עד לפני כחודש, המחשבה על האפשרות לחזור למריבות פנימיות, להדלפות ולפוליטיקה נראתה בעיני הציבור - לרבות הפוליטיקאים עצמם - הגיונית כמו מסיבת ריקודי עַם בבית קברות בזמן הלוויה.
צריך לקרוא לילד בשמו: אנחנו לא קרובים להשמדת חמאס | אלון בן דוד
״השמדת גוש דן״: בריק טוען - כך שכנעתי את נתניהו לרדת מ"רעיון מטורף"
אך הזמן עשה את שלו, ופוליטיקאי נשאר פוליטיקאי. תחילה בזהירות ובחשש, ואחר כך בגלוי ובמלוא המרץ, חזרה המערכת לפוליטיזציה, להדלפות ולמתקפות ההדדיות. חוק הפוליגרף שיזמה לשכת ראש הממשלה על מנת להרתיע את השרים, לפחות בעת מלחמה, לא קוּדם משום מה – ובינתיים התרחב קצב ההדלפות מטפטוף קל לזרימה מלאה.
בין כלל ההדלפות ושלל הציטוטים שהגיעו לקהל הרחב היישר מהחדרים הסגורים של הממשלה והקבינט המדיני־ביטחוני, בולטים במיוחד הקטעים בכיכובו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. הביקורת שהאיש משמיע מתחילת המלחמה, וביתר שאת בזמן האחרון, הגיעה לשלב שבו היא צריכה להדליק נורת אזהרה אצל בנימין נתניהו.
ראש הממשלה, שהרכיב בחייו מספר לא קטן של קואליציות וגם חווה את נפילתן של כמה מהן, בהחלט ער לעובדה כי לא כל ביקורת פוליטית היא פופוליזם גרידא, וגם כאשר היא אכן פופוליזם - במצטבר היא עלולה להגיע לשלב הצורך במימוש האיומים.
מדד הסקרים משלים את תמונת המצב. ככל שהזמן עובר, והלחץ האמריקאי על ישראל להרפות עוד קצת ועוד קצת מחמיר, כך גוברת אי־הנוחות מכיוון השותפים הקואליציוניים של הליכוד. הוויתורים לא נוחים, לא לבצלאל סמוטריץ' ולא לבן גביר. הנסיגה מהקווים האדומים שישראל הציבה אחרי 7 באוקטובר אינה מוצאת חן בעיניהם, וגם פוגעת בהם פוליטית.
החזרתם של האנרגיה והמים, האישור להכנסת סיוע הומניטרי, הגדלת ממדי הסיוע, פתיחת מעבר כרם שלום – כל צעד כזה מציף שאלות בקרב ציבור בוחריהן של הציונות הדתית ועוצמה יהודית. סמוטריץ', שממשיך לדבוק בקונספט של השפעה מבפנים, חייב להיות מיליטנטי ולהגיב בקשיחות על כל החלטה מסוג זה. ועדיין, אף על פי שהוא מקפיד על תגובות תקיפות, וגם אף פעם לא ויתר על העקרונות בהצבעות – המחיר האלקטורלי הכבד שהוא משלם ניכר בסקרים. מפלגת הציונות הדתית ירדה מתחת לאחוז החסימה, והיא נשארת שם כבר כמה שבועות.
סמוטריץ' נאלץ להילחם על המנדטים האבודים, וכל עוד מצבו הפוליטי בקנטים הוא האחרון לרצות בהפלת הממשלה ובהקדמת הבחירות, כך שהמיליטנטיות של שר האוצר בשלב הזה לא מדאיגה את נתניהו יתר על המידה.
לעומת סמוטריץ', השר לביטחון לאומי בן גביר בינתיים רק מרוויח, וזאת למרות הפער ההולך וגדל בין החלטות הקבינט לבין עמדותיו של חבר הקבינט בן גביר. יש להניח שחלק מהמנדטים שאבדו לסמוטריץ' חונים כעת במגרשו. בין היתר בזכות העובדה כי בשונה מסמוטריץ', בן גביר לא פוסל פרישה מהקואליציה, והחופש הזה בהחלט בא לידי ביטוי בהתנהלותו. הוא לא רק מצביע נגד מה שנתפס בעיניו כטעות, הוא גם לא מפסיק להתעמת – עם שר הביטחון, עם שרים נוספים, עם הרמטכ"ל.
לאחר ביקורת חריפה שבן גביר מתח על מדיניות הקבינט כשפתיחת כרם שלום אושרה במשאל טלפוני בהול, שעות ספורות לפני כניסת השבת וללא דיון מקדים, הבהירו בסביבתו של יו"ר עוצמה יהודית כי מבחינת בן גביר, ראש הממשלה יצטרך בקרוב מאוד לקבל החלטות.
בשיחות סגורות בן גביר עצמו מגדיר זאת כך: "זה או גנץ או אני. העסק מתקרב לקו פרשת המים. אי אפשר לאורך זמן להמשיך בדיבורים על הכרעת חמאס, ובמקביל להתנהג בתבוסתנות. לוותר עוד ועוד, להכניס סיוע, להגדיל סיוע, לפתוח מעבר ישראלי לסחורות שבסוף מגיעות לחמאס, וכך בלי סוף".
בן גביר לא מסתפק במסרים עמומים ובציטוטים מ"שיחות סגורות". את מה שהיה לו להגיד הוא אמר גם לנתניהו ישירות. המסר הוא בקצרה: אם המלחמה לא תתקדם כפי שמתוכנן – לחימה עצימה עד חיסול מוחלט של חמאס – אז האיום כבר מונח על השולחן. עוצמה יהודית לא תהסס לצאת מהממשלה ולעבור לשורות האופוזיציה. בשונה מסמוטריץ', בן גביר מאמין שבאופוזיציה הוא יצמח ויגדל עוד יותר, רק עדיף שהמעבר האפשרי הזה לא יוביל להקדמת הבחירות.
פעולות הרתעה
בסביבת נתניהו קוראים, שומעים וקולטים. כל איום וכל רמז על פרישה אפשרית של השותף הקואליציוני זוכים לתשומת לב ולדיווח למעלה. לעת עתה נתניהו מעריך שבן גביר רציני בכוונותיו, אך טרם התקרב לשלב ההחלטות. הכדור עוד לא בקנה, אבל בדרך.
שלב הזעזועים הקואליציוניים קרב ובא. השבוע אמרו גורמים בכירים בממשלה כי לפי הערכה מדינית וצבאית, הלחימה העצימה תגיע לסיומה בסוף ינואר או בתחילת פברואר. אם לוחות הזמנים לא ישתנו, זאת תהיה גם הנקודה שבה יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ יממש ככל הנראה את תוכניתו המקורית ויפרק את השותפות הלא־פוליטית שלו עם נתניהו.
ממשלת החירום תסיים את דרכה, והממשלה המקורית תעמוד בפני מבחן הישרדות. גנץ אומנם ייצא, אך האמריקאים והלחץ לקבל החלטות מדיניות באשר ליום שאחרי ברצועת עזה יישארו עם נתניהו - ולא ילכו לשום מקום. בשלב הזה צריך לקרות נס כדי שההחלטות שיתקבלו יאפשרו לעוצמה יהודית להישאר בקואליציה.
נתניהו לא זקוק להתממשות ההערכות כדי להתחיל לפעול, ועל כן פעולות ההרתעה מתבצעות ללא עיכוב. אחת הפעולות שנועדה קצת לצנן את הלהט האופוזיציוני של השר בן גביר נעשתה ביום שני בערב. אחרי שחברי הקבינט המדיני־ביטחוני כבר נכנסו לחדר (לא לפני שהפקידו את הטלפונים הניידים שלהם בכניסה לאולם הישיבות), דווח בחדשות 11 כי "נתניהו מגבש הצעה להחזרת גדעון סער וחברי מפלגתו לליכוד".
הסיפור עצמו אינו חדש. הרעיונות להשארת סער ומפלגתו בקואליציה מסתובבים בחוגים הקרובים לנתניהו זה לפחות חודש, ואת חלקם גם פרסמנו כאן. בין היתר, כחלק מהתוכנית הרב־שלבית עלה הרעיון להציע לגדעון סער מתווה השתלבות של תקווה חדשה בתנועת הליכוד, בדומה לפרויקט "ליכוד ביתנו", שבזמנו כמעט שילב בליכוד את אביגדור ליברמן ומפלגתו - אך פוצץ וקרס ברגע האחרון.
החידוש שבפרסום הנוכחי היה התזמון והמועד. בזמן שלא סער ולא בן גביר מעודכנים במתרחש ובמדוּוח, מועבר המסר שנועד להרתיע את יו"ר מפלגת עוצמה יהודית מכוונתו לממש את איומיו ולפרק את השותפות עם הליכוד.
עם זאת, הרמז על האלטרנטיבה לא באמת מפחיד את בן גביר. לא מן הנמנע כי עמוק בלבו יו"ר עוצמה יהודית אפילו מייחל לכך שסער יישאר בקואליציה, גם אם וכאשר גנץ יעזוב אותה. בן גביר אומנם מוכן לממש את האיום - היינו לעבור לשורות האופוזיציה ולהמשיך בהתחזקות מחוץ לממשלה - אך בתור איש ימין מובהק הוא אינו מעוניין בהקדמת הבחירות, שבסבירות לא נמוכה ישליכו את הימין לאופוזיציה.
בסוגיית הבחירות חברי הקואליציה אינם לבד: כל מפלגה שנחלשת בסקרים ומאבדת מכוחה רוצה בהקדמת הבחירות לא יותר מנתניהו. מי שבאמת מסוגל לקרב את סופה של ממשלת נתניהו המכהנת הוא גנץ. זאת אם ידאג, לפני שיקבל החלטה סופית לצאת מהממשלה, לעורר את אותם מורדי הליכוד הפוטנציאליים - שכרגע מצויים בתרדמת פוליטית זמנית.
אם גנץ ואנשיו ישכילו לשכנע אותם כי העריקה תשתלם להם, וההצבעה על הקדמת הבחירות תספק להם עתיד פוליטי מזהיר במחנה הממלכתי, כולל תפקידי שרים, אז הקדמת הבחירות תהפוך לתסריט ריאלי מאוד.
כל זה, כאמור, יכול לקרות רק עם המעבר לשלב המצומצם של הלחימה. באופן פרדוקסלי, ההתקדמות בשדה הקרב תקבע את לוחות הזמנים בשדה הפוליטי.