זהו, אנחנו יהודים. נקודה. לא יעזור שום דבר לשנות את זה או להתנכר. שום מעשה בעד או נגד. שום התבטאות של הסכמה או התנגדות. שום תגובה של ביטול או גאוה. אין מה לעשות. אנחנו יהודים. איך שאנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו, מפרשים את עובדת היותו יהודי או יהודיה, זה לא משנה.
אם אנחנו לא זוכרים עובדה זאת או מזלזלים בה. יהודים, אנחנו יהודים. לא משנה אם אנחנו מתגוררים בישראל, או במלבורן, בפתח תקווה או בפרבר סמוך ללונדון. זאת המסקנה הבלתי מעורערת, הבלתי נמנעת המשתמעת ועולה מסיכום של תגובות העולם ביום השלושים, כינוי במקורות לחודש האבלות על מת, לאסון הנורא של טבח 1,400 יהודים במדינת ישראל.
העולם הזכיר לנו, באופן חד-משמעי, לרוב באופן גס ומעליב, את היותנו יהודים. מזכ'ל האו"ם זועם. הוא אפילו לא המתין להסבר או להבהרה. צה"ל הפציץ אמבולנס. העובדה שהחמאס מנצל אמבולנסים להברחת מחבלים ולבטחונם מחוץ לעזה. לא מעניין את המזכ"ל. בשבילו מה שקבע וקובע, יהודים הפציצו.
נשיא תורכיה לא יכול להרגע. במשך כשנתיים לא שמעו ממנו אף לא מילה, אף לא מחאה מרומזת של גינוי הפצצות ושיגור טילים שמבצעת
רוסיה נגד מטרות אזרחיות באוקראינה, כולל נגד בתי חולים ומרפאות. אבל יהודים מגינים על עצמם ומפציצים מרכזי מחבלים וטרוריסטים, יהודים? איזו חוצפה שהם מעיזים להגן על עצמם? נשיא תורכיה לא יכול לשתוק.
כשאשה יהודיה מתאלמנת והאח של הבעל המת שחייב לחלץ אותה הוא יהודי שהמיר את דתו, הוא חייב לפי ההלכה לחלץ את האלמנה. העובדה שהוא חי כנוצרי איננה פוטרת אותו ממצוות חליצה שמשחררת את האלמנה ומאפשר לה להינשא ולשמור על שם וקיום המשפחה היהודית. זאת אומרת, שלפי ההלכה נותנים ליהודי שהמיר את דתו ומטילים עליו את מצוות החליצה שמטרתה שימור שמה וזכרה של המשפחה היהודית של אחיו.
במלים אחרות, יהודי מומר נשאר במהותו יהודי. איך ליהודי וליהודיה דרך להשתחרר, להתנער בוודאי שלא להתעלם מהיות יהודי ויהודיה. לא חשוב ולא משנה, אתה ואת יכולים להיות אפיקורסים, ללעוג למצוות ולמנהגי דת, לכעוס על גילויי הדתה שכופים עליכם מגבלה. אתם יהודים. העובדה הזאת גם בתוקף ליהודי חרדי או חסיד. גם להם אסור לשכוח שהם קודם וראשית כל יהודים.
היות יהודי מצווה, מחייב, דורש, אהבת אדם והבריות, פייסנות, ידידות, גילויי קירבה וארשת פנים מחייכת גם למי שאיננו נמנה עם המחנה, עם החוג עם הסביבה של החרדי ושל החסיד. רק חבל ומצער שהעולם היה צריך להזכיר ליהודים שהם יהודים. מי שלא חיכו, לא הזדקקו ולא היו צריכים להוכחות או למצבים מיוחדים, או למצוקות כדי שיבינו, יפנימו ויזכרו מה פירוש היות יהודי, מה העובדה הזאת יוצרת, מעוררת ומציתה בעולם ומה היא צופנת ומגלמת ליהודי היו התנאים, חכמי התלמוד.
הם לא חיכו לסקרי דעת קהל, לא התרשמו ולא נבהלו מנתונים על עליה וגידול באנטישמיות. חכמי התלמוד כל כך קלטו מה זה להיות יהודי ומה מצפה ליהודי מהיותו יהודי. "מאי הר סיני – הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו" (בבלי, מסכת שבת פ'ט). מאז מתן תורה, נוצרה נולדה שנאה של אומות העולם לישראל. עוד ראיה מהבנת חכמי התלמוד את המיוחד בהיות יהודי. אמר רבי שמעון בן יוחאי: "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב" (ברייתא ספרי).
חכמי התלמוד הבינו שמתן תורה, היווצרות עם ישראל, מיוחדותו ויחודו של היות יהודי, הם מציאות שהעולם לא יאהב וישנא. מציאות שבאה לידי גילוי וביטוי לא פעם אחת בהיסטוריה. אבל זה נוח לשכוח ולהשכיח. בורשה שלפני השואה, האוכלוסיה היהודית היתה ברובה הגדול חילונית. רוב היהודים היו לא דתיים, משכילים, מתבוללים. בורשה לפני השואה פעלו יותר איטליזים לא כשרים מאשר כשרים. הנאצים לא התרשמו מהנתונים האלו. הרוב הגדול של יהודי ורשה גורשו למחנות ריכוז ומוות וניספו בשואה.
המציאות היום כמובן שונה. קיימת מדינה יהודית ,חזקה, משגשגת, עם מאזן של הצלחות והישגים עצומים. הנורא והמזעזע שקרה ב-7 באוקטובר היה וייזכר ככשלון ושפל בתולדות המדינה. אך ליהודים עוצמה נסתרת, איכויות בלתי ניתנות לבלימה או לדיכוי, חיוניות שאין כוח בעולם שיכול לה. אנחנו יהודים. זה מה שהציל אותנו עד כה וזה מה שיחלץ אותנו מהמצוקות שאנחנו מתמודדים איתן. שלושים זה תאריך של נחמה.