רק לפני קצת פחות מחמישה ימים, במוצאי ראש השנה בשעות הלילה, הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לנתב"ג ועלה על מטוס הדרימליינר של אל־על לקולות הזמבורות ולקריאות "בושה" של המפגינים נגדו, כדי להמריא לביקור בארה"ב. ביקור שנתפס והוגדר כהשפלה וככישלון של נתניהו הרבה לפני שהדרימליינר נחת בקליפורניה.
"בישראל אין שלטון אליטות": עימות חזיתי נוסף בין נתניהו לבג"ץ
נתניהו למזכ"ל האו"ם: "חדלו מהביקורת המופרכת נגד ישראל"
גיחתו של נתניהו לעמק הסיליקון בתחילת המסע לפגישה עם אילון מאסק, המיליארדר השנוי במחלוקת ואף חשוד באדישותו לאנטישמיות – נתפסה כתרגיל פוליטי, כמאמץ הנואש של רה"מ ואנשיו לשנות את סדר היום התקשורתי והציבורי, ולהרוויח כותרות שלשם שינוי לא מדברות על הרפורמה המשפטית ועל הנתק שבין נתניהו לבין הנשיא ג'ו ביידן וממשלו.
הדיאלוג השנון בין נתניהו ומאסק, ששודר בלייב ברשת, ובעיקר הסיור של השניים ברכב הסייברטראק במפעל טסלה, בהחלט סיפקו כמה תמונות וציטוטים - אך לא הביאו כל בשורה אמיתית. אחד הרעיונות שנתניהו ואנשיו ניסו לקדם מול מאסק היה של מרכז מחקר ופיתוח משותף עם טסלה, שהצד הישראלי הציע להקימו בדרום הארץ.
לא מן הנמנע כי ההצעות שעלו בחדר, כאשר נתניהו ומאסק שוחחו בארבע עיניים, עוד יניבו פרי ויתקדמו לפרויקט משותף ממשי - אך בעת הביקור האיש העשיר בעולם לא בדיוק סיפק את הסחורה המצופה ממנו.
את סן פרנסיסקו עזב נתניהו ללא הישג בתחום הבינה המלאכותית. סדר היום לא באמת השתנה, ולקראת פגישתו של נתניהו עם ביידן עדיין התמקד סיקור ביקורו בתרגילים של פעילי המחאה ובשאלה כמה ניכור והשפלה משדרת הפגישה שנקבעה לנתניהו בבית המלון שבו שוהה הנשיא האמריקאי.
הכל התהפך בתוך שעה, ביום רביעי בערב. מהשפלה ומכישלון הפך ביקור נתניהו בארה"ב להישג ולמבואה להישג הגדול עוד יותר: לפרומו הרשמי של הסכם הנורמליזציה עם ערב הסעודית.
הפגישה של נתניהו עם ביידן אומנם התקיימה בבית מלון ניו יורקי ולא בחדר הסגלגל בבית הלבן, אך עובדה זאת החווירה והפכה ללא רלוונטית לאור הדברים שנאמרו מול המצלמות, וביתר שאת – לאור הדברים שנאמרו בחדר בהיעדר המצלמות ובהיעדר אוזניים מיותרות (אם כי שני הצדדים דאגו להוציא את עיקרי הדברים החוצה).
נתניהו קיבל מידידו הוותיק ביידן את כל מה שיכול היה לאחל לעצמו ואף יותר מזה. מההזמנה הרשמית והחגיגית לבית הלבן עד סוף שנת 2023 (כלומר, במהלך שלושת החודשים הקרובים), ועד להכרזה על הישג מדיני היסטורי שבדרך.
המפגינים, שהקפידו ללוות את הפגישה במחאה רועשת בקרבת המלון, קיבלו מסר מאכזב. נושא הרפורמה המשפטית (או מה שנשאר ממנה) הועלה בגדר מס שפתיים גרידא. מעבר לצורך לצאת ידי חובה, הנשיא האמריקאי לא התכוון לבזבז על הסוגיה דקה אחת מיותרת מתוך 60 הדקות שהוקצו לו בלו"ז לפגישה עם ראש הממשלה הישראלי. ביידן שאל, ונתניהו ענה כי הוא שואף להגיע להסכמות, ושגם אם לא יצליח, השינוי שכנראה יעבור לא יהיה דרמטי ובכך הסאגה תסתיים.
ביידן נתן להבין כי מבחינתו התשובה של נתניהו היא לגמרי מספקת. המתיחות והקרירות הפכו לנחלת העבר, ועתה אפשר לפתוח דף חדש ולהתמקד בנושא החשוב והגדול באמת, הנושא שבשבילו, מתברר, התכנסו הצדדים לפגישה: הסכם משולש בין ארה"ב, סעודיה וישראל, שכולל נורמליזציה בין שתי האחרונות.
זה ההישג הגדול שהנשיא ביידן כה זקוק לו ערב המרוץ לנשיאות. זה הנושא שמעתה והלאה יעמוד במרכז השיח שבין וושינגטון לירושלים. הנשיא ביידן זקוק לנקודת ציון היסטורית, וכדי שזה יקרה הוא זקוק לעזרתו של נתניהו. בשביל המטרה הגדולה, הזמנת נתניהו לחדר הסגלגל ודחיית הרפורמה המשפטית לשולי סדר היום נתפסות ככסף קטן לעומת הפרס הגדול שאותו השותפים נחושים להשיג בתקופה הקרובה.
מירוץ נגד הזמן
לכל אחד מהצדדים – לנשיא ביידן, ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ולראש הממשלה נתניהו – יש אינטרס מובהק משלו בהסכם המתגבש. אך דווקא עבור ביידן מדובר במרוץ נגד הזמן. לנשיא האמריקאי, שמצבו בסקרים ערב הבחירות אינו מזהיר בלשון עדינה, חשוב עד קריטי להביא הישג בפרק זמן מוגבל מאוד. ביידן שואף להביא את הפרויקט הגרנדיוזי לידי מימוש בתוך חמישה־שישה חודשים, עד תחילת המרוץ לנשיאות.
ולא רק הישג ותמונה היסטורית של לחיצת ידיים על מדשאות הבית הלבן מחפש ביידן ערב קמפיין הבחירות. האינטרס האמריקאי שבהסכם האזורי עם הסעודים כולל בתוכו כמה נקודות נוספות, שכל אחת מהן מסוגלת להכריע את עתידו הפוליטי של הנשיא המכהן.
ביידן נחוש לקרב את הסעודים בחזרה לכיוון המערב, ולמשוך את ריאד מזרועותיה של סין – וזאת אחרי שוושינגטון במו ידיה גרמה ליורש העצר הסעודי לחפש חברים חדשים ולהתקרב לסינים ולאיראנים (בין היתר, אחרי סערת הרצח של העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י, שהוביל להתרחקות בין ריאד לוושינגטון).
מאז זרמו מים רבים במיסיסיפי, העולם חווה שינויים וזעזועים, וכעת וושינגטון חייבת להחזיר את הסדר הגיאו־פוליטי הישן ואף לחזק אותו. כל זה עוד לפני הסוגיה של מחירי הנפט. בשנה שעברה נאלץ הנשיא האמריקאי להגיע לריאד ולהתחנן בפני יורש העצר הפגוע שיגביר את הפקת הנפט כדי להוריד את המחירים. בן סלמאן, בתגובה, רק קיצץ אותה. כאשר מחיר גלון מתקרב לאזור המסוכן של 4 דולר לפני הבחירות, אין צורך להסביר למה לביידן דחוף לקדם את ההסכם האזורי.
האינטרס הסעודי שקוף וברור אף הוא. בן סלמאן זקוק לחיזוק מעמדו ולתגבור כוחה של סעודיה מפני האיום האיראני. יורש העצר מתנה את אישורו להסכם האזורי, כולל הנורמליזציה עם ישראל, בברית הגנה עם ארה"ב ובתוכנית גרעין סעודית - כולל אישור להעשיר אורניום על אדמת מדינתו.
בשונה ממה שנהוג לחשוב, הסוגיה הפלסטינית לא כל כך קריטית עבור ריאד. במידה רבה היא מס שפתיים הכרחי לבל ייתפס יורש העצר כבוגד בעיני העולם המוסלמי, העוקב בקפידה אחרי התקדמות המגעים לקראת ההסכם האזורי.
על פי הערכות, המגעים בין וושינגטון לריאד התקדמו הרבה מעבר למה שחשבנו. העובדה שיורש העצר הסעודי העניק ראיון יוצא דופן ששודר ברשת פוקס ניוז, דווקא בערב של פגישת ביידן ונתניהו, מצביעה על כך שהצד הסעודי, ככל הנראה, קיבל במסגרת המו"מ את מה שציפה ורצה. השילוב של הבחירה דווקא בערוץ השמרני פוקס, הנחשב לפרו־רפובליקני, הטיימינג של שידור הראיון ועצם האמירות של בן סלמאן – מצביע על שלב מתקדם של השיחות.
המשוכה המרכזית שעומדת כעת בפני הנשיא האמריקאי היא כבר לא הדרישות של הסעודים, אלא הצורך להעביר בסנאט את ההסכם האזורי המתגבש. המשימה של ביידן עם ההסכם האזורי מורכבת יותר מזו שעמדה בפני טראמפ בזמן העבודה על הסכמי אברהם. ההסכם הנוכחי עם סעודיה, בשונה מהסכמי אברהם, הוא הסכם מדיני שארה"ב היא אחד מהצדדים בו. על כן, לפי החוק האמריקאי, הנשיא צריך לאשרו בסנאט ברוב של שני שלישים - כלומר 67 סנאטורים.
פתרונות יצירתיים
בנקודת הזמן הנוכחית הנשיא ביידן זקוק לנתניהו אף יותר מאשר נתניהו זקוק לביידן כדי לרשום הישג היסטורי משלו. היום בסנאט יש לביידן 51 דמוקרטים. כדי להגיע למספר הנדרש של קולות בעד ההסכם, זקוק ביידן לתמיכתם של לפחות 16 רפובליקנים. בבית הלבן מודעים לעובדה שלנתניהו, על אף סערות הרפורמה וחרף התדמית הימנית־קיצונית של ממשלתו, נותרה השפעה דרמטית בקרב הרפובליקנים בגבעת הקפיטול.
מסע השכנוע של הסנאטורים הרפובליקנים ועוד ערב בחירות - זאת משימה מספיק מורכבת גם עבור נתניהו. משימה מורכבת לא פחות מבחינת ראש הממשלה היא להפיק מההסכם האזורי המתגבש הישגים ורווחים מקסימליים עבור מדינת ישראל, וזאת לצד צמצום הסיכונים, כדי לשכנע את מערכת הביטחון והמערכת הפוליטית לתמוך בהסכם על אף שורה של נקודות בעייתיות.
הדרישה לוויתורים בתחום הפלסטיני רק נראית כמו מכשול פוליטי מרכזי עבור נתניהו. בפועל, מכל הדברים שנאמרו על ידי הצדדים בימים האחרונים, משתמע כי וושינגטון וריאד יוכלו לחיות עם הבטחות ישראליות בסגנון הסכמי אברהם. הפרשן האמריקאי תום פרידמן, המקורב לביידן, פרסם בזמנו שישראל נדרשת לקיים שלושה תנאים.
הראשון, הבטחה לא לספח לעולם; השני, להעביר שטחי C מסוימים ל־A ול־B; השלישי, להגביל את הבנייה בהתנחלויות. בהתחשב בעובדה שלנתניהו אין קואליציה אחרת פרט לזאת עם בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר וחבריהם, בעוד לנשיא ביידן אין ראש ממשלת ישראל חלופי פרט לנתניהו - סביר להניח כי ההבטחה לא לספח תוכנס אל תוך ההסכם, אולי לצד האמירה על "הרחבה טבעית בלבד בתוך התנחלויות קיימות", בעוד כל רמז לוויתור טריטוריאלי יחוסל ויסולק עוד בשלב הטיוטות.
סעיף נוסף שבהסכם המסתמן מעורר שאלות רבות אצל הצד הישראלי הוא, כמובן, האישור שיינתן לסעודים להעשיר אורניום על אדמתם. גורם ישראלי בכיר, שמכיר את השיח סביב הסוגיה, אומר כי "הרצון הסעודי ביכולת ההעשרה מוכר זה שנים רבות במגעי סעודיה־ארה"ב. בעבר האמריקאים לא נענו לכך.
"מבחינת ישראל, יש פתרונות יצירתיים שמסוגלים לפתור את הקושי שבהעשרת אורניום בערב הסעודית. הפתרון תלוי במידת הגמישות שהסעודים יפגינו מול אופציות יצירתיות שהאמריקאים יכולים להציע. העניין אינו קל, אבל גם לא בלתי אפשרי".