בעוד עם ישראל מבכה את מתיו - הבנקים מנצלים את המצב | שלמה מעוז

אל הדגל נקראו 350 אלף לוחמי מילואים בכדי למנוע את נפילת המצודה הישראלית בארץ ישראל, בדיוק אחרי 1950 שנה מהנפילה של מצדה, שנחרטה כסמל לרוח העם היהודי, בזכות הלוחמים שהעדיפו להתאבד ולא ליפול בשבי הרומאי.

פיצויים, תביעות וביטוחים: הזכויות שמגיעות לכם בזמן מלחמה | המדריך המלא
ברקע הלחימה: קבלנים מתריעים על מחסור חמור בעובדים
 
בעוד עם ישראל המום, מזועזע, מבכה את מתיו, מבוהל מאלפי הפצועים, מוכה יגון וחושש לגורל החטופים, הבנקאים, ללא בושה, מנצלים המצב שבו אין עוקב אחרי צעדיהם ומיד לאחר פרסום מדד המחירים לצרכן, שירד בחודש ספטמבר ב־0.1% (הצפי היה לעלייה של 0.2%), הם חתכו בגסות את הריבית שהם משלמים על פיקדונות הציבור.

את הצעד שעשו הם הציגו כאילו נעשה בתגובה לשמועות (שהם עצמם הטיבו להפיץ), כי בנק ישראל יפחית בחדות את הריבית. אם אפשר להרוויח מהמלחמה ללא בושה, למה לא? מי ישים לב? המשפחות המבכות את יקיריהן, משקי הבית הספונים ומכונסים בתוך עצמם, המילואימניקים המסכנים את חייהם בכדי למנוע את נפילת מצדה, מנהלי כספים של חברות העובדים במתכונת מצומצמת, בגלל גיוס עובדיהם למילואים – או אולי פקידי בנק ישראל, שבמשך קרוב ליומיים מילאו פיהם מים?

בנק מטרות

הבנקים לא הפסיקו להתייפייף במודעות ובפרסומות בנדיבותם לעזור למאמץ המשקי בזמן מלחמה. הבנקים אכן הסכימו לדרישת הנגיד פרופ' אמיר ירון והמפקח על הבנקים, לפעול רוחבית ולעזור לאוכלוסייה שנפגעה, בדגש על יישובי קווי העימות והמלחמה. על פי הסיכום, הבנקים יצטרכו לתמוך בכוחות הביטחון שגויסו למלחמה, לאוכלוסייה שפונתה מביתה, לבעלי קרבה ראשונה לאלה שקיפחו חייהם ולמשפחות הנעדרים והחטופים.

כמו כן, המפקח על הבנקים הגיע לסיכום עם מערכת הבנקאות וחברות כרטיסי אשראי להקים קרנות להעמדת הלוואות גישור ללא ריבית, הקלות בדחיית הלוואות ומשכנתאות, פטור מעמלות עו"ש לנפגעים והגדלת מסגרות אשראי. עם זאת נציין כי דחיית תשלום חובות ללקוחות הבנקים כלל אינה הטבה, הבנקים בהנחיית בנק ישראל "מסכימים" להאריך חיי הלוואה בתנאי הריבית המקורית, המשמעות היא דווקא קיבוע הריבית הגבוהה לתקופה ארוכה יותר, מה שיגדיל רווחי הבנקים... רגע, אם הבנקים חושבים, כעולה מהתנהגותם בנושא הריבית הקרדיטורית שהם משלמים לציבור על פיקדונותיו, כי הריבית תרד והתשואות בשוק האג"ח תרדנה, הרי שהיה מקום דווקא להאריך ההלוואות בריבית נמוכה יותר!

המפקח על הבנקים דני חחיאשווילי דורש מהבנקים כי לקבוצה של החייבים בתחום 30 ק"מ מרצועת עזה והמגויסים למילואים בצו 8 או קרובי ההרוגים הנחטפים והנעדרים, יידחו תשלומי ההלוואות כגון משכנתה ואשראי צרכני ועסקי ללא חיוב בריבית, לשאר האוכלוסייה "התשלומים הנדחים יישאו ריבית שלא תעלה על שיעור הריבית בחוזה ההלוואה והתשלומים יתווספו בסוף תקופת ההלוואה. הדחייה תבוצע ללא חיוב בעמלות".

המפקח על הבנקים טעה - היה צריך לכתוב "שלא תעלה אבל תרד בהתאם לירידה בריבית במשק", אם וכאשר תקרה, או כמו שיעור הירידה בריבית שהבנקים משלמים ללקוחותיהם כפי שכפו על לקוחותיהם השבוע. כך עולה כי בעוד "כאילו" הבנקים נענים לדרישות בנק ישראל להקל ביד אחת, הם מכים בלקוחות ביד שנייה באמצעות הפחתת הריבית שהם משלמים, מקור הכנסה שיכול לשמש את הלקוחות לתשלום חובות או תשלום משכנתאות, בייחוד במצוקה המשקית של היום.

ביום רביעי החליט המשנה לנגיד בנק ישראל, אנדרו אביר לפוצץ את הבלון שהבנקים ניפחו במשך כמה ימים שלפיו הבנק המרכזי מתכוון להפחית הריבית עד 75 נקודות בסיס, שהם 0.75% מהריבית הנוכחית של 4.75%. מיד עם הרמיזה העבה של המשנה לנגיד, שניפצה את "התרגיל המסריח" של מערכת הבנקאות, שבו ועלו תשואות האג"ח ותשואת המק"מ, גם פיחות השקל נפסק מיד: אם אין כוונה להפחית הריבית כפי שבנק ישראל גילה ברמז עבה, ברור שפער הריביות לטובת הדולר האמריקאי לא יגדל.

בנושא אחר בנק ישראל עדיין מאחור. באתר בנק ישראל מופיעים נתונים להשוואת ריביות שהבנקים משלמים על פיקדונות. זו טבלה המאפשרת לבצע השוואת נתונים בין הבנקים. שירות זה הוקם לאחר שהקמתי קול זעקה במאמר על עושק הציבור בנושא הריבית הדביטורית. ישנה רק בעיה פעוטה בטבלה של הבנק המרכזי, היא טובה ומעודכנת לחודש אוגוסט השנה, אפילו לא ספטמבר. לכן לשם קבלת החלטות, זה ממש לא רלוונטי. בייחוד לאחר צעדי הבנקים השבוע להפחתת הריבית שמקבלים לקוחותיהם.

העגלה הריקה

בעיה נוספת העומדת בפני המשק ומשקי הבית היא האספקה ומחירי המוצרים והמצרכים. עוטף עזה - חבל אשכול, שדות נגב, שער הנגב וחוף אשקלון הוא מקום הגידול של סלרי וצנוניות, שגדלות רק שם, הרבה צמחי תבלין, תפוחי אדמה, בצל, פלפל, כרוב, סלק, גזר, קישוא, שומר, שום, מעט אשכולית אדומה ואשכולית רגילה, קלמנטינות, עגבניות ודלעת.

על פי נתוני משרד החקלאות שפורסמו השבוע, אזור עוטף עזה מהווה את מקור הירקות של המדינה. על פי נתוני משרד החקלאות ומועצת הצמחים, באזור עוטף עזה מגודלים כ־60 אלף דונם תפוחי אדמה, כ־22 אלף דונם של גזר בשטחים פתוחים. עוד מגדלים בעוטף עזה באזור כ־4,500 דונם בטטה, כ־2,500 דונם פלפלים, מכל הסוגים, 2,500 דונם חצילים, 2,000 דונם כרוב, כ־1,000 דונם צמחי עלים וכ־300 דונם מלפפונים לצד כ־2,500 דונם חממות של פרחים וצמחי בית.

שימו לב, 16 אלף דונם חממות עגבניות לסוגיהן נמצאים ביישובי עוטף עזה, שיעור אדיר של עגבניות מכלל הגידול בישראל, למעשה, 70% מהיקף גידול העגבניות בישראל. התלות בגידולי עגבניות בעוטף עזה גבוהה מאוד ולכן מחירי העגבניות ממריאים ונוסקים. על רקע זה, נסקו גם מחירי המלפפונים שנצרכים במקומן, על אף שתנובתם אינה קשורה לאזורי הלחימה: 70% מהמלפפונים גדלים במושב יחיד, הרחק משם, בעמק חפר, מושב שהוא מעין מונופול בתחום, אחיטוב. בעוד רשתות השיווק הגדולות מנסות לשמור על מחירי הירקות והפירות, רשתות קטנות וחנויות קטנות מנצלות בצורה צינית את מצוקת משקי הבית המבולבלים והמסכנים וגובות מחירים מופקעים. אין פוצה פה. מחיר עגבניות מיובאות נמכר בפי ארבעה ויותר ממחירו בנמלי ישראל, למה?

מה עושים? בגלל המלחמה, בהתאם להנחיות פיקוד העורף לא מתקיימת פעילות חקלאית בשטחי הגידול בטווח של 0־7 ק"מ מרצועת עזה ובאזורים נוספים באזור ועל כן היבול לא נאסף, קמל. גידולי תפוח אדמה וגזר רק נזרעים עתה, כך שבעיות האספקה של ירקות אלה הן נחלת העתיד. למזלנו את גידולי הבטטה כבר סיימו לאסוף.

עיקר הקושי הוא בקטיף העגבניות, שכן, כ־70% כאמור משטחי תנובת העגבניות בישראל הם בשטחי העוטף. בשל המלחמה ואיסור הכניסה לשטחים החקלאיים לא ניתן לקטוף את התוצרת החקלאית ולא תתאפשר שתילה של שתילים חדשים לחודשים הבאים, אומר משרד החקלאות. בטווח הקצר בכדי למנוע מחסור בירקות ובפירות טופלו ושוחררו מהנמלים כ־3,800 טונות של פירות וירקות, שיגיעו לחנויות כבר בימים הקרובים, כך מסביר משרד החקלאות. נזכיר כי הרפורמה בחקלאות באמצעות הגברת הייבוא כצעד להביא לירידה במחירי הירקות והפירות הוכרזה בפברואר אשתקד על ידי שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן ושר החקלאות עודד פורר. השר הבטיח כי במקביל לחשיפה יהיה מענק תמיכה רחב לחקלאים. בפועל הרפורמה לא יצאה לפועל.

בטווח הארוך יותר, תהיה רגיעה יחסית בעוטף עזה, עוד כמה שבועות או חודשים. אין ידיים עובדות לאסוף הירקות והפירות. בין החטופים וההרוגים גם כ־30 תאילנדים. בלי תאילנדים (כרגע בישראל כ־27 אלף תאילנדים), אין חקלאות של ממש בישראל, גם לא בעוטף עזה.

חרדים לחקלאות

הערבים העזתים בוודאי שלא יחליפו אותם מטעמים שאין אפילו צורך לפרטם – וישראלים אין, גם המעטים שהיו בחקלאות גויסו למילואים. לכן הפתרון המיידי חייב להיות באמצעות כוח עבודה מקומי. למשל גיוס חרדים לעבודה בשטחי החקלאות של עוטף עזה. תוך זמן קצר הם יקבלו ההכשרה לקטוף פירות וירקות או לזרוע. ניוד החרדים לשטחי החקלאות הוא צו השעה, כמו גיוס חיילים באמצעות צו 8. אם הכספים הקואליציוניים לא יעברו, כפי שדורשים פקידי האוצר ושר החינוך יואב קיש, זה יכול לעודד מעבר חרדים למלא את השורות כפועלים חקלאיים, אפשר ללמוד רזי החקלאות במושבים חרדיים. אין זה מפריע לתפילות. בהמשך במהרה חייבים לגייס עובדי חקלאות מחו"ל כצו השעה.

גם בענף הבנייה המדדה חסרים עשרות אלפי עובדים. בימים רגילים נכנסים בין 65־75 אלף עובדי בניין פלסטינים משטחי יהודה ושומרון, ועוד עובדים לא חוקיים, שב"חים. כרגע הוכרז סגר כללי על ידי הצבא, בגלל המלחמה. ענף הבנייה בלאו הכי נמצא בקשיים ברקע הירידה במחירי הדירות. העיכוב בבנייה והוצאות המימון הנלווה לכך יגרמו להתגברות הקשיים. כאן אין אפשרות להביא עובדי בניין מהיום למחר מחו"ל. במקרה זה דרושה עבודה מקצועית ומיומנות נרכשת, כך שגם גיוס החרדים לבניין לא יעזור. המחסור בדירות גמורות יגבר, תפוקת גמר הבנייה תפחת, מה שיכול לדחוף לעלייה בשכר הדירה, למרות הירידה במחירי הבתים, עוד זרז לאינפלציה לחודשים לאחר המלחמה.  

ללא חידוש אספקת הירקות והפירות המקומיים תגבר האינפלציה, הייבוא לבדו אינו יכול לענות על הנדרש. הגורם העיקרי שיתרום להתגברות האינפלציה הוא פיחות השקל. הפיחות מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" בלבד יכול לתרום לעוד 1% באינפלציה.

כפי שכבר ציינתי כי חלום מפיצי השמועות המגוחכות שלפיהן בנק ישראל יפחית את הריבית ביום שני הקרוב, התבדו. כל כלכלן מתחיל יכול להבין כי איך אפשר להפחית הריבית כאשר האינפלציה גואה בגלל ספקולנטים ותאווי בצע, כפי שהיה במלחמת השחרור ושנות ה־50 של המאה הקודמת? מה שאילץ הממשלה להקים בשנות הצנע יחידות פיקוח על המחירים וקיצוב מצרכים.

איך אפשר להפחית את הריבית כאשר שער השקל בורח לבנק ישראל בין ידיו, למרות הכרזתו כי ימכור בעשרות מיליארדי דולר מט"ח? בנק ישראל דואג וידאג לנזילות בשווקי הכספים, כפי שעשה היטב במאבק לייצוב המשק בתקופת הקורונה, אך אין בזה די, צריכים שיתוף פעולה של הצלע השנייה האחראית על המשק והיא האוצר. תוכניותיו של האוצר לייצוב המשק והעסקים חלשות וסתמיות, בבחינת "העתק־הדבק" מתגובת הממשלה בזמן הקורונה. הצעות האוצר אפילו אינן ראויות לפירוט במאמר זה, שכן הן אינן יכולות לענות לדרישות המשק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ואנשיו חייבים להתעורר ולהיעזר באנשי משק בעלי ותק שיוכלו לתרום להבנת הנדרש, כפי שהצבא ומערכת הביטחון נעזרת בוותיקים בתחום. חייבים שידוד מערכות כולל של המשק הישראלי בתחומים שונים. חייבים לעבור לתקציב אפס כבר לשנת 2024, כלומר הכנה של תקציב חדש לחלוטין, מהרצפה, מההתחלה, כאילו לא היה תקציב שאושר בכנסת.

גם תיקונים חיוניים לחודש הקרוב נדרשים כדי להזרים מימון לפעילות הצבא, מערכת הביטחון, התשתיות והצלת נפשו של העם בציון שיסחוב טראומה לאורך שנים ארוכות. הציבור התעורר למציאות חדשה, עדיין לא הסרנו את איום נפילתה של מצדה בשנית, או כחלום הערבי המוצהר זה שנים ארוכות למחוק את ישראל, כשם שמחקו את ממלכות הצלבנים. תחילת הסוף היה קרב חיטין בשנת 1187 עם ניצחון סוחף של המצביא האיובי ממוצא כורדי, צלאח א־דין. תום ממלכת הצלבנים הגיע לאחר כשני מאות, בשנת 1291, עם נפילתה של עכו, העיר המבוצרת היטב. משם הם שואבים את השראתם לניסיון החיסול של ישראל.