דברים רבים נאמרו בישיבת סיעת הליכוד שכונסה ביום ראשון בכנסת - בפעם הראשונה בעידן החדש שאחרי 7 באוקטובר. חברי הכנסת שזה חודשיים חיים בחרדה פוליטית כרונית שמא קולם לא נשמע באזורי הבייס, שמא נשכחו ולא באים לידי ביטוי, יצאו מגדרם במאמץ להתבטא בחריפות ובאקסטרווגנטיות, בעוד דובריהם דאגו להביא את הציטוטים לעיתונאים בזמן אמת. רבים הצליחו במשימה, אך השר דודי אמסלם עלה על כולם.

בעיצומה של המלחמה: עימות חריף בלשכת נתניהו | דיווח דרמטי
בליכוד חוששים שאדלשטיין מתכנן להצביע נגד התקציב; זו ההצעה שדחה ברקת 
במחנה הממלכתי נשארים בקואליציה: "אם נפרוש, התקציב לא יעבור? יעבור"

בעוד ראש הממשלה וראש המפלגה, בנימין נתניהו, ניכס לעצמו את התפקיד של המנהיג הממלכתי והמאוד לא פוליטי ("היזהרו בדבריכם בעת מלחמה. אין שום מקום להתקפות אישיות, זה לא הזמן לפוליטיקה") – אמסלם נהיה לו לפה והשמיע בדיוק את המסר שנתניהו היה רוצה שיישמע. "אם הממשלה הזאת תיפול – רובנו לא נהיה כאן, והליכוד יעלה שוב אולי בעוד 20 שנה".

נבואת הזעם המחושבת והלא ספונטנית הזאת של אמסלם נועדה בראש ובראשונה לאוזניהם של אלה בתוך הסיעה שסומנו על ידי סביבת ראש הממשלה כ"פוטשיסטים פוטנציאליים". המאמצים לגבש קבוצה של 10־15 מחברי הסיעה כדי לקדם את המהלך של האי־אמון הקונסטרוקטיבי אומנם נחלשו בזמן האחרון, אך בהחלט לא פסקו לגמרי. נתניהו, שקורא בכל הזדמנות לא לדבר על פוליטיקה, עוסק בפוליטיקה ללא הרף - בעצמו ובאמצעות שורה של מקורביו.

יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

דודי אמסלם (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
דודי אמסלם (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בחודשיים האחרונים רשת המודיעין שלו בתוך הליכוד עובדת שעות נוספות. הממצאים שמגיעים לידי נתניהו הם קונטרוברסליים. החדשות הרעות עבור יו"ר הליכוד הן כי רשימת היריבים הטוענים לכתר הולכת ומתרחבת. קשה למצוא חבר סיעה מהעשירייה הראשונה – ואולי אפילו מהשנייה – שעוד לא סיפר לחבריו בשיחות הפרטיות כי בכוונתו להתמודד על ראשות הליכוד. רובם עדיין מוסיפים את הסתייגות החובה "אחרי נתניהו" (בראשם – ניר ברקת), אבל יש גם כאלה שמוכנים ללכת בדרך הקשה ובבוא היום להתמודד מול היו"ר המכהן (בראשם – דני דנון, האופוזיציונר האמיץ).

החדשות המדאיגות עוד יותר הן כי רוב המתנגדים מבית לא בדיוק מוכנים לדחות את התנגדותם לנתניהו ליום הבחירות, וממשיכים לבנות על אותו מהלך של הפלת ממשלה מכהנת באמצעות הצבעת אי־אמון קונסטרוקטיבי, כאשר לפחות 61 חברי כנסת מציגים ממשלה חלופית בראשות רה"מ חליפי. במקרה שהמהלך מצליח ויוצא לפועל, הממשלה מוחלפת, וראש הממשלה המודח נפרד מתפקידו והולך הביתה, אך הכנסת לא מתפזרת וממשיכה לכהן עד מועד הבחירות המקורי.

החשוד המרכזי ברקת

לצד החדשות המטרידות, המודיעין האישי של נתניהו מספק לו גם חדשות מעודדות: המתנגדים אומנם אינם חסרים, ובספירה כוללת אף מגיעים לאותו מספר מסוכן - עשרה לפחות, אך לשמחתו של ראש הממשלה, הם כל כך לא מסתדרים איש עם רעהו, שלפי שעה לא מסוגלים להתעלות על הריבים הפנימיים גם לטובת המטרה הנעלה של הדחת נתניהו.

בנימין נתניהו, שחקן פוליטי מנוסה ומיומן, לא מסתפק בעובדה המנחמת כי יריביו מפולגים ומסוכסכים בינם לבין עצמם. השבוע, על רקע עלייה קלה של הליכוד בסקרים והתחזקותו האישית של ראש הממשלה בשאלת ההתאמה לראשות ממשלה, פתח נתניהו בפעולות ההרתעה המשולבות. השבוע הוא השלים את סבב פגישותיו עם חברי סיעתו, כאשר כל אחת ואחד מחברי הכנסת ומהשרים שזכו לשיחה אישית בלשכת רה"מ שמעו מנתניהו כי הוא נחוש להישאר, ולא ילך לשום מקום לפחות עד תום המנדט שהציבור העניק לו ולליכוד רק לפני שנה, קרי – עד הבחירות ב־2026.

ניר ברקת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
ניר ברקת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מסר זה נועד להרגיע את הח"כים המוטרדים מהספסלים האמצעיים והאחוריים, אלה שרועדים מפחד מפני הקדמת הבחירות, הכרוכות בפריימריז להרכב הבא של רשימת הליכוד. כל בר דעת הרואה את הסקרים מבין כי אילו הבחירות יתקיימו בזמן הנראה לעין, רבים מחברי סיעת הליכוד המכהנים יראו את הכנסת הבאה רק מסלון ביתם, בשידור חי של ערוץ הכנסת. הפחד האטומי של הח"כים הלא בכירים מהפריימריז הקטלניים דוחף אותם לזרועות הפוטשיסטים. צפירת ההרגעה שמשמיעים נתניהו ואנשיו נועדה להבהיר לכל החרדים לעתידם הפוליטי כי הבחירות עוד לא נראות באופק, ועל כן עדיף להם להיצמד למנהיג הנוכחי - שידאג להם לעוד שלוש שנים שמנות בכנסת ישראל - ולא לקנות הבטחות שווא של מעורר הפוטש.

פעולת מנע נוספת, לצד צפירות ההרגעה, כוונה נגד החשוד המרכזי (לפי שעה) והגלוי: שר הכלכלה ניר ברקת. אף שדרישתו התקציבית היא ממוקדת ומקצועית (250 מיליון שקל לעסקים מהדרום ומהצפון), ועל פניו ניתן להגיע לפתרון בלי לשבור את הכלים, בליכוד ברור לכל כי מאחורי התנגדותו של ברקת עומד גם שיקול פוליטי ברור ומובהק. הקייס של ברקת, שמונח על שולחנו של נתניהו, כולל כמובן לא רק את איומיו הפומביים להצביע נגד התקציב, אם דרישתו לא תתקבל, אלא בעיקר את הפעילות השקטה של ברקת לגיוס אותם 61 לטובת אי־אמון קונסטרוקטיבי.

גורמים פוליטיים מהקואליציה ומהאופוזיציה מדגישים כי טענה זאת נגד ברקת משום מה מופצת על ידי אנשי נתניהו בדיליי, והבדיקות המדוברות נעשו לא בזמן האחרון, אך בעיני נתניהו ואנשיו התזמון לא משנה דבר. ברקת מהווה איום מתמשך - וחייב להיות מורתע, אם לא מנוטרל. למען יראו וייראו. על כן, פעולת ההרתעה יצאה השבוע לפועל. מספר מוקדים תקשורתיים המזוהיים עם לשכת ראש הממשלה פרסמו בו־זמנית, בהרמוניה מושלמת, כי ברקת מתכונן להתמודד לא ביום שאחרי נתניהו, אלא מול נתניהו - בפריימריז הקרובים, יבואו כאשר יבואו. ברקת עצמו העדיף להתעלם מהספין, אך אנשיו הבהירו בשיחות סגורות כי ברור להם שהתדרוך השקרי המציג את שר הכלכלה כפוליטיקאי קטן החותר תחת נתניהו בעת מלחמה, בא לשרוף את ברקת אצל מתפקדי הליכוד.

התיקון של אדלשטיין

בפועל, איומו של ברקת לא להצביע על התקציב אם דרישתו הספציפית מאוד לא תקבל מענה - הוא איום קטן בהרבה מאיום אחר, של ח"כ יולי אדלשטיין. בשונה מניר ברקת, אדלשטיין הדגיש בנאומו בכנסת כי "יש לתקן את התקציב כולו ולהגיש הסתייגות שמורידה ממנו את כל ההוצאות שלא קשורות למלחמה". עם דרישתו הממוקדת של ברקת עוד אפשר להתמודד, לנהל מו"מ ולהגיע לסכום מוסכם. הצהרתו המקיפה של אדלשטיין, בפועל, לא ניתנת למו"מ ונראית כמו הצהרת כוונות. הקייס של אדלשטיין מונח גם הוא על שולחנו של נתניהו.

בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

גם לגבי אדלשטיין ידוע כי הוא פעיל מאחורי הקלעים. גם אדלשטיין ניהל בשבועות האחרונים שיחות רבות עם חברי הסיעה, וגם לו יש מה להגיד בבוא היום. ובדיוק על זה נתניהו עובד קשה בין הערכת מצב ביטחונית לעוד סיור בשטח - על כך שהיום הזה יבוא מאוחר ככל הניתן. הקלף המנצח שנתניהו הוציא מהחפיסה והתחיל להשתמש בו בזמן האחרון הוא הקלף המדיני המנצח, שבעבר שימש לו לא מעט: איום הפתרון של שתי המדינות לשני עמים. אולי בעיני הנשיא ג'ו ביידן ובעיני ממשלו, רש"פ בעזה היא הפתרון. בעיני נתניהו והימין זהו איום מהמדרגה הראשונה. המסר, שתחילה נשמע חלש ועמום, עלה השבוע מדרגה והפך לקמפיין של ראש הממשלה. "כל עוד אני ראש הממשלה – הרשות הפלסטינית לא תקבל שליטה ברצועת עזה".

החוש הפוליטי המחודד של בנימין נתניהו נשאר איתו, וכעת משרטט עבורו את הדרך מהשפל אל האופק הפוליטי החדש. הוא מתפלל לניצחון בשדה הקרב, ובמקביל מכוון לקרב הבא בשדה המדיני: הקרב נגד הכנסת הרשות הפלסטינית לעזה ביום שאחרי חמאס. זה השילוב שבו רואה נתניהו את הקלף המנצח המסוגל להאריך את חיי הממשלה – עד המועד המקורי של הבחירות באוקטובר 2026.
 
[email protected]