לביקורים התכופים של שר החוץ האמריקאי יכולות להיות שתי סיבות. או שהמדינה היא ידידותית, אהודה ומקובלת בבית הלבן ובגבעת הקפיטול, או שהיא מדינה יריבה, מתריסה ומאיימת. אותן שתי הסיבות נכונות ותקפות גם להסביר את קיומה של שיחה בארבע עיניים בין שר החוץ האמריקאי האורח לראש המדינה המארחת אותו.

המכתב של ראש השב"כ לעולם: "אל תפריעו" | פרסום ראשון
לאחר סערת האנטישמיות: באוניברסיטת הרווארד משיבים לטענות

שר החוץ אנטוני בלינקן קיים ארבעה ביקורים בישראל מאז ה־7 באוקטובר ונפגש לא רק עם ראש הממשלה בנימין נתניהו אלא גם עם נשיא המדינה יצחק הרצוג ועם בכירים ישראלים. בביקור האחרון, חרג ממנהגו וקיים פגישה עם ראש הממשלה בארבע עיניים. שיהיה ברור. הביקורים התכופים של בלינקן בישראל הם הוכחה לאיתנות יחסי הידידות והקרבה המיוחדים בין ישראל לארצות הברית, יחסים שבאו לידי ביטוי מעשי בתמיכה המדינית ובסיוע הצבאי שאמריקה הזרימה לישראל.

לוחמי הקומנדו בלב חאן יונס (צילום :דובר צה"ל)

על מה דיברו נתניהו ובלינקן בשיחתם בארבע עיניים? תשובה לשאלה זאת נתן באופן מפתיע, מרומז, אבל לא קשה כל כך לפענוח, בלינקן עצמו. לפי דבריו, יעד ביקורו ושיחותיו בארץ היה “כיצד להשיג את מטרותיה (של ישראל) כדי למנוע הישנות של מה שקרה ב־7 באוקטובר”. אין צורך להיות פרשן או מומחה מדיני. מה שבלינקן אמר לנתניהו זה “אדוני, ארצות הברית תישאר ידידה נאמנה, תומכת ומסייעת. אבל דע לך שאתה חייב לנקוט צעדים ומהלכים למניעה מראש של קטסטרופה כמו שאירעה ב־7 באוקטובר”.

לא בטוח שבלינקן אמר זאת לנתניהו במפורש. המסר שהביא עמו בביקורו הוא “רבותיי, אתם דואגים ובצדק למה שיקרה ב’יום שאחרי’. דעו לכם שהאתגר האמיתי הממתין לישראל הוא, בשתי מילים פשוטות, ‘אמריקה שאחרי’”.

“אמריקה שאחרי” לא תשלים עם המשך קיומה של הממשלה הנוכחית. זאת ממשלה בלתי אהודה בבית הלבן. היא שנואה, מוקצה מחמת מיאוס. היא הסיבה המרכזית לעובדה שהנשיא ביידן נמנע מלפגוש את נתניהו במשך חודשים ארוכים. הרכב הממשלה, במיוחד האנשים חסרי הכישורים, הניסיון והידע, שמינה נתניהו לתפקידים מרכזיים כמו משרדי האוצר, החוץ, המשפטים, הביטחון הלאומי, עורר ומעורר תיעוב בבית הלבן, ובמחלקת המדינה.

לתיעוב הזה היו ונרשמו ביטויים וגילויים גם בקרב סנאטורים וחברי קונגרס בכירים, גם בקרב פוליטיקאים בעלי השפעה וגם מצד בכירים בקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית.

“אמריקה שאחרי” מציבה בפני נתניהו דילמה. הוא חייב להחליט מה חשוב ועדיף - שמירה על יחסי הידידות בין המדינות והתמיכה והסיוע של ארצות הברית, או המשך היצמדות לבן גביר, סמוטריץ’, לוין, גפני וגולדקנופף ודומיהם. “אמריקה שאחרי” תהיה ידידותית, תומכת ומסייעת. אבל לא בטוח שנתניהו מוכן נפשית ופוליטית להתמודדות עם ידיד, תומך ומסייע. היא קשה ומאתגרת יותר מאשר מחלוקת ומריבה עם מתנגד ועוין.