר תחת הנשיא הקודם דונלד טראמפ הרוב השמרני בבית המשפט.
בגלל המגמתיות וסתימת פיותיהם של תומכי הרפורמה, לא קל להאיר את עיני הציבור לכך שמה שמניע את המחאה הוא לא איזון ולא מניעת השתלטות הממשלה על בית המשפט - אלא המשך המצב שבו לעולמי עד ישלוט השמאל בבית המשפט.
כדי להביא את השיח למיקוד, זנחה הקואליציה במהרה את כוונתה להשיג יתרון דק מן הדק בוועדה למינוי שופטים, ואימצה את הצעת פרידמן־אלבשן לחמישה מול חמישה, הצעה שזכתה לאוזן קשבת בקרב אותם מפגינים שיצאו לרחובות כדי לעצור בגופם את "השתלטות הממשלה על הוועדה למינוי שופטים".
מארגני המחאה זיהו את הסכנה וברחו לטיעונים מופרכים כמו: האופוזיציה אינה עשויה מעור אחד, והקואליציה תצליח לגייס חבר נוסף מהאגף הימני באופוזיציה על רקע אידיאולוגי, או חבר אופוזיציה, לא חשוב מאיזו אמונה דתית, שניתן לפתות בעבור אתנן. למשל, בניית מסגדים.
מסכת הצביעות
במישור העקרוני פותחה המנטרה הכוזבת: "איננו מעוניינים בפוליטיקאים, לא מימין ולא משמאל". ניתן לחשוב שעד היום השופטים הוצנחו כמו מן מהשמיים, ולא נבחרו גם הם על ידי פוליטיקאים, מהצד הנכון אומנם, שחברו לנציגי הלשכה ולשלושת השופטים (שמונו גם הם בעבר על ידי פוליטיקאים ושופטים מהשמאל), למינוי שופטים בדמותם ובצלמם.
לאחר שטושטשה הנקודה הארכימדית שהציעו פרידמן ואלבשן, ניתן עדיין להמשיך להגן עליה ולהשתמש בה כדי לנסות להמחיש מי רוצה בית משפט מאוזן, ומי, לעומתו, מעדיף הגמוניה נצחית של "הציבור הנאור" מול משפטנים שנולדו, למשל, בשיכוני ד' בטבריה ובבאר שבע, שהם בעלי נטייה ימנית בדרך כלל, ולא קורצו מהחומר הראוי לשיפוט.
אלא שקיימת נקודה ארכימדית טובה יותר מהצעת פרידמן־אלבשן. הממשלה יכולה להציע הצעה פשוטה עוד יותר, כדי לנפץ את מסכת הצביעות וההונאה. כדי לתת מענה של קבע למסר המרכזי של ההפגנות, שהוא מניעת השתלטות הרשות המבצעת על הרשות השופטת - יקבל ראש האופוזיציה מעמד מיוחד, שעל פיו תידרש הסכמתו או הסכמת נציג שימנה בוועדה למינוי שופטים לכל החלטה בוועדה. חוק יסוד זה ייכנס לתוקף באופן מיידי, וכדי לשנותו יידרש רוב של 90 חברי כנסת, כמו בהדחת יו"ר הכנסת.
מעניין לראות איך תסביר המחאה את התנגדותה להענקת זכות וטו ליאיר לפיד כמשתלבת בהליך להשלטת דיקטטורה. בייחוד לאחר שהקואליציה תצהיר כי לאחר שסעיף זה יחד עם הסעיף המוסכם הדורש רוב של שבעה חברים לכל החלטה בוועדה למינוי שופטים יהפכו לחלק מספר החוקים, יתקבלו כל יתר חלקי הרפורמה בהסכמה רחבה בלבד.