1. שנה חלפה מאז הבחירות, חודש חלף מאז האסון: במסיבת העיתונאים שאליה נקלע בנימין נתניהו השבוע הוא נראה כחטוף שנאלץ להקריא את תשובותיו מפרומפטר, מנהג שעליו נהג עד כה ללגלג. האירוע המחיש לאיזה מצב נפשי נקלע. תקלה אחת בפרומפטר כבר גרמה לו לגמגם. שעות ספורות לאחר מכן חמ"ל הבית הסובב אותו גרר אותו למתקפת טרלול שכללה טינוף כנגד צה"ל, למחיקת הציוץ ולהתנצלות (בעיקר בעקבות לחץ בני גנץ). כולנו מייחלים לכך שהמלחמה מנוהלת ביתר שיקול דעת. ראש הממשלה אינו מחליט לבד, ואלה חדשות ישנות.
גלנט קרא להעביר כספים לרש"פ, סמוטריץ' התנגד: "טעות חמורה"
אלא שהשבוע התברר עומק מעורבות רעייתו. היא יוצאת לקדמת הבמה, מבקרת בקריה ונפגשת עם משפחות החטופים. לא רק שאינה משכנעת אותו לקבל אחריות אלא ההפך. לטעמה הוא הקורבן ועם ישראל צריך לברך כל בוקר שהוא ראש ממשלתנו האהוב.
מסיבת העיתונאים השבוע היא רק טעימה ממה שחוותה המדינה בחודש האחרון בעקבות אסון עזה ובדיוק שנה מאז הבחירות לכנסת. ממשלת ה־64, או "ימין על מלא" כפי שכונתה, לא בזבזה שנייה והחלה מיד אחרי הקמתה בביזת הקופה הציבורית. היא הובילה מינויים מטורפים כמו זה של העבריין לשעבר איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי. בצלאל סמוטריץ' השנוי במחלוקת מונה לשר האוצר. ממשלת ה־64 לא החמיצה שום הזדמנות להתנקם באזרחיה.
ממשלה מנופחת של 33 שרים לענייני כלום ושום דבר פיזרה כספים קואליציוניים של 14 מיליארד שקל, ביטלה לימודי ליבה והפכה לאורחת קבע במחלקות העסקים של חברות התעופה. היא קידמה בלי שום בושה חקיקה של פטור מגיוס לחרדים, חוקים לביצור מעמדו המשפטי של נתניהו והטבות כלכליות לבני משפחתו. המינויים בשירות הציבורי נעשו משיקולים פוליטיים. פקיד שלא התיישר הוזז מכיסאו או ששיתוף הפעולה איתו הופסק.
הפירמידה השלטונית הסתמכה כלכלית על תקציב מפוקפק שכבר בזמן אמת היה ברור שאינו שווה את הנייר שעליו נכתב. היושר הציבורי, שהפך למצרך נדיר, מחייב את שר האוצר לחוקק תקציב חדש ל־2024 עם כל הסיכונים הפוליטיים ועם כל הכבוד לגורל הכספים הקואליציוניים. ברור שזה לא יקרה.
כדי להוסיף חטא על פשע, נתניהו הגשים את חלומותיו הפרועים של שר המשפטים יריב לוין כשפצח בהסתערות על בית המשפט העליון - לא עם D9 אלא עם חטיבת טנקי מרכבה סימן 4 - עד כדי ערעור יסודות הדמוקרטיה. אגב, רק אזכיר שעד היום הוועדה לבחירת שופטים לא כונסה.
האזהרות בזמן אמת של קרע בעם, חשש מערעור מעמדה הביטחוני של ישראל, והפחד מאי־התייצבות למילואים נפלו על אוזניים ערלות. בריחת ההייטק והחשש מהורדת דירוג האשראי של ישראל לא עניינו את נתניהו. קציני צה"ל שביקשו להזהיר נאלצו להמתין במסדרונות הכנסת. הנזק ההיקפי והאדמה החרוכה שהותירו הממשלה ו־33 שריה הוא חסר תקדים בקנה מדינה עולמי, והכישרון הנדיר רשום על שמו של נתניהו.
ואז הגיע 7 באוקטובר, כשהאיום והתחזיות האפוקליפטיות התממשו אחת לאחת. הקונספציה של חמאס מורתע קרסה. חמאס ניצל את מה שנראה בעיניו כקרע בעם - ויצא לאם כל המתקפות. האחראים שנרדמו בשמירה התעוררו בבעתה. כל זה היה אתמול, ונדמה שחלפה לה שנה. ועדיין נותר בלב שביב של תקווה שהממשלה תתעשת, תזרוק לפח את השיקולים הפוליטיים ולנוכח האתגר תתחיל לעבוד בשבילנו.
למרבה הצער, טרללת השיקולים הפוליטיים נמשכת ללא בושה גם כשערי ישראל סופגות טילים ואנחנו קוברים את מתינו. העומד בראשה הוכיח גם בחודש האחרון שעיקרי שיקוליו נותרו אישיים. זה חזק ממנו. הוא מתעניין בשאלה אם בעקבות המלחמה תהיה ועדת חקירה, ועדת בדיקה או סתם הסקת מסקנות בוועידת הליכוד. בדיוק כמו לאחר רצח רבין, הוא לא ערך חשבון נפש אמיתי על הקונספציה שקרסה. הוא עדיין לא גייס את כל משאביו לטיפול בהווה, כי כיום הוא משקיף בעיקר על היום שאחרי. מאחורי הקלעים ולפניהם אנשיו מתדרכים כנגד הצבא גם בעיצומה של המלחמה.
השיקולים במינויים בשירות הציבורי ממשיכים להיות על סמך הקרבה והנאמנות למנהיג ולרעייתו. לתפקיד מתאם נושא החטופים והנעדרים מונה גל הירש, פוליטיקאי הליכוד, וגם ניסו להצניח את מאיר שפיגלר החביב לתפקיד פרויקטור מרכז השליטה האזרחי במלחמה, בנוסף לתפקידו כמנכ"ל חברת החשמל. לאחר שהמינוי נכשל, נבחר באופן תמוה, מכל מאגר המנהלים במשק, טל בסכס, מנכ"ל החברה למתנ"סים.
ואנחנו כמעט שכחנו שחברת החשמל נאלצת לתפקד כשנתיים וחצי ללא יו"ר דירקטוריון ובקרוב תישאר ללא דירקטורים. וכמעט התעלמנו מכך ששפיגלר, שניהל עד לפני שנה את המוסד לביטוח הלאומי, עזב את תפקידו בביטוח הלאומי והותיר כיסא ריק בעיתוי הכי רגיש. ולא שכחנו שנגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון (המבוגר הכלכלי האמיתי) יסיים את הקדנציה בדצמבר אבל נתניהו לא טרח להודיע אם ירון ימשיך. וכמעט זנחנו את ניסיון ההדחה של יו"ר דירקטוריון הדואר והרצון להצניח תוך כדי המלחמה מינויים פוליטיים שיאפשרו את הדחת היו"ר.
ואיך שכחנו כיצד ציפי נבון, עובדת מדינה והעוזרת של שרה נתניהו, פיזרה בעיצומה של המלחמה רעל כנגד השמאל ואנשי המחאה. היא הועמדה לדין משמעתי וננזפה, אבל אין דאגה: גם אם תודח משירות המדינה ותפסיק לקבל שכר, השכר ישולם על ידי הליכוד. הרי היא ושרה מתאימות כמו גרביים לנעליים. ועדיין לא שכחנו מינויים פוליטיים שסוכלו בספרייה הלאומית, ב"יד ושם", כאלה שבוצעו במשרד התחבורה ועוד.
בתחום הכלכלי, המאתגר במיוחד בתקופת המלחמה, הותיר "מר כלכלה" את זירת הלוחמה באופן בלעדי לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. פרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי ויו"ר המועצה הכלכלית, התנדף מאז פרוץ המלחמה ולא מוציא הגה. האם יש מצב שנקבל איזו קלטת? ניר ברקת, שר הכלכלה, התוקף את התנהגות סמוטריץ' ואת מתווה הסיוע, זוכה להתעלמות מופגנת מנתניהו, כי סמוטריץ' הפך לאבן הראשה של הקואליציה שלו. ועדיין לא התקבלה החלטה להעביר מיליארדי שקלים מהכספים קואליציוניים למטרות המלחמה.
תמונת המצב העגומה מצדיקה את כל הטענות בתקשורת, בליכוד עצמה (בחדרי חדרים) ומצד קציני צבא בדימוס, על כך שנתניהו לא כשיר. כן, הדברים נכתבים גם בעיצומה של המלחמה, כי הפוליטיקה נמשכת גם בעיצומה. עומק המחדל ב־7 באוקטובר כבר מגמד את כתבי האישום הפליליים נגדו. הוא אינו כשיר להנהיג את המדינה בשעת המלחמה הקשה מהנימוקים שהוא עצמו השמיע: "חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישית של ראש הממשלה", ולכן ההגינות הבסיסית היא נאה דורש נאה מקיים.
נתניהו איבד את האמון, לא רק בסקרים בקבוצות וואטסאפ משפחתיות או של ועדי בתים, אלא גם בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. הוא חייב לקבל את אמון הציבור בבחירות חדשות. הרי תמיד נתניהו הטיף לכך שבדמוקרטיה העם אומר את דברו. אלא שההיגיון וההגינות רחוקים ממנו ומבני משפחתו, ולכן אני לא נאחז אפילו בשביב של תקווה שהוא ישתנה.
מי שמוזמנים לאכוף עליו את ההחלטה הם שרי הממשלה וחברי הקואליציה, שעוד נותר בהם שמץ של הציונות האהובה. בכנסת קוראים לזה הצבעת אי־אמון קונסטרוקטיבית. אם זה לא יקרה, והזמן הולך ואוזל, הליכוד ואנשיה ייזכרו לדיראון עולם כמשתתפי קואליציית המחדל.
2. מלחמת אוקטובר בשווקים: תחילה עוד פנטזו סוחרי הבורסה שזאת תהיה עוד מלחמה בסגנון מלחמת לבנון השנייה או עוד מבצע בעזה. בדרך כלל אחרי אירועים כאלה הבורסה צונחת ומיד לאחר מכן שבה להמריא. כשהרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ מיהר למכור את תיק ההשקעות שלו ב־12 ביולי 2016, הבוקר שבו פרצה מלחמת לבנון השנייה (שכותב שורות אלה חשף), הוא עשה טעות קשה. הבורסה אומנם צנחה במשך יומיים, אבל לאחר מכן חוותה התאוששות נפלאה.
מלחמת עזה שונה מכל אירוע, ואפילו ממלחמת יום הכיפורים. סוחרי הבורסה לא הפנימו את זה - ולאחר יום של ירידה של 6.5% במדד ת"א 35 בפתיחת המסחר ב־8 באוקטובר, הם רצו לקנות. בפועל התברר שהפעם זה לא עובד והמחירים המשיכו לרדת. אוקטובר השחור הסתיים שלשום בשחיקה של 10% במדד מניות ת"א 35 ומחק כ־90 מיליארד שקל משווי המניות בבורסה. איגרות החוב איבדו 3%.
קופות הגמל וההשתלמות הסולידיות (שבהן אחוז ההשקעה במניות נמוך) המושפעות מכל אלה, איבדו באוקטובר תשואה נמוכה יחסית של 2%. מתחילת השנה הן ממשיכות להציג תשואות נאות של כ־4.5%. בהתחשב במלחמה וברפורמה המשפטית, מדובר כמעט בפלא פיננסי. בשבוע האחרון ומתוך הנחה שלא תיפתח חזית צפונית המניות נסחרו במגמה חיובית, והשקל התאושש לעומת הדולר. הבורסה קרסה באוקטובר כתוצאה ישירה של המלחמה וסימני השאלה הרבים מנשוא שבעקבותיה. הגירעון ימריא לפחות ל־3.5% מהתוצר (כ־70 מיליארד שקל), ויש שסבורים שיהיה גבוה מ־100 מיליארד שקל. אלה מספרים מחרידים.
חברות דירוג האשראי וגופי ההשקעה הבינלאומיים חתכו את תחזית הצמיחה. חברות כרטיסי האשראי מדווחות אומנם על התאוששות בפעילות העסקית בימים האחרונים, אבל זו רחוקה מלשקף את הפעילות ערב המלחמה. חברות דירוג האשראי עלולות עד סוף השנה להגיע עם בשורות לא טובות. המצב העגום הזה ישתקף בעיקר בדוחות הכספיים לרבעון הרביעי (רבעון המלחמה) אך גם בשלישי.
בנקים כמו לאומי כבר דיווחו שיגדילו את ההפרשות לחובות בעייתיים במיליארדי שקלים. חברות הביטוח יספגו הפסדי השקעות עקב הירידות בבורסה. גם חברות האנרגיה ייפגעו כתוצאה מהשינויים מתמהיל צריכת הדלק. ככל שהמלחמה תארך, אי־הוודאות תימשך, אבל עם הזמן תלך ותדעך. ברמת הריבית הנוכחית הגבוהה גם למחירי המניות יש עדיין לאן לרדת. מבלי שהטור יתיימר להיראות כשיחת ייעוץ השקעות, מומלץ להמתין עם החזרה לשוק המניות לפחות עד לאחר פרסום הדוחות לרבעון השלישי.
3. יש עם מי לדבר: שבוע לאחר הפארסה של בחירת שלמה בן צבי כיו"ר דירקטוריון בנק לאומי על תקן של ברווז צולע (לתשעה חודשים) יתכנס ביום שני דירקטוריון בנק דיסקונט למשימה דומה. על הפרק אתגר מורכב לבחירת יו"ר שיחליף את שאול קוברינסקי. המשימה מורכבת בגלל האתגרים העסקיים הניצבים בפני הבנק, כולל מכירת ויזה כאל, ארגון הפעילות בארה"ב והמשך פיתוח מנועי הצמיחה. לכל אלה נוספת גם המלחמה בעזה. לא ברור במי יבחר קוברינסקי הפורש, אבל העובדה שישתתף בבחירה אף שבעוד חודש יפרוש, מעוררת תמיהה. גם הדירקטור
ברוך לדרמן, הפורש עד סוף החודש, ישתתף בבחירה. השניים יבחרו (ולא רלוונטי במי) אך יהיה פטורים מאחריות על תוצאת בחירתם. מוזר.
נכון להיום הגישו מועמדות שלושה חברי דירקטוריון: אריק פינטו מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, המוכר מכולם בבנקאות, דני ימין לשעבר מנכ"ל מיקרוסופט ישראל ואיריס אבנר מנהלת בכירה לשעבר בחטיבה העסקית בבנק מזרחי טפחות. כל המועמדים ראויים, והבחירה אינה פשוטה. דני ימין, שניהל את מיקרוסופט ישראל (גילוי נאות: חבר נעוריי ממעברת מחנה דוד שליד חיפה), מנוסה בטכנולוגיה אך חף מניסיון במערכת הבנקאית, בהובלת תהליכי התייעלות, בפיתוח מנועי צמיחה ובהתגברות על משברים עסקיים. ימין יכול להוביל דירקטוריון חברת טכנולוגיה כמו גוגל ישראל, פייסבוק ישראל או אפילו אינטל, אבל להוביל דירקטוריון בנק זאת משימה מורכבת עם עקומת למידה גבוהה. אין כאן מקום לניסויי מעבדה.
אריק פינטו כבר ניהל את בנק הפועלים והישגיו גלויים. הוא הוביל מהלכי התייעלות מקיפים בכלל ובבנקאות העסקית בפרט, הפריט את ישראכרט, השיק את אפליקציית התשלומים ביט ועוד. איריס אבנר היא מועמדת ראויה, שצברה ניסיון בנקאי מסוים, ובבנק מספרים על תרומה בישיבות הדירקטוריון. עם זאת, כיו"ר דירקטוריון בנק נדרש הרבה יותר. האתגרים והתוויית האסטרטגיה העסקית מחייבים לטובת הבנק ובעלי מניותיו את בחירתו של מועמד שסיכויי הצלחתו הם הטובים ביותר.
מבחינתי אין כאן התלבטות - פינטו הוא המועמד המועדף. הוא ייכנס בטבעיות לתפקיד היו"ר, כאילו משמש בתפקידו כבר כמה שנים. המנכ"ל אבי לוי מוכר לו מעבודתם המשותפת בבנק הפועלים וישתף איתו פעולה בהובלת הבנק קדימה, ללא חיכוכים מיותרים. אבל כפי שלמדנו מתקדים בנק לאומי השבוע, שום דבר לא צפוי או מובן מאליו בפוליטיקה הבנקאית.
4. נובמבר סייל: בעולם מקביל, כשחודש נובמבר מגיע, מצב הרוח לקניות נובמבר, שזכו לכינוי "נובמבר סייל", משתפר משמעותית. אלא שארסנל החוויות בשנה האחרונה מספיק ל־75 שנות קיומה של המדינה. השאלה היא אם עדיין נותר לנו מצב רוח כדי להתרגש מחודש הקניות האופייני לעולם, החל מארה"ב בואכה סין. התשובה אינה ברורה. מה שברור הוא שהשנה יהיה צורך בהתאמת ה"סיילים" למצב הרוח.
הפרומו לחג הקניות יהיה תוצרת כחול־לבן, ומדובר בשופינג IL בשיתוף משרד הכלכלה. הוא אמור היה להתקיים בשבוע הבא, אבל לנוכח המצב יידחה ויורחב לעסקים בעיקר מיישובי העוטף. באירוע ישתתפו עסקים מקומיים מענפי החשמל והאלקטרוניקה, המחשבים, האופנה, התכשיטים ועוד, ויציעו הטבות ומבצעים מיוחדים. מכיוון שהשנה מרבית הענפים הללו נקלעו לקשיים עסקיים בגלל הצניחה במכירות והמלחמה, כדי להצליח במכירות ולעודד את בתי העסק, חייבים חשיבה מחוץ לקופסה.
משרד הכלכלה מוזמן לתמרץ את העסקים הללו באמצעות מענקי שיווק שיסייעו להם למכור, עם תוכנית תמריצים מיוחדים לעסקים מהדרום והצפון. פינקנו מספיק את הכלכלה של סין, תמכנו מספיק במגדלי הירקות מטורקיה. את תוכנית התמריצים צריך למקד לא במוצרי פינוק אלא בעיקר בתחום מוצרי הצריכה הבסיסיים. מדובר במזון (במידת האפשר), ביגוד והנעלה וגם ריהוט (בסגנון איקאה סייל). בהזדמנות זאת ניתן להמליץ לשר התיירות חיים כץ להוסיף את בתי המלון לרשימת המבצעים בשופינג IL.
חגי הקניות הבאים בתור הם חג הרווקים הסיני, בלאק פריידיי וסייבר מאנדיי. חג הרווקים הסיני הפך בפועל ליום הקניות הגדול בעולם. השאלה היא אם באמת בא לנו השנה לעודד את "הרווקים" הסינים, שמדינתם לא בדיוק יצאה מגדרה כדי לסייע לישראל במלחמה האחרונה. יום הקניות בלאק פריידיי (שם לא כל כך מוצלח בעקבות השבת השחורה שפקדה אותנו) חל באופן מסורתי ביום שישי האחרון של נובמבר (אחרי חג ההודיה האמריקאי). הוא חונך את עונת השופינג בארה"ב. אחריו מגיע סייבר מאנדיי, החותם את עונת הקניות ומתנהל אך ורק דרך רשת האינטרנט.
חגי הקניות השנה יהיו עצובים במיוחד. כדי לקנות צריכים להתרחש במקביל שלושה דברים בסיסיים: מחירים אטרקטיביים, כסף זמין ומצב רוח טוב. מחירים אטרקטיביים יהיו, אבל הם קיימים כבר היום. כסף הפך בעקבות המלחמה למוצר במחסור. ומצב רוח? מצב הרוח אזל.
5. יודע חקלאי פיקח: אורי דורמן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, נקלע לתפקידו חודשיים בלבד לפני שהחלה מלחמת עזה. לאחר שהחליף בתפקיד את אבשלום וילן, סדר יומו השתנה מאז לחלוטין. דורמן הוא יליד קיבוץ גבעת ברנר וממקימי המושבה קדמת צבי ברמת הגולן. הוא שימש בתפקידיו האחרונים כיו"ר החברה לפיתוח הגליל, יו"ר מכון המחקר מיגל ועסק בהובלה עסקית של שלושה קיבוצים, ובהם קיבוץ גשר. התאחדות חקלאי ישראל היא ארגון הגג של כל התנועות והארגונים החקלאיים. כיום מתמקדת ההתאחדות בעיקר בהשלכות הכלכליות של מלחמת עזה.
מה הנושא הדחוף ביותר כיום מבחינת התאחדות החקלאים?
"מדובר בכל הנושא של הבטחת המשך הייצור החקלאי השוטף והרציף, כדי שלא יהיה מחסור במזון מהחי והצומח - וזה קשור בביטחון המזון. זה מתכתב עם הנושא של המכסים ויוקר המחיה. לצערי, קיבלנו הוכחה שהמדיניות שהייתה עד היום בנושא הייצור המקומי, שהסתמכה על הורדת מכס וייבוא, הייתה שגויה ופוגעת בביטחון המזון. יוקר המחיה לא ירד למרות שהורידו את המכס. הצרכן לא הרוויח, הממשלה לא הרוויחה, ובטח לא החקלאים. רק קבוצות מתווכי מזון הרוויחו".
מה הדברים הנקודתיים המטרידים כיום את החקלאים?
"נושא העובדים הזרים נמצא בראש סדר העדיפויות, כי קיים מחסור גדול מאוד בידיים עובדות בחקלאות, וזה היה עוד לפני המלחמה. בתחילת ספטמבר אושרה תוספת של 9,000 עובדים זרים לחקלאות, שעדין לא יושמה. בינתיים מגוון פתרונות מוצעים, וחלקם כבר מיושמים, כמו הארכת אפשרות השהייה של עובדים זרים בישראל מעבר ל־63 חודשים, לשנה עם אופציה לשנה נוספת. מדובר בכ־4,000 עובדים שאמורים היו לחזור".
"בנוסף, עובדים תאילנדים שחזרו לתאילנד ורוצים לחזור לישראל רשאים כעת לחזור. מדובר בכ־5,000 עובדים. בנוסף, הממשלה נותנת בונוס של 2,000 שקל על כל עובד זר בעוטף. בינתיים מנסים להביא עובדים מסרי לנקה וממדיניות נוספות. הנושא מטופל על ידי משרד החקלאות, רשות האוכלוסין וההגירה (משרד הפנים) ומשרד החוץ. הם קשובים מאוד לבעיות שלנו. לא תמיד מסכימים, אבל יש הקשבה ודיבור שוטף. כולם מבינים את גודל השעה אך לא תמיד מסכימים על הדרך".
מה חדש בנושא תעריפי המים לחקלאות?
"אנחנו דורשים מרשות המים להקפיא את מחירי המים לחקלאות לשנת 2024. הם אמורים היו להתייקר ב־50 אג' לקו"ב. בנוסף להוריד את מחיר המים של השפד"ן מ־1.67 שקלים ל־1 שקל לקו"ב. בינתיים אושרה הפחתה למפרע של 24 אג', ואנחנו לא מסכימים".
האם לגופי הממשלה נפל סוף־סוף האסימון ביחס לחשיבות החקלאות והביטחון התזונתי?
"הוא בדרך ליפול אבל עדיין לא לגמרי, כי מה שמונע את זה הם כל מיני שיקולים תקציביים, ומנסים לומר שאם מחיר המים לחקלאות יירד מחיר המים לצרכנים הפרטיים יעלה, כי זה משק סגור. את החקלאות חייבים לשקם. ללא חקלאות לא יהיה מי שישתמש ב־170 מיליון קו"ב של גוש דן. לאגף התקציבים באוצר עדיין לא נפל האסימון, למרות ההסכמה שלהם לעצור את הפעימה השלישית של הורדת המכס. לצערי, יש רבים שחושבים עדיין שניתן לקיים ביטחון תזונתי על בסיס גלובלי שמבוסס על ייבוא".
מה העמדה של שר האוצר בנושא?
"עם שר האוצר לא שוחחתי בשבועיים האחרונים. בינתיים הוא רק מדבר, אבל אנחנו צריכים לראות גם מעשים. האוצר חייב לגבש תוכנית לחיזוק החקלאות המקומית. כבר עשר שנים ולמרות הגידול באוכלוסייה, מייצרים רק שני מיליון טון ירקות בשנה".
"המשימה העיקרית היא קבלת החלטה של הגדלת הייצור המקומי. אסור לחשוב על ההסתמכות על החקלאים בטורקיה, בירדן או בפולין. אני מקווה שמשהו מתחיל לזוז. המדיניות של ארגון קהלת, שהמליץ על חקלאות חופשית, פשטה את הרגל. בפועל אין מחסור בחלב או בביצים, כי מדובר בענפים מתוכננים, אבל למרות זאת לא מפסיקים הלחצים לייבוא. עשו שתי פעימות של הפחתת המכס וזה לא עבד".
בוא ניגע בנושא מעשי, וזה ייבוא העגבניות. מה עמדתך?
"הייבוא של העגבניות הוא חופשי, כי הוא בלי מכס וכל אחד יכול לייבא ממדינות מאושרות. המקור העיקרי הוא טורקיה וקצת מירדן. ייבוא העגבניות קיים בגלל שהייצור המקומי נמוך והאוכלוסייה צורכת 15 אלף טון בחודש. 40% מהיקף הצריכה הוא מייבוא. לחקלאות המקומית אין סיכוי כשמחיר העגבנייה מיובאת בנמל הוא 3.5 שקלים ובתוספת מכס והובלה מגיע ל־5 שקלים ברשת השיווק. הרבה יותר נוח וקל לייבא מאשר לאסוף את התוצרת מכל מיני מקומות".
"היבואנים בוחרים אך ורק את התוצרת האיכותית הנהנית מסבסוד של ממשלת טורקיה. בעצם אנחנו מחזקים את החקלאים מטורקיה, שמוכרים עגבנייה מיובאת פחות ממחיר העלות בישראל. זה לא מקרה ששטח העגבניות בעוטף ירד ב־4,000 דונם. אותו המצב קיים בשמן זית, תפוחים ואגסים. היקף הייבוא החקלאי לישראל הוא 25% בממוצע, אבל יש מספר ענפים שבהם הייבוא פוגע בחקלאות אנושות".
האם יש לך טענות כלפי הרשתות הקמעונאיות?
"בהחלט, אבל לא נגד כולן. חלקן מעדיפות יבוא על פני תוצרת מקומית. אתה מייבא מאיטליה תפוחים בגודל 75, ואתה מקבל בדיוק את מה שאתה רוצה. אבל בארץ אתה נאלץ לקנות גם בגודל פחות איכותי של 60 או 65, ואז החקלאי תקוע. אבל בינתיים לא הורידו את המחיר לצרכן ולא משלמים יותר לחקלאי. זה מנגנון כמעט מושחת. האחריות היא של הממשלה, המאפשרת לרשתות הקמעונאיות להרוויח. בתחילת המלחמה היו רשתות שניצלו לרעה ומכרו עגבניות ב־35 שקל, פי עשרה ממחיר היבוא".
"כאמור, האסימון עדיין לא נפל לחלוטין. אף אחד עדיין לא אמר טעינו וצריך לחשב מסלול מחדש. חוץ מהאוצר, אנחנו עובדים מול משרד החקלאות והנהלת המשרד נותנת פידבקים מצוינים. אבל הגיע הזמן למעשים בשטח. החקלאות הישראלית היא מפוארת. למשל אנחנו מספר אחת בעולם בהשבת מי קולחין".