דברים רבים השתנו כאן ללא הכר בחודש האחרון, רובם לטובה, אף שהשינוי נכפה עלינו ומחירו קשה מנשוא.
המערכת הפוליטית היא אחת הזירות שהושפעו באופן העמוק ביותר מהמתרחש. סדר היום, התוכניות והתרחישים שהיו כאן לפני 7 באוקטובר הפכו ללא רלוונטיים בעליל ונזרקו לפח האשפה. שרים רבים קמים בבוקר בלי לדעת אם משרדם עוד קיים או שמא כבר הוכרז כלא־חיוני.
בני מוות: העיתונאים שתיעדו את הטבח הם חלק ממערך חמאס | דעה
במקביל, לשכת שר האוצר הפכה בימים אלה למבצר בלתי חדיר. השרים עומדים בתור, ולא כולם זוכים לראות את השר בכבודו ובעצמו. חלקם נשלחים לדבר עם פקידי המשרד.
הסיבה לכך שהשרים מתעקשים לחלות את פניו של בצלאל סמוטריץ' היא שכמה ימים לאחר מתקפת חמאס, הוקפאו תקציבי המשרדים במטרה לגבש תקציב עדכני לשנת 2023. בהמשך יגובש תקציב עדכני גם לשנת 2024.
בינתיים, מרבית משרדי הממשלה לא רואים פרוטה שחוקה. "אנחנו מנסים לשחרר תקציבים עבור משהו מהתוכניות של משרדינו, והתשובה הגורפת שאנחנו מקבלים מהאוצר היא 'לא'", מתלוננים השרים. לפיכך, בצלאל סמוטריץ' הפך בימים אלה לגורם המאחד את שרי הממשלה, כולל אלה שעד החודש האחרון לא החליפו ביניהם משפט וחצי. כולם קובלים על קשיחותו וחוסר פשרנותו של שר האוצר.
בלשכת סמוטריץ' לא מתרגשים ומסבירים לכל המתעניינים כי "המשרד מתכלל את כל השינויים התקציביים הנובעים מצורכי המלחמה והעורף. כאשר העבודה תסתיים, ההחלטה תובא לאישור הממשלה. עד אז שיתכבדו השרים וייתנו לעבוד".
הדברים הגיעו לכדי כך שראש הממשלה בנימין נתניהו נדרש לנושא. שלשום (רביעי) הוא נפגש עם סמוטריץ' וקבל בפניו שלא ניתן להשאיר משרדי ממשלה ללא כסף במשך זמן כה ממושך. שר האוצר, בתגובה, הבטיח להגיש הצעה תקציבית מעודכנת כבר בשבוע הבא.
יריב משפטי
מישור נוסף שהושפע מאירועי החודש האחרון הוא הרפורמה המשפטית, בהנחה שמישהו היום עוד זוכר את משמעות צמד המילים הנ"ל. מי היה מאמין שהסוגיה שהסעירה את המדינה במשך שנה שלמה תהפוך לבלתי מעניינת.
השבוע שר המשפטים יריב לוין הודיע לבג"ץ כי בכוונתו להיענות לדרישות החוזרות ונשנות, ולכנס את הוועדה לבחירת שופטים כבר בשבוע הבא. ההודעה – שלפני חודשיים הייתה נתפסת כמעט כמו בשורה על ביאת המשיח – בקושי תפסה מקום בעמודים האחוריים של העיתונים.
יש להניח כי זה בדיוק האפקט שעליו בנה שר המשפטים כשהחליט לשחרר את אחד הפלונטרים שנותרו כאן מהעידן הקודם, עידן הקרבות על הרפורמה. האנשים הקרובים ללוין, שיוצא להם לשוחח איתו גם בימי המלחמה, מעידים כי האיש לא ויתר על פרויקט חייו לחולל שינויים במערכת המשפט. לוין הוא אדם מציאותי ומבין כי כל שיח הרפורמה, כל התוכנית לקידום החוק שישנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כל מה שהכין לחודשי החורף – התבטל ב־7 באוקטובר.
התבטל, אך לא נמחק. לא רק לוין, אלא גם אנשי ימין נוספים סבורים כי המציאות החדשה דווקא יצרה עבורם הזדמנויות חדשות להמשך הדרך. מחנה הרפורמה יוצא היום מנקודת הנחה כי אם בשלב שיבוא אחרי המלחמה תקום בישראל ממשלה שלא תהיה ממשלת שמאל מובהקת, יהיו בה הרבה יותר תומכי שינויים במערכת המשפט שאיתם אפשר יהיה להגיע להסכמות.
"גם גדעון סער ואביגדור ליברמן התבטאו רבות על הצורך לאיזון במערכת המשפט. סער אף פעל בנושא בהיותו שר המשפטים. מה שהפריד בינם לבין תומכי הרפורמה היה איש אחד ושמו נתניהו. אם אחרי המלחמה תוקם ממשלה שלא נתניהו יעמוד בראשה, ישתחררו פלונטרים רבים, כולל זה המשפטי", אמר לי השבוע גורם בכיר במערכת.
לכן היום שר המשפטים לא ממהר לשום מקום. הוא מתכוון לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אך לא מעבר לזה. המסר שהועבר מכיוונו אינו משתמע לשתי פנים: אם רוצים להגיע למינויים, יש להגיע להסכמות. גורמים שמכירים את תמונת המצב טוענים כי ההסכמה למינוי שני שופטי עליון שלא מזוהים עם האג'נדה האקטיביסטית תסלול את דרכו של השופט יצחק עמית לכיסא נשיא העליון, אלא שהסכמה כלשהי לא נראית באופק.
המציאות החדשה אף הוסיפה שיקול נוסף למשוואה: נשיא בית משפט העליון יהיה זה שימנה את יו"ר ועדת החקירה הממלכתית שתוקם בבוא העת. סיבה בהחלט טובה לא למהר עם קבלת ההחלטות.
על כן, ביום חמישי הבא הוועדה לבחירת שופטים תכונס, ככל הנראה בהרכב חסר. לפי שעה, לא מונה נציג ממשלה נוסף בוועדה, אף שלפי ההסכם הקואליציוני הכוונה הייתה למנות את השרה אורית סטרוק.
בזמנו, כשהרפורמה עוד הייתה להיט העונה וכולם סברו ששינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים יקרה עד חג הפסח, שורה של שרות התחרו על המקום הנחשק בוועדה. כעת הביקוש לתפקיד שואף לאפס - כך שאירוע כינוס הוועדה לא צפוי להיות מעניין במיוחד. הבשורות בטוח לא יגיעו משם, אז לא בוער גם לאייש את התקן החסר.
סירים לקריה
מי שעוקב אחר הדיווחים על הישיבות של קבינט המלחמה בטח שם לב לחבר הקבוע שמופיע בכל סרטון שמתעד את הדיונים בפורום המצומצם הזה. אריה דרעי, יו"ר ש"ס, הפך לשותף קבוע ובכיר שלוקח חלק בכל דיון ובכל מהלך קבלת ההחלטות. מקורבים מספרים כי לא אחת רעייתו, יפה, נראית מביאה לקריה אוכל לשבת עבור בעלה, למקרה שהדיונים ימנעו ממנו לערוך את הסעודות בביתו בהר נוף.
יודעי דבר בממשלה מגדירים את חלקו של דרעי בדיוני המלחמה כ"גורם השקול והממתן". למען האמת, יש לציין כי השפעתו של יו"ר ש"ס על הליכי קבלת ההחלטות אינה דבר חדש. נתניהו רואה בדרעי בעל ברית משמעותי, בעל ניסיון וחזון שקולו נשמע גם לפני המלחמה. אלא שלפני המלחמה כל הופעה של יו"ר ש"ס בדיונים המיניסטריאליים עוררה זעם ומתקפות מצד האופוזיציה.
המלחמה והמציאות החדשה שינו גם את זה. השותפות הקבועה והדומיננטית בדיונים מדיניים־ביטחוניים של דרעי לא מוטלת היום בספק, גם לא בקרב ראשי האופוזיציה.
גורמים בכירים במערכת הפוליטית מעריכים כי ייתכן שהסיבה להרמוניה הפלאית הזאת בעניין דרעי נובעת מהמהלך הפוליטי שהתרחש בשבוע הראשון של המלחמה. אחרי כניסתו של בני גנץ לממשלה, נעשה מאמץ להכניס לקואליציה גם את יאיר לפיד. דרישתו של ראש האופוזיציה, כזכור, הייתה לא להצטרף להרכב הנוכחי, אלא להחליף את איתמר בן גביר וסמוטריץ', שאותם הגדיר כ"קיצוניים שמקומם לא בממשלה".
לפי מספר גורמים שהיו מעורים במאמץ, דרעי הביע תמיכה במהלך וסבר כי כניסתה של יש עתיד תחזק משמעותית את הממשלה בעת מלחמה, גם אם תהיה על חשבונה של עוצמה יהודית (אך לא של הציונות הדתית).
המהלך, כידוע, לא צלח, אך הרושם שנותר בקרב בכירי המערכת הוא שדרעי פתוח לכל האפשרויות. הרי לוּ הרעיון היה יוצא לפועל ולפיד היה נכנס על חשבון בן גביר, המהלך היה סותם את הגולל על האפשרות של המשך כהונתה של הקואליציה הנוכחית אחרי המלחמה.
פומבית, דרעי לא מראה כל סימן של שינוי כיוון כלפי נתניהו. עם זאת, האמירה המאוד חריגה של איש ש"ס, השר יואב בן צור, שבראיון ל"מעריב" דיבר על הצורך בהליכה לבחירות מיד עם תום המלחמה, מלמדת על לא מעט דברים שמתרחשים מתחת לפני השטח. אף שבש"ס מיהרו לטעון כי בן צור התבטא על דעת עצמו בלבד, ובן צור עצמו הוציא הבהרה הגובלת בהכחשה – האנשים שמכירים מקרוב את המתרחש בש"ס סבורים כי האמירה לא נולדה בחלל ריק.
איש במערכת הפוליטית לא יודע מה יקרה אחרי המלחמה. יתרה מכך, איש לא יודע מה ייחשב לנקודת הסיום של מלחמת חרבות ברזל. במציאות החדשה, יותר מתמיד, קולו של הציבור הוא זה שיכריע ולא בקלפי. אם אנשי המילואים יחזרו מהחזית ולא ימתינו להמשך בבית, אלא יתרמו למחאה רבתי (התסריט שרבים במערכת הפוליטית מאמינים בו), ייתכן שזה מה שישמש כנקודת מפנה ויגרום למנהיגים לקבל החלטות קשות, גם אם הם אינם רוצים בכך.
