פגישת היח"צ של נתניהו עם מאסק הבטיחה הרבה - אך קיימה מעט | שמואל רוזנר

עם שם כמו יואל רות', המחשבה הראשונה שקופצת לראש היא אנטישמיות. אבל רות', שנולד למשפחה יהודית בפלורידה ומגדיר את עצמו כאתיאיסט, לא מזכיר אנטישמיות. לפחות לא במאמר שכתב השבוע לעיתון ה"ניו יורק טיימס".

הדחקה לא פותרת בעיות: התזכורת הכואבת שקיבלו ממשלות ישראל לדורותיהן
בין נתניהו לאייכלר: המחלוקת בתוך עם ישראל שאינה ניתנת לפיתרון

מי שקרא את הביוגרפיה החדשה של אילון מאסק, יזהה את רות' כגיבור מרכזי בפרקים האחרונים שלה, אלה שעוסקים בהשתלטות על טוויטר. רות' היה אחראי על המחלקה שתפקידה לוודא שטוויטר איננה מדיה ידידותית למפיצי שנאה. הוא עזב זמן לא רב לאחר כניסתו של מאסק לבניין של מה שהיום הוא "אקס".

עוד קודם להסתבכות עם מאסק, הסתבך עם דונלד טראמפ. הוא היה מהאחראים להרחקה של הנשיא לשעבר מהפלטפורמה. שתי הקטטות לא שיפרו את איכות חייו. הוא נאלץ לחיות עם שומרי ראש, להחליף כתובת, להיות מושא קבוע להתקפות נאצה.

רות' הוא ממוצא יהודי, וגם הומו, כך שלתוקפים נמצאה תחמושת רבה. הטקטיקות האלה, של הפחדה והטרדה, כתב השבוע, עובדות היטב. מי רוצה לחיות תחת שמירה? מי רוצה להסתבך עם טיפוסים כמו טראמפ ומאסק? אילון מאסק אמר גם לבנימין נתניהו שהוא מעדיף חופש ביטוי לכולם. שצנזורה מטעם הרשתות היא דבר מסוכן. טענה שאין לבטל. ומצד שני, התוצאה ניכרת: הרפש מתפשט ברשת.

מאסק אירח השבוע את נתניהו לשיחה שהבטיחה הרבה וקיימה מעט. נתניהו באמת מתעניין בטכנולוגיה ובהשלכותיה. מאסק הוא מהמפיצים החריפים ביותר של בשורת סוף האנושות – אלא אם נעשה משהו, ומהר.

את יחסיו עם שני המייסדים של גוגל קלקל: אחד משום שניהל רומן עם רעייתו. השני, לארי פייג', בגלל מריבה אידיאולוגית על רקע זה בדיוק. למאסק חשוב מאוד שהמין האנושי ישרוד את מהפכת הבינה המלאכותית. פייג' חושב שמאסק עסוק ב"שטויות סנטימנטליות". העולם יתקדם מעבר לאנושות, ושום דבר נורא לא יקרה.

יכול להיות שהשיחה של נתניהו עם מאסק הייתה מאכזבת, משום שאין דרך לקפץ ממדמנת הקואליציה של ישראל לגבהים הנדרשים לשם דיון אינטלקטואלי על עתיד האנושות. יכול להיות שהיא הייתה מאכזבת, משום שנתניהו לא באמת רצה דיון אינטלקטואלי. הוא רצה העמדת פנים, יחסי ציבור, מעקף אלגנטי לביקור הזניח שלו בארה"ב.

בדיעבד (והדברים נכתבים בטרם נתניהו יישא את נאומו באו"ם היום בצהריים, שעון ישראל), לא ברור לשם מה היה צריך את הנסיעה הזאת. האמריקאים עשו כל מאמץ לוודא שהישג ממשי לא יהיה לו. רוב הכותרות הנוגעות לביקור התמקדו במה שנתניהו לא רצה: ההפגנות, המחאות, הקרקע הרועדת תחת רגליו.

הוא בא לניו יורק כראש ממשלה חלש. קואליציה יציבה – מדינה רועדת. הוא בא לאמריקה בלי שהיה ברור לגמרי מה הוא רוצה לקדם. מאבק נגד איראן? ביום שנחת יצאה לפועל עסקה אמריקאית־איראנית, שמותר לחשוד שגם היא תוזמנה בתשומת לב (של האיראנים) לעיתוי. העולם לא זמין עכשיו למסר האיראני שלו.

עסקה עם סעודיה? ספק אם תתקדם בלי תזוזה, לפחות סמלית, בגזרה הפלסטינית. כך שהבעיה שלו לא תיפתר בניו יורק, היא נמצאת בירושלים.

שדר לעם ישראל? אם זה מה שהתכוון, בוודאי שהדבר לא עלה בידו. מרחוק ומקרוב הוא נראה כמנהיג שלא בדיוק יודע מה הוא רוצה לעשות. האם להשלים או להסלים.

הרבה לפני שמאסק ינחת על מאדים או שבינה מלאכותית תחסל את המין האנושי, בינתו האנושית של ראש הממשלה תיאלץ להתמודד עם מה שנראה לעתים כמו חייזרים או רובוטים מבית (ואם לוין ורוטמן צצו בראשכם, זה לא אני, זה אתם). בעצם, זה יקרה ממש עוד רגע. בשבוע שאחרי השבוע שאחרי השבוע הבא. שבת, כיפור, גשר, סוכות, הקפות, ואחריהן סערה. אחרי החגים כבר כאן.

הפגנות באמריקה

בעולם מושלם, ישראלים היו חיים יחדיו בלי מחלוקות שמערערות את המרקם החברתי. בעולם מושלם, אם היו מתגלעות ביניהם מחלוקות, הם היו מבררים אותן בשלווה, במתינות, עד לפשרה או להכרעה. בעולם מושלם, גם אם הייתה נדרשת פעילות של מחאה, היא הייתה מתנהלת בתוך הבית, בישראל, בלי לערב בה זרים – לא בתמיכה של כסף מבחוץ, לא בתמיכה של פוליטיקאים ועמותות ויועצים מבחוץ, לא בניסיונות לערב את הבחוץ כדי להשפיע על הבפנים. עולם מושלם הוא לא העולם שלנו.

אנחנו חיים בעולם הלא מושלם של ישראל 2023, שבו מחלוקות מקרבות אותנו לקרע, שבו נחצו קווים אדומים, נקבעו תקדימים, נשברו מסורות, נגדעו כללים בלתי כתובים. זה ההקשר שבו צריך לנהל את הוויכוח, במידה שיש ויכוח על ההפגנות נגד נתניהו בביקורו בארה"ב. זה ההקשר שבו צריך להתייחס להאשמה של נתניהו על חבירה (שאיננה ולא הייתה) בין אוהבי ישראל המפגינים נגדו לבין שונאי ישראל המפגינים נגדו.

זה ההקשר שבו צריך להתמודד עם טענות של נתניהו בנוסח "אני מעולם לא עשיתי כך" (תגדיר "כך", כי נתניהו עשה לא מעט דברים דומים, גם אם לא "כך" אלא קצת "אחרת"). זה ההקשר שבו צריך לחשוב על התועלת והנזק לישראל ולמחאה בגלל ההפגנות. זה ההקשר שבו כולנו פועלים כעת.

נתחיל בטענת האידיאל: לטעמי (ויש מן הסתם מי שיאמרו אחרת) מוטב שוויכוח ישראלי יתנהל בישראל על ידי ישראלים ולמען ישראלים. למה? קודם כל משום שאין לי עניין עקרוני במה שחושב ג'ו ביידן, או במה שחושבים שאר האמריקאים על המצב החוקתי, החברתי והערכי בישראל. יש לי כמובן עניין מעשי במה שהם חושבים, במידה שהמחשבות שלהם משפיעות על ישראל. ותכף נגיע לזה. אבל עניין עקרוני? למה שיהיה לי עניין כזה?

ישראל היא מדינה שערכיה אינם נופלים מאלה של ארה"ב, והתנהלותה אינה פגומה יותר מזו של ארה"ב. האמריקאים הם ידידים חשובים, אבל לא מגדלור מוסרי. בשנות ה־50 וה־60 עוד נהגו אפליה גזעית בוטה. בשנים האחרונות ביטלו במדינות רבות את האפשרות לבצע הפלות. כאשר יצאו למלחמות ברחבי העולם, לא תמיד הקפידו על התנהלות מופתית. כאשר תמכו במשטרים אפלים, העדיפו אינטרסים על ערכים.

לאמריקאים יש יכולת להטיף מוסר בזכות עוצמתם, לא בזכות מוסריותם. הם כמובן טובים מהרבה מאוד מדינות אחרות, בוודאי ממעצמות רבות כוח אחרות – ועל כן ראויים להיות מנהיגי העולם הליברלי – אבל אינם טובים יותר מישראל.

לאמריקאים גם אין יכולת להבין את המצב בישראל, ולהעריך את משמעותו האמיתית. כפי שישראלים משתמשים בהשוואות מופרכות בין המשטר בישראל למרכיבים בשיטת המשטר האמריקאית, כך גם אמריקאים נופלים להשוואות מופרכות של מהלכים שעושה ממשלת ישראל, או עושים המפגינים נגדה, למהלכים שמוכרים להם מהסביבה שלהם. הם לא יכולים ולא צריכים להבין את ישראל.

לכן, כמו שאמרנו, למה שהם אומרים על המצב בישראל אין ערך עקרוני, רק ערך מעשי. כלומר – המפגינים לא זקוקים לביידן כדי שיאמר מי צודק, הם זקוקים לו כדי שיראה מי חזק. כדי שיפעיל לחץ על נתניהו. ספק אם זה יקרה באופן שהמפגינים מצפים לו.

לאמריקאים יש אומנם עניין ביחסים עם ישראל, ויש להם עניין ביציבות ובעוצמה של ישראל, אבל העניין שלהם בפוליטיקה הפנימית של ישראל כשלעצמה מוגבל למדי. כן – הם כמובן מעדיפים ישראל פתוחה וצודקת, שקל להם יותר לדבר איתה. הם מעדיפים ישראל שקל לעשות איתה עסקים.

אבל מי זה בכלל "הם"? האם הם זה ביידן או אילון מאסק? האם הם זה דונלד טראמפ או טוני בלינקן? ובהתאם, מה זאת אומרת ישראל "פתוחה וצודקת"? ישראל של יריב לוין או ישראל של שקמה ברסלר?

לישראלים קשה להגיע להסכמה בנושא הזה, וגם לאמריקאים יהיה קשה. אין דבר כזה "ערכים אמריקאיים" שאפשר להתאים למציאות הישראלית. וממילא, ביידן הוא לא השוטר של העולם, ובטח לא משגיח הערכים שלו. כשהבין שהוא צריך את הסעודים, נשך שפתיים והכניס את העקרונות לכיס. כך יעשה בכל עת כשהאינטרס האמריקאי יחייב אותו להידבר עם משטר שאינו מחבב.

נתקדם: האמריקאים לא יותר מוסריים. הם גם לא מסכימים ביניהם בשאלה מה צריך להיות כאן. הם גם לא נוטים להציל מדינות מפני עצמן. לאור כל אלה צריך לבחון את שאלת העלות והתועלת: האם יש עלות להפגנות נגד נתניהו? ברור שיש עלות לישראל. היא משלמת מחיר תדמיתי, ונראית כמו בת ברית קצת פחות יציבה.

האם יש עלות למחאה? אולי. ייתכן שכדי להרבות תמיכה בארה"ב, המחאה מפסידה תמיכה בישראל. לדוגמה, את תמיכתם האפשרית של ישראלים שלא נוח להם עם הפגנות נגד הממשלה בחו"ל.

ומול שאלת העלות בתמיכה, ישנה שאלת התועלת: האם שחיקת התמיכה בישראל (אם יש שחיקה) מוצדקת בגלל הרווח הפוטנציאלי באמריקה?

לדוגמה, רווח בגלל האפשרות שביידן יפעיל לחץ על נתניהו לעשות משהו.
לדוגמה, רווח בגלל האפשרות שגם ישראלים שכועסים על המפגינים ירגישו שהגיעו מים עד נפש ושיש הכרח לשים קץ למחול הטירוף שמשתולל כאן.
לדוגמה, רווח בגלל הפוטנציאל של גיוס כספים לתמיכה בהמשך פעולות המחאה.
לדוגמה, רווח בגלל שמירת להבת המחאה בוערת בלי קשר לשאלה היכן נמצא ראש הממשלה ומה הוא עושה בכל רגע נתון.
יש עלות – ולצדה אפשר לזהות גם תועלת.

מכאן לשורה התחתונה, שהמצפים לה כנראה יתאכזבו. בעולם מושלם – השורה התחתונה היא לוותר על הפגנות בחו"ל. משפחה מתפקדת סוגרת מחלוקות בתוך הבית. בעולם לא מושלם – של משפחה לא מתפקדת – השורה התחתונה היא תחשיב קר ונטול סנטימנטים של עלות ותועלת.

תאמרו: זה גורם נזק לישראל.

נאמר: ברור! המחאה כולה גורמת נזק לישראל. לא רק כשאנשיה מפגינים בחו"ל, אלא גם כאשר הם מפגינים בארץ. אלא שלשיטתה, היא גורמת נזק כדי למנוע נזק חמור יותר.

הנה, זה ההבדל האמיתי: בעולם מושלם אף אחד לא נדרש לגרום נזק. בעולם לא מושלם, יש הכרח לגרום נזק כדי למנוע נזק. זה מה שיריב לוין חושב שהוא עושה בישראל. זה מה שהמחאה חושבת שהיא עושה באמריקה.

תפילות בירושלים

התפילה עוזרת. זה מה שחושבים רוב הישראלים, על פי סקר האמונה הגדול של המדד וכאן חדשות, שניתח פרופ' קמיל פוקס. ערב ראש השנה התחלנו לפרסם ממצאים מתוכו, וקרוב ליום הכיפורים, מה מתאים יותר מממצאים הנוגעים לתפילה.

השבוע השתמשנו במידע ובנתונים מאתר המדד, כאן חדשות, סקר של ד"ר מנחם לזר, חשבון הטוויטר של ראש הממשלה, ה"ניו יורק טיימס", והביוגרפיה "אילון מאסק" מאת וולטר אייזקסון.

[email protected]