זוכרים את רעיון 10,000 השעות של מלקולם גלדוול בספרו "Outliers", שלפיו נדרשות כ־10,000 שעות של תרגול כדי להשיג שליטה בתחום מסוים? למעשה, זה גרם לאנשים להבין שהתמקצעות מוקדמת ותרגול אינטנסיבי מגיל צעיר הם הדרך העיקרית להפוך לעילוי בתחום מסוים.
יש למה לחכות: למה קשישים נוטים להיות מאושרים יותר מצעירים? | ד"ר לירז מרגלית
הגישה הזו של התמקצעות מגיל צעיר נקראת תרגול מכוון (Deliberate Practice). על פי הגישה הזו, חשוב כבר מגיל צעיר להגדיר מטרה מסוימת ששואפים להשיג - טניס, שחמט או כינור - משקיעים זמן ומשאבים בתרגול ובהתמקצעות בתחום - וכך מעלים את הרף כל הזמן.
הרעיון הזה נראה מצוין על הנייר, אבל כאשר בחנו ספורטאים שהפכו להיות עילויים בתחומם, גילו שהמציאות מעט שונה מהתיאוריה. אנשים שברבות השנים הפכו לעילויים בתחומם התנסו במגוון רחב של תחומים לפני שבחרו את התחום שבו יעסקו - והבחירה באותו תחום מסוים התרחשה בשלב מאוחר יותר בחייהם. במילים אחרות – הרעיון שלפיו חשוב מגיל צעיר לדעת במה רוצים להתמחות שגוי מיסודו.
מחקרים שבחנו אנשים שנחשבים לעילויים בתחומם מראים שגישה הרבה יותר יעילה להצלחה בתחום מסוים היא גישה המכונה ״תקופת דגימה״ (Sampling Period). במהלך תקופה זו הם מנסים פעילויות שונות, צוברים מיומנויות רחבות, לומדים במה הם טובים ובמה פחות - ומתמקצעים רק בגיל מאוחר יותר, לאחר שהבינו מה נכון עבורם, ועל הדרך גם רכשו כישורים שונים ומגוונים.
רבים מספורטאי העילית אינם מתמחים בענף ספורט בודד בגיל צעיר מאוד, אלא עוסקים במגוון פעילויות ספורט ופעילות גופנית במהלך שנותיהם המעצבות. תקופה זו של גיוון מוקדם מאפשרת להם לרכוש מיומנויות גופניות רחבות, לחקור את תחומי העניין והיכולות שלהם, וללמוד לקחים חשובים שיוכלו ליישם מאוחר יותר בספורט שבחרו.
ניקח למשל את רוג׳ר פדרר, שנחשב לאחד הטניסאים הטובים בכל הזמנים. בגיל 6 הוא שיחק רוגבי, קצת סקי, קצת היאבקות. הוא אומנם ניסה לשחק קצת טניס בגיל צעיר, אבל אמו, שהייתה מאמנת טניס, סירבה לאמן אותו כי הוא לא הצליח להחזיר כדורים כמו שצריך. רק לאחר עוד כמה ניסיונות בענפי ספורט שונים הוא חזר לשחק טניס. תקופת ההתנסות עשתה לו רק טוב. לא רק מכיוון שהוא הבין שזה מה שהוא רוצה לעשות, אלא גם משום שההתנסויות שהיו לו בענפי ספורט שונים סייעו לו לסגל מיומנויות שונות שאותן יישם במשחק הטניס שלו.
הרעיון של ״תקופת דגימה״ נכון לא רק לספורט, אלא גם למוזיקה או להשכלה. מרבית המדענים הגדולים צברו מספר רחב של חוויות ואימצו לעצמם תחומי עניין שונים בשלב מוקדם בחייהם. במהלך הקריירה שלהם הם חקרו נושאים שונים ויצרו לעצמם בסיס רחב של ידע לפני שצמצמו את המיקוד שלהם לתחום ספציפי. תקופת דגימה עוזרת לאנשים לגלות את תחומי העניין והתשוקות האמיתיים שלהם.
ניקח את אנגליה לעומת סקוטלנד כמקרי מבחן. בתיכון באנגליה התלמידים נדרשים לבחור התמחות ספציפית. לעומת זאת, בסקוטלנד מעודדים את התלמידים להמשיך להתנסות במגוון מקצועות לימוד. אומנם אלו שמתמקצעים בגיל מוקדם מגיעים בשלב מוקדם יותר להכנסה גבוהה בהשוואה לאלו ש״מחפשים את עצמם״.
הם נכנסים לכוח העבודה עם מערך מיומנויות ספציפי, מה שמאפשר להם להתחיל את הקריירה שלהם מיד בסיום הלימודים - אבל עבור אלו שעשו את הבחירה בשלב מאוחר יותר, לאחר שניסו מגוון רחב של תחומים, נמצאה התאמה גבוהה יותר בין כישוריהם לתפקיד שהם מילאו - ותוך שש שנים הם לא רק סגרו את פערי השכר, אלא הרוויחו הרבה יותר מאלו שהתמקצעו בגיל מוקדם. בנוסף, נמצא שאלו שהתמחו בשלב מוקדם בחיים התפטרו מעבודתם בשיעורים הרבה יותר גבוהים מאלו שהתמחו בשלב מאוחר.
אחת אפס
קלוד שאנון למד הנדסת חשמל באוניברסיטת מישיגן, וכחלק מדרישות התואר מצא עצמו בקורס פילוסופיה שעסק בשאלות הגדולות של החיים - אמת, שקר, מוסר. במהלך שיעור שעסק באמת ושקר, עלתה בו המחשבה שניתן להתבונן על בעיית האמת והשקר כעל בעיה מתמטית. האמת מיוצגת כאחת, וכל מה שלא אמת מיוצג כאפס. זה הוביל אותו לפיתוח הקוד הבינארי - שפה שעיקרה השימוש בשני סמלים בלבד - אחת ואפס - כדי לייצג את כל המידע בעולם. הקוד הבינארי הפך לבסיס של העולם הדיגיטלי, המחשבים, הסמארטפונים, האינטרנט ולמעשה כל הטכנולוגיה שאנו משתמשים בה מדי יום.
הדרך לפתח ידע היא להתבונן בבעיה מתחום אחד באמצעות מערכת מושגים ששייכת לתחום אחר. לכן הרעיון של התנסות בתחומי ידע רחבים לפני שמתמקצעים בדבר אחד הוא כל כך מהותי, בפרט בסביבת העבודה שמאפיינת את חיינו היום.
רובין הוגארת הבחין בין סביבות למידה "נעימות" ו"אכזריות" (Kind & Wicked Learning Environment). סביבת למידה "נעימה" היא סביבה יציבה וצפויה. סביבה זו מאופיינת בכללים ברורים, חוקים מוגדרים היטב וללא שינויים בלתי צפויים בדרך. בסביבה זו ניתן לקבל משוב מהיר ומדויק ולתקן בהתאם. בסביבת למידה "אכזרית" לעומת זאת, הכללים באשר למה עובד ומה לא עובד אינם קבועים. הם מצויים בהשתנות מתמדת. רוב הזמן גם אין פידבק ברור על העבודה, ולכן קשה מאוד לדעת אם אתם בכיוון הנכון או לא.
מה לדעתכם יותר מאפיין את עולמנו? השינויים בסביבה שלנו הפכו להיות הנורמה. מה שעבד אתמול לא יעבוד מחר. אנחנו מצויים בסביבה של התפתחויות טכנולוגיות מהירות, תעשיות מתפתחות וצורך מתמיד בהתאמה. בנוסף, מרבית האתגרים מורכבים, ואין להם פתרונות פשוטים. תקופת דגימה המאפשרת התנסות ואימוץ של מגוון כישורים ותחומי עניין מסייעת להתמודדות עם אתגרי הסביבה. בעולם הדינמי של ימינו, היכולת לחשוב בצורה יצירתית ולשלב ידע ממגוון תחומים היא מיומנות קריטית להצלחה.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה
[email protected]