ראש הממשלה בנימין נתניהו כינס אתמול את סיעתו בכנסת לישיבה הראשונה מאז תחילת המלחמה. במהלך הדיון שהיה - בדיוק כצפוי - סוער, קולני ומאוד מתוקשר - נתניהו קיבל בלייב תמונת מצב מדויקת וגם ניצל את המומנטום כדי להעביר מסרים שהיה חשוב לו להעביר לח"כים ולשרים לא בעקיפין, אלא ישירות, פנים מול פנים.
אחרי שנתניהו עקץ את שר הביטחון במסע"ת - אפשר עכשיו לספר מה קרה בליל גלנט 2
מצרים מצד אחד, חמאס מצד שני: המחלוקת שהובילה לחידוש הלחימה
החשוב מהמסרים של נתניהו לסיעתו היה: לא בחירות ולא פוטש, אני כאן כדי להישאר , אז תרגיעו. המסר נקלט היטב, בראש ובראשונה - בקרב הקבוצה המכונה "פוטשיסטים פוטנציאליים". ובכן, לא מדובר בפרנויה פוליטית מפורסמת של נתניהו או של אנשיו.
בליכוד של היום ניתן למנות כעשרה חברי הסיעה, ואולי אף יותר מעשרה, שבשיחות פרטיות נתנו להבין כי בבוא היום יהיו מוכנים לתת יד להדחת נתניהו. התסריטים משתנים משיחה לשיחה, משבוע לשבוע, אך לרוב השיח נסוב סביב הצבעה שתוביל להפלת הממשלה ולהקמת ממשלה חלופית כאשר בראשה יעמוד מועמד חלופי שאינו בנימין נתניהו. עד כאן תאוריה חביבה , מכאן והלאה - תמונת מצב יבשה.
בפני קבוצת הפוטשיסטים פוטנציאליים עומדות מספר בעיות, כל אחת מהן הופכת את משאלת ליבם למורכבת מאוד לביצוע. את אחת מכלל המשוכות תיאר בצורה מדויקת אחד משרי הליכוד: "כאשר מדברים על 15 מורדים, בפועל מתכוונים לרשימת השמות ולא לקבוצה מגובשת. הבעיה שלהם, שהיא המזל הגדול של נתניהו - היא שהם לא מסתדרים אחד עם השני. כל עוד המריבות הפנימיות בין כל אלה שלא מרוצים מנתניהו תמשכנה לגבור על רצונם המשותף להוביל מהלך להפלתו, נתניהו יכול להיות רגוע".
פילוג פנימי הוא בהחלט מכשול משמעותי בדרך למרד אמיתי, אך אין זה המכשול היחיד. קבוצת המורדים הפוטנציאליים מורכבת ממספר סוגי ח"כים ושרים. לצד בכירים, שרואים את עצמם כטוענים לכתר, ישנם מספר חברי כנסת חדשים או לא מבוססים שחרדים לעתידם הפוליטי. מאז המלחמה הם רואים ולומדים בקפידה את הסקרים והמסקנה הגורפת היא: לו עד הבחירות לא יקרה פה נס גלוי, את הכנסת הבאה נראה רק בטלוויזיה.
החשש מהפריימריז, שבוודאות יהיו אכזריים וקשוחים מעבר לממוצע, דוחק אותם לזרועות מעוררי המרד. בדיוק בשבילם דאג בנימין נתניהו לאחרונה, כולל אתמול בישיבת הסיעה, להעביר מסר ברור שלא משתמע לשתי פנים: אני כאן ולא הולך לשום מקום. רק לפני שנה קיבלנו מנדט מהציבור ואין סיבה לא למצות אותו עד תום הקדנציה.
את אותו המסר מעביר ראש הממשלה וראש הליכוד בסדרה של שיחות שאותן הוא מקיים עם חברי סיעת הליכוד, בשורה של פגישות אישיות, במהלך השבועות האחרונים.
צפירת ההרגעה הוכיחה את עצמה. בכירי הליכוד המסומנים כיורשים פוטנציאליים מתרשמים מהשיחות עם חבריהם לסיעה כי רובם לא חשים איום פוליטי מיידי. גם אלה שלא מרוצים מנתניהו, במצב של היום לא ימהרו לצאת נגדו בפומבי ובכך להישרף בטרם הבשיל המועד.
יש לציין כי הניתוח הזה, כמו כל ניתוח פוליטי קודם, נכון לשעתו. הלך הרוח הפוליטי תלוי באופן אולטימטיבי במצב הלחימה בשדה הקרב. כמו שהחזרת החטופים וחידוש הלחימה היטיבו פוליטית עם נתניהו ועם הליכוד בשבוע האחרון, כך גם המשך הלחימה, והכי חשוב - סיומה, יקבעו את המצב הפוליטי ואת עתידו הפוליטי של ראש הממשלה נתניהו. הניצחון במלחמה פירושו ניצחונו הפוליטי של נתניהו - ולהיפך.
היום המערכת הפוליטית נמצאת בתקופת ביניים, באי ודאות באשר לעתיד לבוא. הטוענים לכתר עסוקים בביסוס מעמדם. ניר ברקת מפגין עצמאות, ישראל כ"ץ עומד בפני כניסה לתפקיד שר החוץ ועוקב אחרי המתרחש, יולי אדלשטיין מקיים שיחות עם חברי הליכוד ולא ממהר, וחברי הכנסת מן השורה עסוקים בעיקר במאמץ להגיע לקהל בכל דרך אפשרית. משימה בין המורכבות בעת מלחמה, כאשר את הפוליטיקה נאלצים לעשות תחת הכותרת: "לא עושים פוליטיקה" .