ביום ה־12 למלחמה, גם כאשר כל יום מביא תקריות ואירועים אחרים, המגמות כרגע ברורות: צה״ל ממשיך בהכנות, פקודות ואישורי תוכניות לקראת הכניסה הקרקעית, בצפון חיזבאללה מסלים בהדרגה את עצימות ימי הקרב מול צה״ל, והאמריקאים הולכים ומבססים כוח צבאי גדול יותר באזור.
הפגנות נגד ישראל בעולם; תיעוד: המונים מנסים להסתער על השגרירות בעמאן
בית הדין בהאג: חוקרים חשד לפשעי מלחמה ״בישראל ובפלסטין״
כניסת כוחות צה״ל לעזה לא נדחתה בשל ביקורו של נשיא ארה"ב ג׳ו ביידן בישראל. מערכת השיקולים היא אחרת וקשורה לשיקולים מבצעיים, אישורי תוכניות ופקודות, לנוכח המשימות שהשתנו. הסיוע האמריקאי חסר התקדים לישראל הוא כאילו בין המעצמה הגדולה בעולם לישראל יש ברית הגנה דה פקטו. לצד היתרונות, מאוד ברור שהפגנת העוצמה האמריקאית מביאה תג מחיר, בדמות ניסיון אמריקאי לעצב את גבולות הגזרה של המערכה, ובמיוחד לממשלה שבה יש שרים וחברי כנסת שלא פסקו לעקוץ את ממשל ביידן.
בעזה האמריקאים מבינים היטב את הצורך של ישראל להכריע את חמאס. אין מלחמות קלות, וזה הולך להיות כואב, אטי ומכוער. בצבא מדברים על לפחות ארבעה חודשים. לא בטוח שלזה האמריקאים מתכוונים, אבל הם מבינים היטב את אופי המערכה הקרובה, ההשלכות שלה על רצועת עזה והביקורת הצפויה בעולם ובארה״ב.
אבל לפני כל זה, הם זקוקים לניצחון ישראלי מובהק, כזה שיותיר להם בת ברית באזור ולא בת חסות. הכרעת חמאס ולא כיבוש הרצועה. למלחמה הזו ולדרך הקשה שבה החלה פוטנציאל אדיר להשפיע על כל יציבות האזור. האמריקאים הבינו זאת הרבה לפני רבים משרי הממשלה וגורמים רשמיים בישראל.
כשתתבהר התמונה המלאה, יגלו אזרחי ישראל כי מעולם לא הייתה עבור ישראל משמעות גדולה יותר לברית עם האמריקאים ולא בזכות יחסי הממשלה האחרונה עם הממשל. שולי לעסוק בוויכוח עם האמריקאים על הסוגיה ההומניטרית בדרום הרצועה ובמערכת הביטחון מבינים זאת, למרות התבטאויות של גורמים שונים בנושא.
חיזבאללה, כך נראה, מבקש למנוע מישראל את הכרעת חמאס באמצעות דילמה רב־זירתית מול ישראל. כרגע זה מאופיין בימי קרב וזה כנראה יסלים ועלול להגיע גם למצב מלחמה, תוך כדי או אחרי המלחמה בעזה. בצה״ל נערכים לאפשרות של לחימה ומתיחות ארוכה. כמו ארה"ב, גם ישראל מבקשת להתמקד בעזה ולא להיגרר למלחמה בלבנון, אף שחיזבאללה ממשיך בדרדור המצב ויכול להוביל למלחמה.
במצב כזה, השתתפות פעילה של האמריקאים בלחימה היא אפשרות יותר מסבירה, במיוחד כשאתה מביא לאזור שלוש נושאות מטוסים. הגעת נושאות המטוסים מבטאת יותר מכל את עומק שיתופי הפעולה הביטחוניים, שהתהדקו עוד יותר בשנים האחרונות, לאחר המעבר של ישראל לאחריות הפיקוד שאחראי על האזור, שאיום הייחוס שלו הוא איראן. צריך להבין היטב את השיטה האמריקאית על מנת להפנים, שיכולת הנשיא האמריקאי להפעיל תוכנית מגירה לסיוע דחוף לישראל ולשלוח נושאות מטוסים, ספינות קרב, לפתוח תקציבים ומחסני תחמושת לכל דרישה ישראלית - כל זה תלוי בהכנות מראש, בפקודות משותפות, משחקי מלחמה משותפים ועוד, תוכניות שהאמריקאים הכינו לעצמם. אין שום דרך אחרת להוציא מהלך כזה באופן כל כך מהיר.
למען הסר ספק, כמונו, כך גם האמריקאים הופתעו מהתרחיש שהתממש בדרום, אבל האיומים מול ציר איראן־חיזבאללה ומכאן גם לזירה הפלסטינית, כאיום רב־זירתי, היו גם היו על השולחן של ראש הממשלה נתניהו. חדירת מחבלי חיזבאללה מלבנון והפיגוע במגידו במרץ השנה, שגם בו עלו כשלי מודיעין, הורידו את האסימון באופן סופי שמשהו חמור מתרחש מאחורי הקלעים. בדיעבד, אולי עוד יתברר שהפיגוע המתוחכם, שלא זכה לחשיפה גבוהה בגלל שנגמר עם פצוע אחד ולא תוצאה קטלנית יותר, היה בכלל ניסוי כלים של חיזבאללה, שממנו למדו והפיקו לקחים בכל הגזרות, מעזה ועד לבנון.
הדברים שנאמרו לנתניהו היו בבחינת התרעה אסטרטגית, גם אם ההקשר לא היה דרומי. כשזה לא עזר, יצא גלנט לאותה הצהרה מפורסמת שבה דרש לעצור את החקיקה לאור הפגיעה החמורה בביטחון המדינה והניתוח של אמ״ן, שאיראן ובנות בריתה רואות כהזדמנות את סימני החולשה של ישראל, הפגיעה בלכידות בצבא וביחסים עם האמריקאים.
הסלמה קטנה בדרום עצרה את הפיטורים של גלנט, אבל מהר מאוד הכול חזר לקדמותו.
סדר היום של הממשלה נותר משובש. באופן אירוני, נראה שהצבא ומשרד הביטחון מצאו קשב רב יותר אצל האמריקאים לאיומים החמורים מאשר אצל ראש הממשלה. בתוך המצב הזה, הוא גם אסר על שר הביטחון להיפגש עם שרים בממשל בוושינגטון. ככה זה כשסדרי עולם משתבשים ורפורמה משפטית הופכת לעיקר. למען הסר כל ספק, הכשלים האיומים בצבא, במודיעין ובהערכות הכוננות נוגעים כמעט בכל נקודה באירוע הזה. ראש הממשלה הוא זה שהיה אמור להבין את אחריותו כמנהיג המדינה לסיים את המשבר ולהתעסק בעיקר.
בימים האחרונים הרמטכ״ל, ראש השב״כ ומפקדים בכירים אחרים לוקחים אחריות על הכשלים החמורים. בתוך המועקה הכבדה, יש בכך אולי משהו שמאפשר את המשך התפקוד במציאות המאוד מורכבת לאחר כשל כזה. הם מבינים היטב את מה שכולנו מבינים - שקודם כל צריך לנצח את האויב ולהכריע ולהשאיר את הכל מאחור. לא לקיחת אחריות של נתניהו היא זו שמעניינת כעת. כמו המפקדים, גם ראש הממשלה יידרש לדין וחשבון לאחר שתיגמר המלחמה. אבל יש בסביבתו מי שמנצל את לקיחת האחריות של המפקדים ומגדר את המחדל לאזור הצבאי בלבד. זה ניסיון לקבע את הנרטיב עבור אינטרסים פוליטיים, באופן שיכול להשפיע כבר עכשיו על ניהול הלחימה, בגלל המתחים והכעסים שמצטברים, ואת זה חובה לעצור כבר עכשיו.