במשפט אחד קצר ומדויק להפליא מתוך הראיון המרתק של הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה המיתולוגי של ארה"ב וזוכה פרס נובל לשלום, שמפורסם היום במלואו ב"מעריב", הוא מצליח לזקק גם בגיל 100 – וטוב יותר מאחרים – את המסר לממשל האמריקאי בהסכם הנורמליזציה המתגבש במשולש שבין ארה"ב, סעודיה וישראל: "אני רואה בחיוב את התוצאה, אבל אני לא שקט לגבי הוויתורים שאנחנו מציעים. לדעתי הם מאוד־מאוד מרחיקי לכת".
ישיג את יעדו? כך מחלוקת פנימית במערכת הביטחון תסייע לנתניהו בדרך לנורמליזציה
יוכלו לעמוד מנגד? ההצעה המפתה של ארה"ב לסעודיה וישראל
בשפה דיפלומטית מייצג קיסינג'ר במידה רבה, בראיון שהעניק לאבינועם בר־יוסף, את החששות במערכת הביטחון ואת ההתנגדות הצפויה של ראשי המערכת לבניית כור גרעיני אזרחי בסעודיה והעשרת אורניום על אדמתה.
החששות הללו רחוקים מלהיות דיפלומטיים, וברקע מוטרדים מאוד במערכת הביטחון מקיצורי דרך מסוכנים לביטחונה של ישראל בסוגיית הגרעין - בזמן שברקע שעון הבחירות המתקתק לנשיאות ארה"ב הולך וסוגר את טווח חלון הזמנים האפשרי להסכם. לכל הצדדים יש אינטרסים מובהקים לחתום על הסכם היסטורי, וכולם צריכים להתקדם במהירות.
הדברים שהבאנו כאן ב"מעריב" בסוף השבוע שעבר, המייצגים את העמדות הנוכחיות של מערכת הביטחון לגבי ההסכם המתגבש והכור בסעודיה, הם פחות בבחינת דיפלומטיה והרבה יותר בבחינת אזהרה חמורה. חתימה נמהרת על הסכם – מבלי שמערכת הביטחון וכל גוף בתחומו עוסקים בכל ההשלכות והמשמעויות לישראל ולאזור כולו, קודם כל בסוגיית הגרעין הסעודי, ולאחר מכן ביתרון היחסי של ישראל באזור – טומנת בחובה פוטנציאל סכנה חמורה מאוד לישראל בראייה ארוכת שנים, לא פחות מכך. כמו קיסינג'ר, גם במערכת הביטחון סבורים כי נכון לשלב הזה, חבילת המתנות המתגבשת, לפחות על פי הידוע, נדיבה ואפילו נדיבה מדי.
חשוב להדגיש כי מערכת הביטחון ממש לא נגד הסכם עם הסעודים, אבל חשוב לקרוא היטב את הניסוח המדויק שהבאנו כאן בשם מערכת הביטחון בשבוע שעבר: "ספק גדול לגבי היכולת לקבל ערובות מתאימות לכך שהנושא הגרעיני הסעודי יישאר ויגודר לתחום האזרחי, ולא יגלוש בעתיד לתחום הצבאי. טרם התקבלו ההוכחות המתאימות המאפשרות לתת חותמת ביטחונית לתהליך המורכב הזה".
יש להבהיר שגם במערכת הביטחון רואים במהלך פוטנציאל אסטרטגי אדיר עבור ישראל והאזור כולו, אבל בתהליך העשרת אורניום בסעודיה יש איומים וסכנות רבות, וגם למרוץ הגרעין, שיכול להתפתח באזור כאשר גם המצרים והטורקים לוטשים עיניים ומחפשים פריצת דרך.
מערכת הביטחון לא בהכרח מתנגדת לכור גרעיני אזרחי בסעדיה, אבל בתמונת המצב הנוכחית של חוסר במידע מספק שבאמצעותו בכלל ניתן לגבש עמדה מסודרת, גופי הביטחון הרלוונטיים לא צפויים לספק חותמת כשרות על הסכם, שנכון לעכשיו נתפס כבעל פוטנציאל מסוכנוּת גדול יותר מאשר ההזדמנויות שבו.
חלון ההזדמנויות להשגת הסכם עם הסעודים מתוחם בדיונים השונים, שמתנהלים במערכת ומנתחים את הפוליטיקה האמריקאית עד לבחירות בארה"ב לטווח קצר מאוד. כמה קצר? 6־8 חודשים עד לחתימה חגיגית, כאשר בשלב מוקדם יותר יש לחתום על הסכם עקרונות (אם אכן תושג התקדמות דרמטית) עד סוף השנה או תחילת השנה האזרחית. זה לוח זמנים קצר מאוד, קל וחומר כאשר סוגיות גדולות במיוחד עומדות על הפרק.
הדברים שנכתבו כאן מפי מערכת הביטחון הם במידה רבה בבחינת אזהרה כי חתימה על הסכם חפוז עם הסעודים עלולה בעתיד להתברר כטעות חמורה, בדרך להפיכתה של סעודיה למדינת גרעין ומתן האות למרוץ גרעיני אזורי, שבו יהיו מעוניינות מדינות נוספות.
לחץ אמריקאי
מערכת הביטחון אינה נגד הסכם אמרנו, אבל למעשה אומרת באופן הברור ביותר כי לא בכל מחיר. המסר מופנה לאמריקאים, אבל במידה רבה גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, הואיל וסעודיה היא סיפור אחר לגמרי, שאינו דומה כלל להסכם הנורמליזציה עם מדינות המפרץ, שנעשה מעל הראש של מערכת הביטחון תוך מידורה - מבלי שזו עסקה לעומק בסוגיות היתרון היחסי, רשימת הדרישות וחבילת הפיצוי מארה"ב בתמורה.
נכון לתמונת המצב הנוכחית, האמירה שיוצאת ממערכת הביטחון אינה עמדה מגובשת לגבי ההסכם, כי זה בדיוק העניין - אין אפילו יכולת לגבש עמדה סדורה, והדברים שנכתבו כאן ערב יציאתו של נתניהו לניו יורק היו בבחינת אמירה מרומזת כי אם זו תהיה תמונת המצב, מערכת הביטחון צפויה להתנגד להסכם.
ללא תמיכת גופי הביטחון הישראליים בהסכם, יהיה קשה מאוד להשיג אותו, גם כאשר ברור שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן וראש הממשלה נתניהו מאוד רוצים בו. הפעם, מבהירים גורמים ביטחוניים, הסכם כזה לא יוכל להיחתם באמצעות צוות מקורבים בבית הלבן ובירושלים.
עוד לפני שיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן יפריח יונה לבנה שתמריא מריאד לכיוון וושינגטון עם עצירת ביניים בירושלים, עצם השיח העמוק מאחורי הקלעים והקשרים הלא־רשמיים והממודרים המתנהלים גם היום בערוצים חשאיים בין ישראל לסעודיה, מעידים על פוטנציאל אדיר למיסוד הקשרים בעתיד.
השאלה כרגע עוסקת לא בסיכויים לעתיד בהסכם נורמליזציה, כאשר לישראל ולארה"ב אינטרס מובהק בכך בעיצוב המזרח התיכון ובדחיקת השפעות איראניות וסיניות. הסכם כזה נתפס כהסכם בר השגה לאחר התקדים עם מדינות המפרץ, אבל הפערים כרגע מותירים סימני שאלה כבדים לגבי האם ניתן לעשות זאת כעת, ובאיזה מחיר.
לסוגיה הביטחונית המורכבת שממנה מוטרדים מאוד במערכת הביטחון צריך גם להוסיף את התיק הפלסטיני, שמערים מכשול משמעותי נוסף בדרך להסכם. גורמים בכירים בישראל שאיתם שוחחנו בתקופה האחרונה גורסים כי מי שדוחף את העניין הפלסטיני ומחוות ישראליות דרמטיות אלה האמריקאים, זאת בשל אינטרסים פוליטיים פנימיים בתוך המפלגה הדמוקרטית. הסעודים, הם אומרים, נראים הרבה פחות להוטים.
התוצאה, מעירים בסרקסטיות גורמים בישראל, היא שהפלסטינים כבר מגלגלים תסריטים של אוסלו ג' ומנפחים בלון ציפיות שעומד להתרסק על קרקע המציאות. כאשר מסתכלים על הרכב הממשלה הנוכחי בישראל, רבות מהתקוות הפלסטיניות, אפילו ברמות הבסיסיות ביותר, אינן ישימות.
העמדה של הבכירים ששוחחנו עמם בתקופה האחרונה היא שככל שהאמריקאים ילחצו יותר על ישראל בשינוי מדיניות ובמחוות, כך יתעורר אצלנו ויכוח פוליטי נוקב - וכך גם הסיכוי להתממשות הסכם כזה הופך לקלוש ביותר. במילים אחרות, גם ללא אוסלו ג' וגם אם נציע לפלסטינים חבילת מחוות צנועה במיוחד, הסיכוי להעביר הסכם כזה בהרכב הנוכחי של ממשלת ישראל יהיה נמוך מאוד עד קלוש.
נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל דיברו השבוע על הזדמנות חסרת תקדים להסכם עם הסעודים, הסכם שישרטט מחדש את מפת המזרח התיכון. אבל מעבר לאינטרסים הפוליטיים הפנימיים של הממשל האמריקאי, מפת הדרכים בדרך להסכם עם הסעודים עשויה לדחוק הצדה את עקרונות המהפכה המשפטית, שממנה הם לא מסתירים את חוסר שביעות רצונם. בונוס נוסף מבחינתם הוא ההזדמנות לשנות את הרכב הממשלה הנוכחית, שאותה כבר כינה ביידן כקיצונית ביותר שהייתה כאן.
במילים אחרות, גם אם נסיר לרגע מהשולחן את הספקות הכבדים של מערכת הביטחון ביכולתה של ארה"ב לספק ערבויות ואת ההתנגדות האפשרית של מערכת הביטחון להסכם כזה, האתגר הפוליטי העומד בפני נתניהו בתמונת המצב הנוכחית הוא יוצא דופן, גם עבור מי שכבר עשה כמה דברים שנתפסו כבלתי אפשריים בפוליטיקה הישראלית.
שנה קשה
בפגישה עם נתניהו, שנערכה שלשום בשולי עצרת האו"ם, חזר ביידן על המסר הקבוע של הממשל הנוכחי שלפיו לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, אך הוסיף כי יש פערים בתפיסות. המשמעות היא שלישראל במצב הנוכחי יכולת השפעה קטנה הרבה יותר מבעבר על הממשל האמריקאי - ולא רק בנושא הגרעין.
השנה האחרונה לא האירה פנים לישראל במאזן האסטרטגי הכולל מול איראן, במאבק גלוי שהולך ומתעצם על הגמוניה והשפעה במזרח התיכון.
איראן, לאחר שנים קשות מאוד, הצליחה לדכא את המהומות הפנימיות, לשדרג את יחסי החוץ עם סעודיה ומדינות המפרץ, ולשפר במידת מה את מצבה הכלכלי תוך ניצול המלחמה באירופה לטובתה. בנוסף היא חיזקה משמעותית את הקשרים עם הרוסים, הצליחה להפוך למדינת סף גרעינית ולסחוט את העולם תוך שהיא משיגה את מבוקשה גם בשחרור עשרות מיליארדים מוקפאים מהאמריקאים, תמורת הסכם לא חתום שמגביל את העשרת האורניום ברמות הגבוהות.
מנגד, בישראל, תמונת המצב הפוכה: הקרע הפנימי, ההשלכות על החברה הישראלית, הפילוג בתוך העם ומשבר כלכלי בפתח ומשבר עמוק גם בתוך הצבא, שעלול להפוך לחמור יותר, כאשר ברקע גם היחסים עם הממשל האמריקאי ידעו ימים טובים יותר.
לנוכח האמור לעיל, לא צריכים להיות מופתעים מכך שבאיראן רואים בכך שעת כושר להדק את הבריתות ולבחון יותר ויותר את חוסנה של ישראל באמצעות השותפים שלה באזור, שלהם יש אינטרסים להסלים את מאבקם בישראל.
המתיחות הביטחונית, שעיקר ביטויה בשלב הזה בזירה הפלסטינית ביהודה ושומרון אך גם בגבול הצפון מול לבנון, פוגשת את ישראל ערב יום הכיפורים, שמצוין השנה בסימן 50 שנה למלחמה שהותירה צלקות עמוקות בחברה הישראלית, תחת שיח ער במערכת הביטחון. השיח עוסק באיום שבמערכה רב־זירתית וגם בשאלה מהי מידת המוכנות של העורף הישראלי והצבא למערכה מהסוג הזה.
"נצטרך את כל האנשים"
עבור מפקד אוגדה 162, תת־אלוף נדב לוטן, היה זה השבוע האחרון בתפקיד לאחר שנתיים שבהן פיקד על יחידות האוגדה. לצה"ל בסך הכל שתי אוגדות המוגדרות בייעודן כרב־זירתיות, כלומר כאלה שתפקידן להילחם בכל תרחיש לחימה של צה"ל ובכל זירה.
בשיחה שערכתי איתו, הוא משרטט את האתגרים הגדולים עבור ישראל במערכה רב־זירתית, שבה צה"ל וכוחות הביטחון נדרשים להתמודד במקביל בכמה זירות – בלבנון, ברצועת עזה, ביהודה ושומרון וגם בזירת הפנים כפי שהיה בשומר החומות. בתרחיש נרחב יותר נערכים בצה"ל גם ללחימה עם מיליציות פרו־איראניות מסוריה ואיומי טילים וכלי טיס בלתי מאוישים גם מאזורים מרוחקים יותר כמו עיראק ותימן.
המזרח התיכון השתנה לבלי הכר מאז מלחמת יום הכיפורים, אבל האיום הרב־זירתי מוחשי עבור ישראל, והוא דורש לבצע שינויי התאמה עמוקים במערכים השונים של הצבא וביכולות לתת מענה נרחב ומקיף יותר לעורף הישראלי מפני טילים - אבל גם בכל הקשור לביטחון הפנים.
"אני חושב", אומר לנו תא"ל לוטן, "כי גם כאשר המאפיינים השתנו והאויב אינו אותו אויב, אנחנו חוזרים במידה מסוימת למלחמת יום הכיפורים ולאיום רב־זירתי, כאשר במובן הזה המטכ"ל צריך להסתכל רגע על הזירה כולה ולקבוע סדרי עדיפויות בכל אחת מהזירות".
לעומת העבר, לוטן סבור שצה"ל בעיקר נערך להסלמה שעלולה להתרחש באופן מדורג בכמה זירות, שאינן בהכרח קשורות זו בזו. "זה תרחיש שחייבים להיערך אליו בהסתכלות לשנים הקרובות", הוא אומר. "נצטרך להחזיר כשירות לחלק מיחידות המילואים בצורה משמעותית יותר, ונצטרך להמשיך להתנהל מול המתח שבפעילות המבצעית באיו"ש למוכנות למלחמה. בעיקר נזדקק לכל מערך המילואים מוכן וכשיר".
להערכת לוטן, שלה שותפים בכירי הצבא שמסמנים באופן ברור כי סיכויי המלחמה גדלו בשנה האחרונה, יש לשים לב לשינוי דפוס הפעולה של חיזבאללה לאורך הגבול: "מה שהשתנה זה קודם כל הצעדים הפרקטיים שעושה חיזבאללה על קו המגע והמוכנות שלו לקחת יותר סיכונים מולנו. מנגד צריך לזכור שהוא גם מגיב לפעולות שלנו לחיזוק הריבונות לאורך הגבול ובבניית המכשול.
"בתמונה הגדולה, גם כאשר מסתכלים על הקשרים שבין איראן וחיזבאללה, אנחנו מאוד מאותגרים בהרתעה שלנו, כאשר החלטת האו"ם 1701 אינה מתקיימת לחלוטין בשטח, וחיזבאללה נמצא בפועל על קו הגדר וזה אתגר משמעותי. בעיניי, שני הצדדים לא רוצים מלחמה ואף אחד לא רוצה להגיע למפגש הזה, אבל אני חושב ששני הצדדים מתכוננים. עדיף שאנחנו נתכונן בצורה רצינית ונעשה את כל מה שאפשר כדי למנוע מלחמה, אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים כבר כיום".
הערכות שונות מדברות על כך שבמלחמה עתידית מול חיזבאללה, יצטרך צה"ל לכל הפחות חודש ימים כדי להגיע להכרעה או לתוצאה מספקת. המחירים בעורף צפויים להיות כבדים, וכמו צמרת הצבא, גם לוטן לא משוכנע אם הציבור, שרגיל לתחושת הביטחון של כיפת ברזל, מבין עד כמה במלחמה כזו התמונה תהיה אחרת לחלוטין.
אתגר נוסף הוא אנשי המילואים, המהווים חלק בלתי נפרד מהיכולות של האוגדה, שמתבססת בחירום באופן מובהק על מילואימניקים מנוסים שרובם כבר נמצאים מעבר לגיל הפטור. לא מעט אנשים באוגדה חתמו על מכתבי מחאה בנוגע לרפורמה והציבו בסימן שאלה את המשך שירותם. נכון לעכשיו הרוב המוחלט ממשיך בתפקידו.
"במערכה בלבנון נצטרך את כל האנשים שלנו", מבהיר לוטן, "אנשי המילואים יודעים שאני סומך עליהם כשאני אקרא להם. בתעסוקה המבצעית האחרונה בחטיבה 5 הייתה התייצבות ממוצעת של 90%, ובאימון במטה האוגדה התייצבו קרוב ל־100%. אני לא מתעלם מאתגרי התקופה וזה לא חולף לידי, אני גם לא חושב שזה קל או שהאירוע לא יגיע אליי. אני מאמין שאנשים מגיעים לצבא למרות ההתלבטות שלהם, כי הם מאמינים במפקדים שלהם. לכן אנחנו בחיבור עמוק איתם".
עם זאת, תא"ל לוטן מבין שאת המשבר לא ניתן למדוד רק בנתונים יבשים, ושהמשך ניסיון החקיקה, משבר חוקתי והתגברות המחאה עלולים להשפיע באופן משמעותי גם על אחוזי ההתייצבות. "אני לא חושב שהלכידות באוגדה 162 שונה מהלכידות בטייסת 69", הוא אומר. "אסור לנו לפלג את הדיון ל'אנחנו והם'. אנחנו צבא אחד, והמשימה שלנו היא לשמור על הכשירות ולהתגבר על האתגר הזה יחד. אני חושב שחיל האוויר מתנהל באירוע הזה בצורה מעוררת הערכה, משקיע הרבה בלדבר עם אנשים, מחזיר הרבה מהם לטוס ועומד איתן גם למול שיח ציבורי קשה".
את האתגרים המורכבים שלו רואה לוטן דווקא אל מול אנשי הקבע הצעירים: "זו אוכלוסייה ששואלת את עצמה כל הזמן שאלות בצומת דרכים אם להישאר, ואתגרי התקופה יכולים להיכנס כשיקול".