מי שרואה במתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר רק ביטוי חמור של שותפות חמאס בציר הטרור של איראן וחיזבאללה, טועה טעות חמורה ומספק לעצמו הנחה על עיוורון וקונספציה שגויה שנמשכו שנים ארוכות. את תוכניות הפשיטה בנה חמאס במשך לא מעט שנים, גם כאשר איראן וחיזבאללה היו עסוקים במלחמת האזרחים בסוריה שפגעה באותן שנים במידה מסוימת גם ביחסים בין חמאס לאיראן.
צפו: תיעוד דרמטי מהקרב שבו נפל קצין בכיר בנח"ל
תכנית ההתנתקות של נתניהו עוד תתברר כהסכם מינכן | ניר קיפניס
חמאס אינו רק התלמיד המצטיין של האיראנים שקיבל במשך שנים ארוכות מימון, הכשרה ואמצעי לחימה. למעשה, רעיון המתקפה על מדינת ישראל בשטחנו תוכנן ועבר גלגולים שונים במשך יותר מעשור. חשיפת 32 המנהרות במבצע צוק איתן אמורה הייתה להיות השלט המהבהב לתוכניות המלחמה של חמאס. לא רק שחרור מחבלים מהכלא, לא רק מוכנות למלחמה כאשר תחל, אלא גם תוכנית התקפה שנועדה לגבות מחיר כבד מישראל, ואף יותר מכך.
חמאס שיפר משמעותית את יכולותיו. מארגון בעל יכולת לבצע פשיטה נקודתית באמצעות מנהרת טרור, שהסתיימה בהרג לוחמים וחטיפת גלעד שליט ביוני 2006 (בשותפות מבצעית עם ארגון הטרור של ועדות ההתנגדות), הפך לארגון שתכנן מתקפת טרור רחבה בשטח ישראל.
החשש כי ישראל חשפה את היכולת המבצעית שלהם במבצע צוק איתן ב־2014, הוביל להפעלת כלי המנהרות, וחמאס הצליח להגיע להישגים מבחינתו בהרג קצינים ולוחמי צה"ל בעמדה הצבאית בפילבוקס בנחל עוז, שם הצליח לחדור דרך מנהרה ולחזור לשטח הרצועה.
מי שמסתכל היום במבט לאחור על מיקומי פירי היציאה של מנהרות חמאס שהושמדו בשטח ישראל, יכול למצוא דמיון רב בתוכנית ההתקפה בנקודת החדירה לשטח ישראל במתקפת ה־7 באוקטובר, רק שהפעם לא היה צריך מנהרות.
ערב צוק איתן המודיעין הישראלי הכיר את אזורי החדירה, אבל נכשל לחלוטין בחיבור התמונה לסעיף כוונות האויב. ברשתות החברתיות נפוצה אז השמועה, שהתפשטה כאש בשדה קוצים בקרב תושבי העוטף, כי התוכנית האמיתית של חמאס, שלא יצאה אל הפועל בגלל תחילת המבצע, הייתה לפשוט במקביל ב־32 מנהרות, לחדור לשטח ישראל, לפגוע במוצבי צה"ל אבל גם ביישובים בעוטף עזה, לחטוף ולהרוג. עד היום לא ברור מהיכן נפוצה שמועת הרשת, כאשר במערכת הביטחון - בצה"ל ובשב"כ - ראו את הדברים אחרת לחלוטין, וייחסו לחמאס כוונות להשתמש במנהרות ככלי לפגיעה ולחטיפת לוחמי צה"ל.
השמועה אולי הייתה שמועה, אבל מי שמחפש את צומת הדרכים המשמעותי בשינוי הדרמטי בכוונות המלחמה של חמאס מול ישראל, יהיה חייב לחזור למבצע צוק איתן. גם שם צה"ל היה עסוק במינוף יתר של הישגים מבצעיים ובמחיקת כשלים חמורים של המודיעין, שאותם הצליחו בכירי אמ"ן להדוף בתחקירים שלאחר המבצע. זאת אף שקצינים בכירים אחרים הצביעו על כשלים חמורים של המודיעין בתחקירים הסודיים של המבצע.
באמ"ן התמקדו בהצלחה טקטית בזיהוי כללי של נתיבי החדירה, אך נחלו כישלון חמור בניתוח כוונות האויב ובתמונת המלחמה שלו, ובהתאם לכך גם הצבא לא היה מוכן למלחמת המנהרות הראשונה בצוק איתן – בתוכניות, בציוד ובאימון. מהצד השני, ככל הנראה גם חמאס היה עדיין לא בשל ומוכן להפעלת תוכנית פשיטה גדולה, כאשר היכולות שלו החלו לדלוף החוצה בשל טעויות שעשה, ובסופו של דבר הוא השתמש במנהרות במבצע בכל פעם באזור אחר.
ההזדמנות שפוספסה
לבלימת הביקורת על הכשל המודיעיני של 2014 יהיה תפקיד חשוב בהמשך. העיוורון כלפי כוונות חמאס בעזה נמשך עוד הרבה לפני שציר שיתופי הפעולה של חמאס, איראן וחיזבאללה התהדק לרמה האופרטיבית.
מחטיפת גלעד שליט בשנת 2006 עד לצוק איתן, לישראל הייתה עוד הזדמנות אחת לבלום את התפתחות היכולות הצבאיות של חמאס בטרם הפך לארגון טרור בעל יכולות אש צבאיות בכל הקשור לאמצעי הלחימה שלו: רקטות, נ"ט, ולא פחות חשוב – תהליך עמוק של בניין כוח. מארגון שנסמך על התארגנויות טרור מקומיות, בדרך כלל על בסיס גיאוגרפי והנהגה מרכזית שלא שלטה באופן מוחלט על דרגי השטח – הפך לצבא טרור של ממש, בעל מבנה היררכי, תורות לחימה וניהול הכשרות סדורות. למעשה, מדובר בהקמת צבא בהתאמה ליכולות שישנן ולאופי המלחמה מול ישראל.
זרימת הנשק הבלתי פוסקת מציר פילדלפי, הנושק לגבול המצרי, וההבנה בפיקוד הדרום כי רצועת עזה הופכת לבונקר התחמושת הצפוף ביותר בעולם, גרמו להכנת תוכניות למבצע גדול מאוד ברצועת עזה, שתכליתו ניתוק הרצועה מציר פילדלפי.
גם אז דיברו על מבצע של ארבעה חודשים לפחות. ב־2008, לאחר הסלמה בדרום, הוחלט לצאת למבצע עופרת יצוקה. הממשלה, לאחר הטראומה של מלחמת לבנון השנייה, לא חשה עדיין אמון ביכולות הצבא לתמרן, ונזהרה מהגדרת מטרה שיהיה קשה להשיג אותה - ובסופו של דבר יצא צה"ל למבצע מוגבל, ללא תכלית ברורה, משום שהוא היה נגזרת מצומצמת מאוד ממבצע גדול הרבה יותר בהיקפיו. הוגדרה השגת הרתעה כתנאי ליצירת שקט ארוך טווח, כתכלית המרכזית של המבצע. הרתעה והשגת שקט בין סבב הסלמה אחד לסבב שני. בין מבצע גדול יותר למבצע קטן וקבלת תופעת טפטופי הרקטות כמשהו שלכאורה ניתן לחיות איתו.
כשמשווים בין מבצע עופרת יצוקה לתכלית המבצע הקרקעי עכשיו, רבים מהשחקנים שנמצאים על המגרש בדרגים הבכירים מאוד היו אז בדרגי הפיקוד הבכירים בשטח. אלא שבשלב הזה צריך יהיה להשקיע הרבה זמן, כסף ומשאבים של המדינה, ויהיו יותר קשיים במגרש הבינלאומי.
שקט ארוך טווח
שחרור יחיא סנוואר כחלק מעסקת שליט בשנת 2011 והחיבור בין שלוש דמויות חזקות ובעלות כישורים גבוהים במשולש שבין סנוואר, מוחמד דף ומרוואן עיסא, הם שהובילו לעליית מדרגה נוספת ביכולות חמאס, בניין הכוח שלו, התוכניות המבצעיות שלו ובהמשך גם בהידוק שיתופי הפעולה האופרטיביים עם איראן וחיזבאללה.
לאחר צוק איתן ב־2014 השקיעה ישראל מאמצים במציאת הפתרון לבעיית המנהרות החודרות. השלמת בניית המכשול התת־קרקעי בשנת מבצע שומר החומות ב־2021 העמיקה עוד יותר את בור הקונספציה בישראל בנוגע לחמאס.
צה"ל הפריז באופן דרמטי בשיווק הישגי המבצע ההוא: הפגיעה הקשה לכאורה בהתעצמות חמאס וההצגת ההפעלה הרשלנית של תוכנית מכת ברק (המטרו) ככזו שלוקחת מחמאס באופן כמעט מוחלט את השימוש בתווך התת־קרקעי, מה שלכאורה יצר בארגון הטרור בלבול והלם. היו שראו בכך פוטנציאל לשקט ארוך טווח בעזה, וראש אמ"ן אהרון חליוה דיבר אפילו על חמש שנים.
היו בצבא מעט קולות אחרים שחשבו אחרת, וקולם נשמע פחות. קשה ללכת נגד הזרם, בטח כשתמונת המצב המודיעינית מתערבבת עם הניסיון החריג לשווק את הישגי מבצע שומר החומות כמוצלחים במיוחד. הביקורת שעלתה, בסדרת פרסומים בעמודים אלה, על הפעלת תוכנית המטרו ושיווק היתר שלה בזמן אמת, נענתה כי כותב שורות אלה אינו רואה את החומרים המודיעיניים שהבכירים אצלנו רואים.
טענה זו היא נכונה כמובן, אבל נדמה שבמקרה הזה עדיף היה מבחינתם שלא לראות. הכתובת הייתה עד כדי כך על הקיר, ופשוט לא רצו לראות אותה. להערכת היתר לאחר המבצע כלפי הישגי צה"ל והשימוש במבצע הקטן בכלים ובתוכניות שנועדו למלחמה, הייתה השפעה דרמטית על ההתגלגלות לקראת פשיטת הפתע של חמאס וגם על התנהלות המלחמה עד עכשיו.
חצי שנה לאחר המבצע, שנתיים לפני פשיטת הטרור של ה־7 באוקטובר, פרסמנו בעקבות תרגיל גדול שנערך באוגדת עזה כי בצה"ל חוששים מכך שחמאס צפוי לנסות לפגוע במכשול העילי באמצעות פיצוץ רכבי תופת, חדירות לשטח ישראל ופגיעה בלוחמים. על פי ההערכות שפרסמנו, כחלק מתוכנית הפעולה ליום פקודה, אנשי חמאס מתאמנים בפשיטות ובחדירות לשטח ישראל וגם בשימוש ברכבי נפץ גדולים.
התרחישים בתרגיל אומנם לא היו בהיקף של האירוע האחרון, אבל זה היה לפני שנתיים ומאז עבר זמן, שאותו ניצל חמאס היטב. "בצה"ל סבורים כי אין מדובר בתרחישים דמיוניים", כתבנו באותו טור, "ובחמאס מבינים שמלבד ירי רקטות, עליהם להכין אלטרנטיבות מבצעיות למנהרות. כחלק מלקחי מבצע שומר החומות פועל חמאס לשיפור יכולותיו גם בזירה הימית והאווירית, בירי נ"ט ובסייבר. ברור שמי שתכנן לחדור לישראל באמצעות מנהרות לא יוותר על חלומו", נכתב כאן.
מאז אותו מבצע, שהיום ברור כי היה מוקד מרכזי ברקע למחדל אוקטובר 2023, בור הקונספציה העמיק עוד יותר כאשר צה"ל יצא כשידו על העליונה בשני מבצעים שבהם חמאס לא הצטרף למערכה והותיר את הג'יהאד האסלאמי להילחם לבדו. זה לא ממש היה כוחות ביחסי העוצמה, אבל בצה"ל בנו תיאוריה שלמה של היגיון שביקשה לחבר את השלכות מבצע שומר החומות על חמאס עם תוצאות שני המבצעים מול הג'יהאד האסלאמי, לכדי תפיסה שהעמיקה עוד יותר את תחושת ההישג ואת התפיסה כי השגת שקט ארוך נמצאת מעבר לפינה.
התפיסה הזו התערערה עוד לפני ה־7 באוקטובר, כאשר שבו והתרחשו הפרות הסדר האלימות על הגדר. הטענות של חמאס נראו מעט קלושות, אבל כולנו בלענו אותן, כולל המצרים, שבחמאס לא ספרו אותם בכלל כשביצעו על גבם את תרגיל ההונאה, כאשר היה נראה שהשטח הולך להסלמה נוספת שבועיים לפני מתקפת הטרור. באופן מפתיע, הצליחו המצרים להביא הסכם עם הקטארים. חמאס שיחק את המשחק עד הסוף, רמת הכוננות ירדה, וגדוד הכוננות המטכ"לי הנוסף שהוצב בגזרה (בפועל פחות מגדוד) ירד ממנה.
הציפיות של חמאס
לאחר מתקפת הטרור של ה־7 באוקטובר, פרסמנו השבוע כי כבר בשעות הראשונות של בוקר יום שבת, לאחר שהתברר לחמאס כי אנשיו הצליחו לממש באופן מלא את תוכנית ההפתעה – לכבוש בפועל את קו המוצבים הראשון של צה"ל ולהחזיק במרבית היישובים בעוטף עזה – הוא קרא לכוחות מבחוץ להצטרף למערכה ולנצל את ההזדמנות להכריע את ישראל.
יש בידיעה הזו קצת יותר ממה שנראה ומה שניתן לפרסם, אבל חמאס האמין כי ניתן לצרף את שותפותיו למלחמה ולהכריע את ישראל. אבל בחיזבאללה לא עמדו בציפיות, ועד עכשיו עמדו לצד עזה באופן חלקי בלבד. ייתכן כי בחמאס באמת האמינו שהציר יצטרף אליהם, או לפחות חיזבאללה, שכן דבר הפשיטה לא שותף, כנראה מתוך הבנה כי שיתוף גורמים מחוץ לעזה יסכן את סודיות הפעולה, לאחר שהידע יסתובב במעגל נוסף שבו יש לישראל יכולות מודיעיניות.
בשנים האחרונות, כאמור, התהדקו היחסים בין איראן, חיזבאללה וחמאס בצורה משמעותית מאוד, ועדיין לכל אחד מהשחקנים אינטרסים משלו. אויביה של ישראל אומנם דיברו באופן גלוי על ההזדמנות החד־פעמית להכות בישראל בשל המשבר הפנימי בה, אבל ככל הידוע כרגע, חמאס קיבל את ההחלטה לפתוח במלחמה מול ישראל ללא תיאום, והכניס למעשה את חיזבאללה לדילמה מאוד מורכבת.
בעוד בגבול עזה מבקשת ישראל למצוא נתיב לא פשוט לניווט בין החובה הערכית והמוסרית להחזיר הביתה את החטופים לבין המטרה להכריע את חמאס ולהשמיד את יכולותיו הצבאיות, אל מול חיזבאללה נותר השבוע המצב סטטי בסך הכל: עימות צבאי על קו המגע, כאשר גם בשבוע האחרון נמשכה המגמה החיובית מבחינת צה"ל לבלום את החדירות, כשהמשמעת המבצעית היא מניעת הישגים ופגיעה בלוחמים שלנו, וזאת לאחר המחירים הכבדים בחיי לוחמים ששילמנו בהתחלה.
נכון לעכשיו, חיזבאללה ובעיקר חוליות הנ"ט שיוצאות לבצע את ירי הקורנטים, מתקשות מאוד אל מול יכולת סגירת המעגלים במודיעין, תצפית ואש על החוליות שיוצאות לבצע ירי. סדר גודל של 35 חוליות נפגעו, וחיזבאללה סופר עשרות הרוגים מאנשיו מאש צה"ל. מעבר לנתון הטקטי, ניתן להניח שהדבר מייצר שיח בין דרגי השטח של חיזבאללה, שלעומת חמאס בעזה לא התחככו מול היכולת הללו של צה"ל בשנים האחרונות. חיל האוויר מנצל גם את ההזדמנות לבסס בחזרה את חופש האוויר שלו בשמי לבנון.
לפיכך, מבחינת ישראל תמונת המצב התייצבה לכאורה, ולכן לעת עתה ניתן להמשיך לנהל את המאמץ העיקרי בדרום, אבל הסלמות עוד יכולות להתרחש. ההצלחה בחיסול החוליות עשויה להוביל לרצון גדול יותר מצד חיזבאללה לנקום את מות הפעילים. בתחילת התמרון הקרקעי בישראל מעריכים כי חיזבאללה צפוי להרחיב את היקפי ירי הרקטות. ובכל מקרה גם חיזבאללה, כמו ישראל, מצוי בכוננות מלאה למלחמה.