אי אפשר למצוא עיתוי ומקום גרועים יותר לעימות בתוך הקואליציה, מיום הגיבוש הקואליציוני. האירוע שלשום במסעדת "אנטריקוט" הירושלמית נועד כל כולו לשדר מסר של אחדות, לכידות ויציבות.
במסגרת מאמץ הפיוס, רגע לפני שהכנסת חוזרת וקרב הגיוס נפתח, יצאו אנשי לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מגדרם כדי לרצות את השותפים המרוגזים. אבל בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, אף פעם אין לדעת על איזה משבר ייפול מועד האירוע, שנקבע שבוע מראש. הכוונה המקורית מאחורי הגיבושון הייתה לרכך את החרדים לקראת הדיונים על מתווה הגיוס.
אלא שבמציאות, לגמרי לא לפי התוכנית, בוקר האירוע נפתח בכותרות ענק המכריזות על "חבילת התחמושת שהועברה לידי הרשות הפלסטינית ובהסכמה הישראלית". זאת, יממה בלבד אחרי העימות החריף שהתפתח בין השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לבין ראש הממשלה סביב דרישת בן גביר לדון מיידית בהחמרת התנאים לאסירים ביטחוניים בבתי הכלא.
בן גביר זעם ביום שלישי בגלל סוגיית האסירים; סמוטריץ' "רתח מזעם" (לשון ההודעה של לשכתו) למחרת בגלל הידיעות על העברת נשקים לרשות. אין ספק, ממש אווירה מושלמת לקראת יום הגיבוש הקואליציוני ורגע לפני ביקור נתניהו בארה"ב. כך, צרות הגיוס נשכחו כלא היו. מבחינת אנשי נתניהו היום הזה היה סיוט.
הם התרוצצו בין נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר במאמץ קדחתני לצאת מהצרות בנזק מינימלי ככל האפשר. הרי מה כבר לא נעשה כדי להרגיע את כל הגזרות הבעייתיות, להשקיט ולשים במצב המתנה כל מה שמסוגל לערער את האווירה הרגועה שכה קריטית לנתניהו לטובת פגישתו הקרובה עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בניו יורק. למה לו הזעזוע הרב־זירתי הזה מול סמוטריץ' ומול בן גביר בו־זמנית, שעות ספורות לפני המפגן של אחדות ואחווה באווירת מסעדת בשרים כשרה למהדרין מן המהדרין?
את העניין מול סמוטריץ' הצליחו לסגור רק שעה לפני פתיחת הדלתות במסעדה. אירוע בן גביר התברר כמורכב הרבה יותר. משעות הבוקר ועד לתחילת האירוע לא הצליחו אנשי לשכת ראש הממשלה לקבל מיו"ר עוצמה יהודית או מאנשיו תשובה ברורה לשאלה: האם הכל בסדר והם מגיעים לגיבושון. עד הרגע האחרון לא אישרו בן גביר וחברי סיעתו את השתתפותם. זאת למרות כמות לא רגילה של טלפונים מלשכת נתניהו לבן גביר ולאנשיו. לבסוף בן גביר ואיילה רעייתו נצפו נכנסים לאירוע רק ב־19:00, שעה אחרי תחילת המסיבה.
מיד התברר שהטיפול בבן גביר תוכנן מראש: לטרבלמייקר הקואליציוני חיכה תרגיל מתוקשר. את איילה מיד הושיבו לצד רעיית ראש הממשלה שרה, בעוד בן גביר הוזמן אחר כבוד להרים כוסית לחיים. נתניהו דאג לקדם את פני בן גביר בחיוך קורן ובהבעת הפנים הכי חברית והכי מנותקת מהמציאות הפוליטית הקשה שנוצרה ביניהם בשבוע האחרון.
מסך מפוצל
על פי התוכנית המקורית, בן גביר ירים לחיים לחיי ממשלת ישראל ולחיי הקואליציה, כאשר נתניהו המחויך לצדו. התמונה המוקפדת תשוגר מיד לתקשורת בתור הוכחה לכך שאין שום משבר אמיתי, וכי כל ההודעות וכל התדרוכים שהגיעו מכיוונו של בן גביר בימים האחרונים הם נחלת העבר, עניין טכני שחלף. אנשי נתניהו אפילו הספיקו ללחוש לאנשי בן גביר בקריצת עין: "תלמדו איך עושים פוליטיקה".
מה שלא ידעו, לא נתניהו ולא אנשיו שעסקו במלאכה, הוא שבן גביר - למוד ניסיון מתשעה חודשים בממשלת נתניהו - בא ערוך ודרוך לתרחיש המלכודת. האיחור שלו ושל אנשיו לא היה מקרי. בדיוק ברגע שבו תועד בן גביר עומד עם כוס יין ביד ימין ועם המיקרופון שקיבל מנתניהו ביד שמאל, מברך "הבורא פרי הגפן" ומרים כוסית לחיי המדינה ולחיי הממשלה - בדיוק באותו הזמן שידרו המהדורות מסך מפוצל: בצד אחד ה"לחיים" במסעדת אנטריקוט, ובצד שני הכותרת המכריזה כי עוצמה יהודית לא מחויבת לקואליציה וכי לא תציית למשמעת הקואליציונית. זאת עד שיוחמרו תנאי האסירים הביטחוניים וראש הממשלה יחדל להתערב בעבודת השר לביטחון לאומי.
כך, התרגיל של נתניהו נענה בתרגיל שכנגד. לא היה כלי תקשורת אחד שלא דיווח על האכזבה העמוקה של בן גביר מהחלטת נתניהו לדחות את הדיון בדרישת ההחמרה של תנאי האסירים הביטחוניים עד לאחרי החגים. הדיווחים חדרו לחללה של "אנטריקוט", ושליחי נתניהו התחילו לזרום לשולחנו של בן גביר כדי לתהות בפניו, איך ייתכן שהוא מתדרך על הראש של ראש הממשלה בזמן שהקואליציה מעבירה מסר של אחדות ואחווה.
בשלב זה נעלם בן גביר מהשטח בתירוץ שיש לו ישיבה דחופה, כשהוא מותיר מאחור את רעייתו, שנשארה לשבת ליד שרה נתניהו ואף ניהלה איתה שיחת ידידות חביבה. מבחינת בן גביר, הוא צחק אחרון: התרגיל הסתיים בהצלחה, המסר הועבר, הדגשים הובלטו. ראש הממשלה אומנם קיבל את תמונת שלום הבית הקואליציוני המיוחלת, אך הדבר החשוב לו באמת - השקט - נותר ממנו והלאה.
קשוב לתומכיו
ועכשיו, אחרי שסיפרנו את אנקדוטת התרגילים, נעמיד את הדברים על דיוקם. לבן גביר בעת הזאת אין כל מטרה לפרוש מהקואליציה או להפיל את הממשלה שבה הוא לראשונה בקריירה הפוליטית שלו קיבל תפקיד בכיר והזדמנויות כה נדירות לבנות את עצמו כפוליטיקאי בכיר, כשר בעל יכולות ביצוע.
בן גביר לא מחפש מלחמות למען הרייטינג. בשלב זה של כהונת ממשלת נתניהו השישית, הוא בעיקר מעוניין להצליח. אולם, לצד זה, הוא קשוב לציבור תומכיו וער לעובדה כי זרם לא קטן בקהל בוחריו זועם על מה שנתפס כ"מקלות בגלגלים לבן גביר, חוסר יכולת שלו לממש את מדיניותו". הזעם הזה לאט־לאט מתגבש לקריאה לפרישה.
באופן פרדוקסלי, בנקודה זאת מטרותיהם של נתניהו ושל בן גביר נפגשות: לשניהם יש אינטרס ישיר ומובהק בהצלחתו של השר בתפקידו ולא בהפיכתו לעציץ חסר השפעה ונטול יכולת. נתניהו ידוע במיומנותו לתקוע שותף קואליציוני בתפקיד בכיר ללא כל יכולת של אותו שותף לממש מדיניות ולרשום הישגים.
אלא שהסיטואציה הפוליטית, ובעיקר הלך הרוח בקרב תומכיו, לא יאפשרו לבן גביר, גם אילו היה רוצה בכך, להסכים למצב שבו הוא מוצא את עצמו תקוע, מאוכזב, מתוסכל ועדיין בתפקיד ובממשלה. לנתניהו, המאמין הגדול בסקרים, מומלץ לעקוב בקפידה ובהתמדה אחרי המצב האלקטורלי של עוצמה יהודית. ברגע שבן גביר יירד אל מתחת לאחוז החסימה, נתניהו יכול להתחיל את הספירה לאחור עד לזעזוע קואליציוני – והפעם אמיתי.
לעת עתה, לא רק שבן גביר לא רוצה לפרוש, הוא גם לא מעוניין בתדמית של הקיצוני של הממשלה. מי שעלול לגרום לו לשנות את תוכניותיו הוא נתניהו בכבודו ובעצמו. ההיגיון פשוט: ככל שבן גביר מצליח בתפקידו, מקבל גיבוי ורושם הישגים – הוא יכול להרשות לעצמו להתמתן ולהיות ממלכתי. ולהפך: ככל שהשר יחוש מצוקה, ויראה את עצמו תקוע ונבגד, הוא ייאלץ להקצין עמדות, להתנהג כמו אופוזיציה בתוך הקואליציה, ובסופו של דבר – גם לפרוש.
בעוד בן גביר רוצה הישגים, ראש הממשלה זקוק כעת יותר מכל לשקט, לפחות עד שישוב מארה"ב. אלא ששקט לא היה לנתניהו מיומה הראשון של ממשלתו הנוכחית. ולטווח ארוך יותר, השקט הקואליציוני דרוש לנתניהו כדי ליישם את תוכניותיו המדיניות. אולי פרויקט הנורמליזציה עם הסעודים יצליח ויפתח לממשלה השבויה בסיפור הרפורמה דף חדש, מוצלח יותר. וכך, בעוד נתניהו מחפש שקט ובן גביר הישגים, אין להם ברירה אלא להיפגש באמצע. מדובר באינטרס משותף.