קוראים לזה "קונספציה", אבל במילים יותר יומיומיות - אפשר בהחלט לומר שעד 7 באוקטובר כולנו חיינו בסרט. כמות הגילויים שנחשפנו אליהם מאז השבת השחורה צריכה לגרום לכולנו להטיל ספק מעכשיו והלאה - לפחות ספק קטן בכל מה שאנחנו כל כך בטוחים לגביו, ובוודאי שבפרשנויות שלנו.
למרות הכוונה הטובה: גם אחים לנשק וגם מטה משפחות החטופים שגו באסטרטגיה שלהן | סיגן
אחת הסצינות החזקות שפספסנו בחיים האמיתיים היא התמורות ששינו את אמריקה בעשור האחרון. כשמתרכזים רק בפוליטיקה רגעית, מסתפקים באיזו ביקורת שטחית על הטרלול במפלגה הדמוקרטית, וממשיכים הלאה. אבל הסקרים שהתפרסמו השבוע (אחד מהם של מרכז הסקרים של הרווארד והשני של ה"ניו יורק טיימס") שופכים אור על המציאות שמחוץ לסרט, והיא די משמיטת לסת.
מהסקר של הרווארד והאריס עלו חדשות טובות בסך הכל, שלפיהן 84% מבעלי זכות הבחירה בארה"ב מצדדים בישראל על פני חמאס. אבל בעוד בקרב בני ה־65 ומעלה שיעור המצדדים הוא 95%, בקרב בני 18־24 השיעור עומד על 52% בלבד. 70% מהאמריקאים אומנם מאמינים שישראל צריכה להכחיד את חמאס ולא לעצור את המתקפה, אבל רק 48% מגילאי 18־24 חושבים כך.
61% מהאמריקאים מאמינים שאין שוויון מוסרי בין מעשי הרצח של חמאס לבין פעולות ישראל, שזה קצת מטריד, אבל בקרב גילאי 18־24 רק 36% חושבים כך, והרוב מאמינים שגם לישראל וגם לפלסטינים יש מטרות מוצדקות באותה המידה.
כשצוללים לקבוצת הגיל של "מצביעים צעירים", הניחוח הקונספירטיבי מתגבר. 17% חושבים שהסיפור על הטבח שבמסגרתו נרצחו לפחות 1,200 אזרחים ישראלים בירי, כמו גם ביצוע עריפת ראשים ואונס - הוא מזויף. בקרב בני 18־24 לא פחות מ־32% פשוט לא מאמינים שזה קרה.
מדהים למדי לגלות שמרוב שההתנתקות היא עדיין נושא בוער בשיח הישראלי, 46% מהמצביעים הצעירים בארה"ב חושבים שישראל שולטת בעזה ולא חמאס (53% מגילאי 18־24 חושבים כך). אחרי הפיאסקו של הדיווח הכושל על מקור הפיצוץ בבית החולים אל־אהלי בעזה ב־17 באוקטובר, שגרר התנצלות חריגה ממערכת ה"ניו יורק טיימס" ואינסוף הבהרות, 33% עדיין חושבים שלפיצוץ גרם חיל האוויר הישראלי ולא שיגור כושל של ארגון טרור (45% מגילאי 18־24).
הזירה הופקרה
הממצאים הם כמו סטירה לפרצוף, אבל צריך להבין שהם תוצאה ישירה של ההפקרות בקמפוסים, של הסיקור התקשורתי המעוות כלפי ישראל ושל היהירות שגרמה לנו לחשוב שזה לא משנה, פשוט כי לא בא לנו להתעסק עם זה יותר. עכשיו, כשהמשך המלחמה הצודקת להכחדת חמאס תלוי בלגיטימציה הבינלאומית, שתלויה בדעת הקהל - פתאום אנחנו מבינים שזה לא היה כל כך מבריק להחליט שאין טעם לתקשר הסברה בטיקטוק לאמריקאים צעירים, ושהסטודנטים היהודים יסתדרו בקמפוסים בעצמם.
צודק מי שאומר שהנתונים האלה מאיימים על אמריקה יותר משהם מאיימים על ישראל, כי איך לעזאזל אמורה המעצמה הגדולה בעולם להתנהל כשהצעירים שלה מנותקים מהמציאות ותומכים בארגוני טרור אנטי־אמריקאיים. יותר מכל, הסקר הזה מראה באיזו קלות אוטוקרטיות כמו רוסיה, סין ואיראן יכולות לעשות מניפולציות על צעירים ליברלים. אבל אם לחזור לישראל - הסקר הזה הוא תוצאה של עשור אבוד של הסברה. זה מה שקורה כשמאפשרים לקטארים, לאיראנים ולפלסטינים להשתולל בלי תשובה.
הסקר שפורסם ב"ניו יורק טיימס" נותן תמונה דומה, ובכל זאת - יש בו תובנות עמוקות יותר. זה נכון שלישראל יש בעיה בקרב הצעירים, ונכון שהבעיה מתרכזת בעיקר במפלגה הדמוקרטית, אבל הנתונים מראים בבירור שהיא ספציפית לקהלים שחורים והיספניים. כשמסתכלים על זה כך, נראה שישראל יכולה לשנות את התמונה השלילית הזאת אם תעשה מאמץ ממוקד להגיע דווקא לקהלים האלה. הם בורים לגבי הזהות וההיסטוריה שלנו, אבל פיתחו כלפינו סנטימנטים שליליים, כי מישהו השכיל להגיע אליהם לפנינו.
הרי אין קשר אמיתי בין פלסטינים לבין צאצאי מהגרים היספנים או שחורים אמריקאים שמרגישים מקופחים. אם כבר - יש יותר קשר בין האוכלוסיות האלו לבין ערבים ישראלים או עולים ממוצא אתיופי, למשל. אז דמיינו מיזם מושקע שיפעל ברשתות החברתיות, ושיספר לאמריקאים צעירים ממוצא אתני שחור או היספני את הסיפור הישראלי, עם פרזנטורים מתאימים. שיספר להם את הסיפור שדומה להם. על עם שקם ממקום נמוך ומדוכא - והצליח. עם שדוגל בגיוון ובשוויון. מתוך המסרים הרגשיים הללו אפשר להעביר גם עובדות, כי מרבית הסנטימנטים השליליים כלפי ישראל נובעים מפייק ניוז ומחוסר ידע, ולא מאנטישמיות.
ללמוד מצה"ל
באופן כללי, די רצוי שנפסיק להשקיע כל כך הרבה בביקורת על מה שלא נעשה בעבר, ונתחיל להשקיע לפחות 80% מהאנרגיה שלנו בעשיית הדבר הנכון. הרי ברור שלמרות כל הכסף הקטארי שזיהם את מוסדות הידע המפוארים בארה"ב, ושבנה עיר מנהרות רצופה בגופות פלסטיניות - המזימה הזו לא תצליח. היא לא תצליח, כי היא בנויה על שקרים, ושקרים לא יכולים להיות אבני בניין למשהו אמיתי.
מי שמתפלש בביבי הרשתות החברתיות בימים האלה רואה את זה כל הזמן. הרטוריקה הפרו־פלסטינית (שהיא למעשה פרו־חמאס) בונה עולם שקרי של אוואטרים מזויפים: הציונים הם קולוניאליסטים אירופים לבנים שהשתלטו על אדמות של ילידים פלסטינים. היהודים לא ייבשו ביצות בשטחים נטושים, אלא השתלטו על פלסטין התרבותית והמתקדמת של תחילת המאה ה־20. בעולם המקביל של הטיקטוק, הציונים גם אונסים ושורפים תינוקות פלסטינים. מצד אחד, זה מייאש. מצד שני, צריך לבדוק אפשרות להגביל הפצת עלילות כאלה ברשתות החברתיות (כרגע מידע כוזב בסגנון הזה מופץ ללא הפרעה), ובמקביל להציף את הרשת בתכנים יצירתיים שיספרו את האמת.
אבל יש לקח נוסף. הלקח הישראלי הוא גם להיזהר משקרים בעצמנו. למה נקלענו לחיים בסרט מלכתחילה? כי גם אנחנו התחלנו לזייף. השתמשנו ברשתות לשקרים ומניפולציות שנועדו להשיג מטרות פוליטיות רגעיות, במקום להמשיך לבנות את המדינה על מסרי האמת שעליהם היא הוקמה. אבל ממש כפי שצה"ל לא התפתה לטייח את אסון הירי בשבויים, כך ישראל צריכה לתחקר את מה שקרה פה בעשור האחרון, ולא לזרוק אשמה אלא להפיק לקחים. אם ננסה לבנות את החזון שלנו על שקרים ומניפולציות, גם אם נשיג את המטרה הרגעית, נפסיד - בדיוק כפי שהפלסטינים כל הזמן מפסידים.
ארה"ב מתחילה להבין שהיא לא יכולה להתנהל עם ה"ווקיזם" אשר אפשר לחמאס לכבוש את הקמפוסים שלה, וזה קורה גם במפלגה הדמוקרטית. מבחינתנו, התקופה הזו היא שפל, אבל גם הזדמנות. כדי לתפוס אותה בשתי ידיים, חשוב שקודם כל נפנים שהניצחון האמיתי בנוי על עבודה קשה ועל מסרים של אמת. ממש כמו בצה"ל. הוא מתחקר אירועים גם כשזה קשה. הוא אומר את האמת, גם כשהיא שוברת לנו את הלב ואין לנו חשק לשמוע אותה. אבל לבנו נשבר ואז מתאחה מחדש, חכם וחזק יותר. זו הדרך לנצח.