הקדילאק כסמל
מעל לממשלה הזו מתנוסס סמל של קדילאק. ההתאמה בין המותג הזה לבין ביצועי הממשלה אינה קיימת. היא מזכירה יותר ריקשה. ההישג הבולט ביותר שלה עד כה הוא נרמולה של הסצינה ההיא, שבה אחז בריון אלים וקיצוני בסמל הקדילאק שתלש ממכוניתו של ראש הממשלה והתרברב ש"בפעם הבאה נגיע גם אליו". זמן קצר אחר כך, הם הגיעו אליו. ראש הממשלה נרצח מכדוריו של מתנקש יהודי בשם יגאל עמיר. 28 שנה אחרי, הדיבור על שחרורו של הרוצח מחלחל למיינסטרים, ואילו הבריון עם הסמל העקור הפך לשר בכיר בממשלה, המופקד על ביטחוננו הלאומי. הקואליציה, שבה הוא מהווה מרכיב מרכזי, התכנסה השבוע ל"גיבוש", וחבריה געו בצחוק כשהסטנדאפיסט גיא הוכמן הריץ דאחקה על "איתמר בן גביר, שעוד לא הספיק לגנוב אף סמל של מכונית כשנתניהו כבר היה פוליטיקאי". אכן, קורע.
אין לי טענות להוכמן. הוא עשה סאטירה וצחק על חשבונם של חברי הקואליציה. הבעיה היא שהם צחקו על חשבוננו. בעודי כותב את הטור הזה, התברר כי יגאל עמיר עותר לבג"ץ נגד שירות בתי הסוהר, בדרישה כי יתירו לו ללמוד בחברותא עם אסיר אחר. הדיבור על האפשרות לשחררו, שעד לפני כמה שנים לא עלה על הדעת, מחלחל למיינסטרים וגורף תשואות בערוץ 14.
השבוע, בעוד שופטי בג"ץ יושבים על מדוכת העתירה נגד ביטול עילת הסבירות וסופגים הטפת מוסר מתנשאת מטיפוס בשם שמחה רוטמן, סבבה סביב הכנסת ובית המשפט העליון שיירת מכוניות ועליהן כרזות ענק שדרשו "צדק לעמירם בן אוליאל". עצומה שעליה חתמו עשרות ח"כים, חלק מהם מהליכוד, קראה לאחרונה לשפר את תנאיו של היהודי שהשליך בקבוק תבערה לחדר שבו נמה משפחה פלסטינית את שנתה. בעוד אלה דורשים לשפר את תנאיו, אלה כבר דורשים לשחררו וטוענים שהשב"כ תפר לו תיק. כשמסבירים להם שאם יטילו דופי בשב"כ, בסוף ניאלץ לשחרר את אלפי המחבלים שנכלאו בזכותו, הם מזכירים את מה שאמרה "שרת התחבורה והבטיחות בדרכים" לאחרונה: "המחאה מחלחלת לשב"כ, הם יטייחו את החקירה".
לאחרונה נזכרתי במערכון המבעית ההוא, מלפני שנים רבות, של החמישייה הקאמרית. רמי הויברגר מתאר שם, בפירוט מצמרר, איך יגאל עמיר המשוחרר פוגש ברחוב את איתן הבר, הרל"ש של רבין, וצוחק לו בפרצוף. בזמנו, המערכון היה מקפיא דם, אבל נתפס כדמיוני לגמרי. ובכן, היום זה נראה פחות דמיוני. הסיבה היחידה שבעטיה סצינה כזו לא תוכל להתרחש במציאות היא שאיתן הבר כבר מת.
הגיע הזמן להתנצל בפניו של יאיר גולן. הנאום ההוא, שנשא בערב יום השואה ב־4 באפריל 2016 במכון "משואה", היה מדויק. "מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 80־70 שנה", אמר סגן הרמטכ"ל ובמשפט אחד סתם את הגולל על הקריירה שלו. עד אותו נאום היה גולן, תאמינו או לא, המועמד המועדף על משפחת נתניהו לרמטכ"לות. הוא היה קצין אמיץ ונחוש, חותר למגע, אחד המקצועיים והמרשימים שידע צה"ל. ברגע שזיהה את התהליכים, חרץ את גורל עצמו.
לא, התהליכים שעליהם דיבר גולן אינם קשורים לנאצים. הוא גם הבהיר זאת כשפרצה סערה בעקבות דבריו. שום דבר לא דומה או ידמה למפלצת הנאצית. התהליכים שזיהה גולן, ועכשיו מזהים כולם, הם לאומנות, קיצוניות, פאשיזם ממאיר, משיחיות סהרורית. המתכון שבמהלך ההיסטוריה כבר גרם פעמיים לחורבן הבית. אנחנו בדרך לפעם השלישית. השבוע ישב אחד משופרות הביביזם במדורת השבט של ערוץ 14 והתגולל, מתוך שעמום אני מניח, על השב"כ תוך שהוא מעלה חשש שבישראל עומד להתרחש רצח פוליטי: "לגבי השב"כ", אמר השופר, "אני מרגיש שהשב"כ מחכה לאירוע (רצח פוליטי - ב"כ), אני לא רואה שהשב"כ עושה שום דבר כדי למנוע רצח פוליטי, לא רואה שהשב"כ זה מעניין אותו. אני בן אדם שמסתכל על המציאות ולומד ממנה".
לא היה שם אף אחד שיקריא לו את רשימת מעשי הרצח הפוליטיים שאירעו בישראל לאורך שנות קיומה. רשימה ארוכה, מדממת, מביישת, שמכילה עשרות רבות של שמות, כולם מהימין. מיגאל עמיר דרך עמי פופר, יונה אברושמי, המחתרות למיניהן וכל אלה שניסו לעצור את ההתנתקות או את השמאל או כל מה שלא בא להם טוב בעיניים באמצעות רימון יד, אקדח, תת־מקלע, מטען חבלה או פטנט אחר כלשהו. עכשיו הליצן הזה יושב שם, מתגולל על שירות הביטחון הכללי, שבזכותו הוא יושב שם, וטוען שהשב"כ שווה נפש באשר לרצח הפוליטי הבא. מחיאות כפיים.
בואו נחזור לעמירם בן אוליאל. השב"כ תפר לו תיק, אומרים הפאשיסטים. על שולחני מונח "ואנקמה", ספרו המצוין של רועי שרון, הכתב הצבאי של כאן 11. סיפורו של הטרור היהודי. שרון, שגדל והתחנך בציונות הדתית, התראיין לאחרונה לפודקסט של נדב פרי וסיפר איך "תפרו תיק" לעמירם בן אוליאל: "הוא חזר על כל פרטי הרצח וההודאה גם אחרי 'חקירת הצורך'", סיפר שרון, "גם כשנחקר בצורה חופשית אחר כך. הוא שחזר בפרטי פרטים את המעשה. הוא מסר לחוקרים פרטים רבים שגם הם לא הכירו". פרי ביקש דוגמאות. "הם היו במקום הפשע, בבית המשפחה שנשרפה, ועמירם ידע בדיוק דרך איזה חלון הוא השחיל את בקבוק התבערה.
הוא עמד ליד החלון וסיפר שקודם כל הזיז את הרשת. החוקרים אמרו לו שאין שם רשת. הוא התעקש. הם הלכו לצילום של החלון טרם השריפה, הגדילו והגדילו ופיתחו עד שראו שהיתה שם רשת. אחר כך גילו את שרידיה. היא פשוט נשרפה באש. בן אוליאל ידע את זה. החוקרים לא. הוא סיפר שבקבוק התבערה היה בקבוק זכוכית של מיץ ענבים בצבע ירוק. הוא סיפר שזרק אותו פנימה, והוא נשבר על הסורגים, חלק מהשברים נפלו לתוך החדר, חלק החוצה. החוקרים הלכו לדו"ח המז"פ וראו שיש שברים שנתקעו בין הסורגים. כשמענים אותך ואתה מחליט להודות בפשע שלא ביצעת", סיכם שרון, "אתה לא מתעכב על פרטים כאלה. אתה בכלל לא יודע אותם".