האירוע הקשה שבו נפלו חמישה לוחמים וקצינים מגדוד 8111 של חטיבה 5 בכפר ג׳רארה, בפאתים הצפון־מזרחיים של ח'אן יונס, הוא מאותם אירועים המחייבים הפקת לקחים מהירה במיוחד - תוך כדי לחימה.
ישראל זיו מסביר: הפצצה המתקתקת שלא מדברים עליה במלחמה בעזה
חטוף תאילנדי ששוחרר בעדות דרמטית: "דיברתי לעצמי כמו משוגע, הישראלים עזרו"
זאת כאשר ברור שבמאפייני הקרבות, גם בגזרת השטחים הכפריים והפתוחים באופן יחסי של ח'אן יונס, אחד הכלים המבצעיים החשובים ביותר שיש בידי חמאס הוא השימוש במטעני החבלה: מלכוד הפירים, הטמנת זירות מטענים בשטחים הפתוחים והפעלתם מרחוק, כפי שככל הנראה התרחש בקרב שבו נפלו הלוחמים.
כפי שחמאס ניצל את הזמן מפתיחת המלחמה לתחילת המהלך הקרקעי למלכוד של בתים ורחובות בעיירות צפון הרצועה שפונו מאוכלוסייה, כך נראה שהוא פעל גם הפעם, בזמן הלחימה בצפון הרצועה, להיערכות לקרב על ח'אן יונס.
מרכז הכוחות של אוגדה 98 נמצא בלב ח'אן יונס עצמה. המשימות שם, ניתן להניח, מכוונות גם לניסיון להגיע לליבת הפיקוד הבכיר של חמאס ולמודיעין והישגים מבצעיים בכל הקשור לחטופים. אולם, כפי שהתרחש גם במהלך הלחימה בצפון הרצועה, בלא מעט פעמים האירועים הקשים יותר מבחינת הנפגעים לכוחותינו התרחשו דווקא במקומות שבהם לצה״ל כבר הייתה שליטה מבצעית.
כמו פירי המנהרות הממולכדים בצפון הרצועה, כך גם זירת המטענים, שגבתה מחיר כבד מלוחמי חטיבה 5 בפאתי ח'אן יונס, מבטאת היטב את מאפייני הלחימה של חמאס, שמחפש את נקודות התורפה של צה״ל בשטח. ואת אלה הוא מוצא פעמים רבות דווקא בשולי המאמץ המרכזי, בשטחים שבהם צה״ל מחזיק בשליטה מלאה. או כאלה שנמצאים בפאתים הכפריים של ח'אן יונס, ובעיקר באזורים המזרחיים לעיר, בעיירות ובכפרים הסמוכים לגבול עם ישראל, כמו חרבת חז׳עאה, עבסאן הגדולה והקטנה וג׳רארה, שעוטפת את ח'אן יונס גם מצפון.
האזור הזה, בשל קרבתו לגדר, מהווה מוקד טרור משמעותי מאוד במשך שנים ארוכות וכך גם בפשיטת הטרור הרצחנית של חמאס ב־7 באוקטובר, על הקיבוצים הסמוכים לגדר: כיסופים, עין השלושה, נירים, ניר עוז ויישובים נוספים.
הלוחמים מגדוד 8111 פעלו אל מול מתחם בית הספר בג׳רארה. זאת בעקבות מודיעין שהתקבל, שלפיו מדובר ביעד טרור ובו כנראה גם פירי מנהרות. ממה שמסתמן מהתחקירים הראשונים, לעבר הכוח בוצע ירי של צלפים ואר.פי.ג'י.
לאחר מכן מחבל יצא מפיר מנהרה וחוסל על ידי הכוחות. אלא שאז התרחש פיצוץ זירת המטענים - שגבה את מחיר הדמים הקשה.
סוג לחימת הגרילה הזו, שבה מבקש חמאס לקזז את פער יכולות האש והמודיעין של צה״ל במארבי מטעני חבלה ולנצל את יתרונותיו בהגנה, בהכרת השטח הפתוח וניצול פירי המנהרות - ימשיך לאפיין את הלחימה ברצועה, גם בצפונה. זאת, למרות שצה"ל קרוב מאוד להשלים את הכיבוש הזמני של העיר עזה.
ריבוי האירועים הקשים, שהתרחשו דווקא באותם אזורים שלא נמצאים לכאורה בחזית הלחימה של האוגדות, דורש מצה״ל הפקת לקחים מהירה, קשב מודיעיני רב יותר והתמודדות עם הדילמה - באילו תנאים נכנסים לתוך מבנים החשודים כמרכזים צבאיים של חמאס ומתי נמנעים מפעולה כזו ותוקפים אותה מהאוויר.
אוגדה 98 המובחרת נלחמת כעת בעזה במאפיינים אחרים לחלוטין מהתרחישים שלהם היא מתאמנת. תחת השינויים שבוצעו באוגדה בהתאמה למלחמה, המבנה שלה השתנה לחלוטין. כך גם דפוס הפעולה שלה, שלפחות בשלב הזה אינו שונה באופן מהותי מפעולות האוגדות המתמרנות האחרות במהלך המלחמה.
ניתן להניח כי לצד ניהול התמרון הגלוי, בחסות האוגדה מבוצעות גם פעולות מיוחדות במאפיינים שונים. חידוש הלחימה והתמרון לא הביא נכון לעכשיו התקדמות נוספת בשחרור חטופים נוספים. בצה״ל עדיין משוכנעים כי המשך הלחץ הצבאי על חמאס, רק הוא יכול להוביל להשבת חטופים ישראלים.
יש סבירות גבוהה יותר למתווה שמושג לאחר משא ומתן באמצעות המתווכים מאשר לשחרור של עשרות רבות של חטופים במבצעים צבאיים, גם כאשר ייתכן שיהיה ניתן להשיג זאת באופן נקודתי.
יש היגיון רב בטענה הזו, שהוכיחה את עצמה במתווה הקודם. אלא שיש גם מתחים בין שתי מטרות המלחמה - שחרור החטופים והכרעת חמאס. בהתאם לכך, גם הוויכוח הציבורי בישראל בסוגיה זו, שהולך ומעמיק.
כך או כך, המלחמה עצמה מול חמאס רחוקה מלהיות מוכרעת - גם כאשר צה״ל הולך ומשתלט על יותר ויותר שטח ברצועה. החודשיים האחרונים הוכיחו אל מול רואי השחורות כי צבא היבשה של צה״ל מסוגל לתמרן בהצלחה בשטח לחימה מהמורכבים ביותר בעולם.
מדינת ישראל גילתה במלחמה הזו עוד פלא אחד נוסף - יש לה עדיין מערך מילואים, למרות שהזניחה אותו שנים ארוכות. המוטיבציה, צדקת הדרך ורוח הלחימה מחברת חזרה יחד סדקים חברתיים שנוצרו ואימונים שחסרו. זו גאווה אמיתית לרוח הישראלית.
עם זאת צריך לשים גם לב לנתונים שעולים מכמות הנפגעים וההרוגים מקרב אנשי המילואים, שהיא גבוהה באופן יחסי לעומת היחידות הסדירות. גם בחודשים הקרובים גדודי מילואים רבים ייקחו חלק בלחימה בעזה. את התחקירים והלקחים בנוגע להפעלת המילואים במלחמה צריך לעשות כבר עכשיו. ולא מן הנמנע כי מהאירוע בפאתי ח'אן יונס ניתן ללמוד הרבה בנושא זה.
לסיום, אי אפשר להתעלם מהמשך ההסלמה בצפון. היוזם והגורם להסלמה היה ונותר חיזבאללה, שהודיע אתמול, כמעט בגאווה, על ההרוג ה־100 שלו מאז החלה המלחמה.
אולם, מנגד, בשבוע האחרון נראה שגם ישראל הגבירה את קצב התקיפות ועוצמתן, ובחירת יעדים שמהווים פגיעה ביכולות צבאיות משמעויות של חיזבאללה.
הגברת הפעולה הצבאית באה דווקא בזמן שבמערכת הביטחון רואים יותר סיכוי למאמצי התיווך, גם של הצרפתים - אבל בעיקר של האמריקאים.
הגברת הלחץ הצבאי אמורה לאותת לחיזבאללה ולמדינת לבנון כי עדיף לקחת, לפחות כרגע, את הפנייה הנכונה בצומת וללכת להסדרה מדינית חלקית. ייתכן שהיא תחזיק לטווח ארוך. אולם, נראה שלעת עתה זו גם האפשרות המועדפת על ישראל. במשחק הפוקר בין ישראל לחיזבאללה, אם המשא ומתן יקרוס, יגבר שוב הסיכוי להסלמה משמעותית הרבה יותר.