המלחמה בעזה מביאה עמה תרחישים ואתגרים יוצאי דופן לכוחות בשטח, שנראה כאילו לקוחים מתרחישים דמיוניים של סרטי מלחמה. ביום שישי בשעות הבוקר המאוחרות אלון שמריז, יותם חיים וסמאר אל־טאללקה זכרם לברכה היו במרחק נגיעה של עשרות מטרים מהחופש. החלטה נכונה והקפדה על נוהלי הפתיחה באש של הלוחם, שזיהה אותם בטעות כמחבלים, הייתה יכולה לשנות את התמונה.

נתניהו: "רק המשך הלחץ הצבאי יביא לשחרור החטופים"
האמריקנים נכנסים לתמונה: הפעולה הצבאית החדשה נגד החות'ים

בהחלטה אחת של הלוחם בשטח, שמתקבלת בשברירים של שניות, שלושת הצעירים שהיו קרובים כל כך לחוף המבטחים יכולים היו לספר את סיפורם הבלתי נתפס על מה שעבר עליהם במשך 70 ימים בשבי חמאס, במיוחד בימים האחרונים שלהם בסג׳עייה.

הם היו קרובים כל כך לשדות הקיבוצים שמהם נחטפו - כפר עזה וניר עם. קרובים, אבל רחוקים עד נצח מכדי לשפוך אור על אותה כתובת גרפיטי שנכתבה על קיר של בית במרחק מאות מטרים בודדים ונמצאה יומיים לפני האירוע – "SOS שלושה חטופים".

הצהרת הרמטכ״ל, רב-אלוף הרצי הלוי. קרדיט: דובר צה"ל (צילום :דובר צה"ל)

בדרך לכוחות צה״ל הם עשו את כל הפעולות הנכונות, הבינו את הסיכונים והאיומים, הורידו את החולצות כדי שלא יחשדו שהם מחבלים שנושאים על גופם חגורת נפץ, הצטיידו בדגל לבן ויצאו ממבנה, מתוך תחושה שהם קרובים מרחק נגיעה לחתום את פרק ההישרדות הבלתי נתפס שלהם בסיפור ענק של גבורה.

אבל סביבת הלחימה המורכבת, העובדה שחמאס עבר להילחם בבגדים אזרחיים, שכבר היו ניסיונות של פיגועי התאבדות בהתקרבות לכוחות. הכל נכון, קשה לשפוט את המתרחש בשדה הקרב, ועדיין - קלע מיומן שנמצא בתוך מבנה ופוגע באופן מדויק כל כך בשניים מתוך השלושה, היה אמור להבחין שהם נושאים דגל לבן וחצי גופם העליון עירום. 

הדילמות בשדה הקרב ברורות, וקשה להעריך שיש אפשרות שבני ערובה ישראלים מסתובבים חופשי בלב סג׳עייה - אבל בדיוק עבור זה יש נוהלי פתיחה באש גם במלחמה, בהתאמה למצב השונה בשדה הקרב. למרבה הטרגדיה, גם בהמשך האירוע, כשאחד החטופים ניצל מהירי הראשון ונכנס למבנה, צעק כנראה "הצילו" ואז יצא שוב, לא בוצעה הקפדה על נוהלי הפתיחה באש - וגם כאן זה הסתיים באסון. 

קשה לשפוט בזמן מלחמה. טעויות מתרחשות בשדה קרב. קצין בכיר טען אתמול שאין מדובר באסון שמקורו בכשל ערכי, אלא בקריאת מציאות לא נכונה והבנה שמדובר במחבלים ויש סכנה לכוחות. אבל את הנקודה הזו יש לחקור עד תום. ייאמר לזכות הצבא, שאת הממצאים הקשים הוא חשף במהירות לציבור בשקיפות מלאה ובאופן מהיר במיוחד, מבלי להסתיר פרטים. 

המעברים החדים בתחושת הציבור בישראל, בין תחושת הצלחה במערכה מול חמאס לתחושת מועקה וכאב עמוק, היא כמטוטלת. אירועים קשים משפיעים מיידית על מצב הרוח הלאומי. כמרחק שברירי השניות בסחיטה הראשונה על ההדק בסג׳עייה, האירוע הזה - אם היה מסתיים אחרת בהצלחת החבירה - היה יכול לשמש כטענה תומכת לצבא - שנוכחות הלוחמים בשטח בפעילות קרקעית יוצרת את ההזדמנויות. 

כל זה, למרבה הצער, לא התרחש. המלחמה בעזה, כבר אמרנו, היא לא מלחמת בוטיק. זו מלחמה קשה שדורשת זמן והבנה שלצד הישגים מבצעיים, יהיו גם אירועים קשים והצלחות טקטיות לחמאס, שרחוק מלהרים דגל לבן. כך היה בשבוע החולף בג׳רארה שבפאתי ח'אן יונס, כשחמישה מלוחמי חטיבה 5 נפלו בקרב לאחר שהופעלה זירת מטענים, וכך גם בקרב הקשה בסג׳עייה שבו נפלו תשעה קצינים ולוחמים. 

אירועי סוף השבוע המורכבים ממחישים שלא היה מקום להצהרות מופרזות שנשמעו בשבוע שעבר גם בחלק מהאולפנים, כאילו הניצחון על חמאס קרוב. צריך לזכור שגם זה חלק מהמלחמה, ושגם בהמשך יהיו בה מחירים כבדים.

כניעת מאות מחבלים מסמנת בוודאי נתון חשוב, אבל לא כזה שמכריע מערכה. כמו שגם פגיעה קשה שביצע עד עכשיו צה״ל בגדודי חמאס בצפון הרצועה ובעיר עזה, אין בהם כדי לבשר הכרעה קרובה של המערכה מול חמאס בעזה. 

לאחר השלב הראשון של המלחמה, הלחימה כעת שינתה את פניה למאפייני לחימת גרילה, שבה האיום הגדול ביותר שנשקף ללוחמי צה״ל הוא ממטעני חבלה, כפי שהתרחש בסוף השבוע הזה בשלושה אירועים לפחות - שניים בח'אן יונס ואירוע נוסף בג׳באליה, שבהם הופעלו מטענים כנגד הכוחות.

במקרה אחר בג'באליה, הצליחו הכוחות לזהות מארב שהוכן להם כדי למשוך אותם לתוך פיר ממולכד, שבסביבתו הוטמנו רמקולים שחוברו לבובות והשמיעו קולות בכי וכן תיקי ילדים בסמוך. במקרים אחרים היו ניסיונות לביצוע פיגועי התאבדות, תוך שימוש בכלי רכב אזרחיים. בסוג זה של לחימת גרילה, המטרה של חמאס היא לגבות מחירים מלוחמי צה״ל - גם במקומות שבהם לצה״ל כבר יש שליטה מבצעית בשטח.

פעילות קרקעית של צה''ל ברצועת עזה (צילום: דובר צה''ל)
פעילות קרקעית של צה''ל ברצועת עזה (צילום: דובר צה''ל)

עצם העובדה שלוחמי השייטת פעלו בימים האחרונים וחיסלו מחבלים רבים שהסתתרו בבתי ספר בשכונת רימאל, שבה צה״ל כבר נמצא זמן רב, מצביעה על מגמה ברורה של המשך הלחימה גם באזורים שנמצאים בשליטה מבצעית של צה״ל, גם כשזו נעשית באופן שונה מהמאפיינים הסדורים יותר של חמאס, כפי שהיה בתחילת הלחימה.

על כל אירוע שנגמר בתוצאות לא טובות עבור צה״ל, כפי שהיה למשל בשבוע החולף, שהיה מהשבועות הקשים ביותר בלחימה - רוב האירועים מסתיימים בתוצאות אחרות לחלוטין לטובת הצבא. אבל גם זו אינה נקודת המבחן המרכזית, כמו בחינת העמידה במטרות המלחמה. 

מתוך ההנחה של מערכת הביטחון, כי עד לפירוק היכולות הצבאיות של חמאס נדרשים עוד חודשים ארוכים של לחימה, המטרה הדחופה ביותר היא משימת החזרת החטופים הביתה. אירועי סוף השבוע ממחישים היטב את הדחיפות. הדרישה שנשמעת לעצור את הלחימה על מנת לשחרר את החטופים בעסקה הייתה יכולה להיות רלוונטית, אם אכן היה עומד מתווה על הפרק. נכון לעכשיו, נראה כי חמאס, שער לשיח הציבורי בנושא החטופים בישראל, דורש כתנאי מקדים לניהול המשא ומתן שישראל תפסיק את האש באופן מיידי. 

בדרג המדיני והצבאי ממשיכים להחזיק בעמדה נחרצת שרק המשך הלחץ הצבאי על חמאס יוביל להתקדמות בנושא החטופים, אבל גם תחת התפיסה הזו עולות שאלות. בצבא מגדירים את מרכזי הכובד הצבאיים של חמאס, לאחר שבמרבית שטחי צפון הרצועה הושגה שליטה מבצעית. הצבא פועל כעת בח'אן יונס ובדרום הרצועה, ובמקביל ממשיך לפעות בעצימות גבוהה בצפון הרצועה, ומידת הלחץ הצבאי שמופעל בשלב זה על צמרת חמאס בח'אן יונס, לשיטת הצבא עצמו, לא הובילו עד לשלב זה לכל התקדמות בנושא החטופים. 

בגזרת הצפון, אירועי סוף השבוע, נפילתו של רס״ב יחזקאל עזריה ופציעת לוחמים נוספים כתוצאה מפגיעת מל״ט תופת של חיזבאללה במרגליות, ממחישים עד כמה גם בצפון פוטנציאל ההסלמה גדול מאוד. היקף האירועים בסוף השבוע לא היה שונה מהמגמות בשבועות האחרונים, אבל התוצאה החמורה מבליטה שוב את האיומים בגזרת לבנון אל מול מה שנראה כתהליך הסתגלות למציאות חדשה, שעליה מוחים ראשי המועצות ובצדק. 

מאחורי הקלעים עושים האמריקאים והצרפתים מאמצים להגיע להסדרה והרחקת חיזבאללה מהגבול. בינתיים, את מצב הלחימה מבקשים בפיקוד הצפון לנצל לתקיפת התשתיות הצבאיות והמוצבים של כוח רדואן בדרום לבנון, עד נהר הליטני.

בישראל מעדיפים בשלב זה את נתיב ההסדרה המדינית, אבל השעון המתקתק מותיר את אזור קו העימות, עשרות רבות של יישובים ועשרות אלפי תושבים במצב בלתי אפשרי של שיתוק וקיפאון, ושל פליטות מביתם במשך תקופה ארוכה, שכרגע לא נראה כי תסיים בקרוב. גם בגזרה הצפונית תידרש ישראל לקבל החלטות, כיוון שהמדיניות הנוכחית, נכון לעכשיו, לא הובילה לשינוי בחודשים האחרונים.