פרטי האירוע הקשה בשג'עאיה עדיין אינם ברורים, וצה"ל בשעות אלה מקיים תחקיר מבצעי, כאשר במקביל, בשכונת הנחשבת למעוז חמאס הקשה ביותר בצפון הרצועה נמשכת כל העת הלחימה. במקרה הזה, עוצמת הטרגדיה מורגשת במיוחד, שלושת הצעירים מצאו את מותם מאש צה"ל קילומטרים בודדים משדות הקיבוצים בהם התגוררו בכפר עזה או נחטפו מניר עם.
לילה כואב: אלפים קראו בליל שבת - ״הזמן נגמר, עיסקה עכשיו״ | צפו
״אני האחרונה שתלך ותצעק״: המאבק ההירואי של אמא של יותם חיים
הטרגדיה הורגשה במיוחד והותירה תחושה קשה של מועקה וכאב לאומי בערב היום ה- 70 למלחמה. האסון הופך את הבטן עוד יותר מתוך ההבנה העצומה שבמרחק של שברירי שניות או החלטה אחרת, ערב שבת הזה היה יכול להיראות אחרת לחלוטין.
קשה עד כמעט בלתי אפשרי לשפוט את הלוחמים שביצעו את הירי בתוך מלחמה ושדה קרב של ממש. האירוע הזה מתרחש לא רחוק מהקרב של גולני, שבו נפלו השבוע תשעה קצינים ולוחמים בהיתקלות וקרב חילוץ קשה מול מחבלים. זמן קצר לאחר האירוע הטרגי, התרחשה היתקלות אחרת. רוב המחבלים בשכונה מסתובבים בכוונה בלבוש אזרחי. חלקם תצפיתנים, חלקם חמושים. בשלב הלחימה המתנהלת לעיתים מטווחים קרובים מאוד, החשש הוא גם ממחבלים נושאי חגורות נפץ שיתאבדו על הכוחות.
נראה כי תודעתית לא לקחו המפקדים בחשבון אפשרות כי תוך כדי הלחימה יצליחו חטופים לברוח לרחובות ההרוסים של שג'עאיה בניסיון כנראה לחבור ללוחמים. לקחים יופקו, טעויות יתבררו, זו המציאות הכואבת של המלחמה ושדה הקרב. את המשפחות זה לא ינחם, המרחק בין אבל לתקווה, היה הפעם קצר במיוחד.
האירוע הטרגי צפוי להשפיע על השיח הציבורי ולהציף עוד יותר את הויכוח הציבורי בנושא החטופים והפתרון, כאשר מערכת הביטחון מסבירה כי רק לחץ צבאי על חמאס יכול להוביל לשחרור חטופים, אך מנגד הימים האחרונים עומדים בסימן מציאה והחזרת גופות לישראל לאחר מבצעים של הכוחות בשטח.
הטענה של מערכת הביטחון כי הלחץ הצבאי אפשר את פעימות העסקה הקודמת וזה נכון, אך גם לא ניתן להתעלם מהמתח שבין המשך הלחימה לחיי החטופים, כאשר חלק מהחטופים נהרגו במהלכה, רובם ככל הנראה כאשר מחבלי חמאס רצחו אותם וגם באפשרות שלא ניתן לשלול אותה שבחלק מהמקרים חטופים נפגעו מאש צה"ל.
האירוע קשה, האווירה הציבורית כבדה וכאב ודאגת המשפחות כזו שהיא אפשר להבין אותה. נכון לעכשיו אין מגעים בעלי משמעות, במערכת הביטחון מדברים על כך שחמאס בכלל לא מתכתב עם דרישות שקשורות לאסירים הביטחוניים אלא לדרישות לאומיות אחרות, שאינם מאפשרים אפילו תחילתו של שיח ואין אפילו עמדת פתיחה לתחילתו של משא ומתן.
כמו במלחמה, אירוע קשה וטרגי אינו צריך להיות זה שבגללו תקבע מדיניות, אבל בנקודת הזמן הזו נכון גם לבחון את מטרות המלחמה ומתוך כך שהמלחמה מול חמאס תימשך עוד זמן רב, להציב קודם כל את החטופים במקום הראשון. יש לכך משמעות בהשקעת המשאבים המבצעיים והמודיעיניים בנוסף לכך ביום ה-79 למלחמה צה"ל מגדיר לכאורה את המאמץ המרכזי שלו בפעולה בחאן יונס בה הוא מבקש להפעיל לחץ על מנהיגות חמאס שנמצאת שם, אבל בפועל באופן בולט רוב הכוח הצבאי נמצא עדיין בצפון הרצועה על מנת להכריע את ג'בליה ושג'עאיה.
באזורים אחרים בצפון הרצועה, ניתן לאתר ולהשמיד מנהרות - המאמצים הללו כמובן חשובים, אבל בפועל אינם מפעילים כנראה לחץ צבאי שבצמרת הישראלית אומרים שרק הוא יכול להחזיר את החטופים הביתה. הפסקת הלחימה עכשיו לא תשרת את מטרת השבת החטופים, אבל הקבינט וצמרת צה"ל יצטרכו להחליט עכשיו מה המאמץ המרכזי בלחימה בעזה, ולהגדיר בגלל הדחיפות את החזרת החטופים כמטרה ראשונה.