לפני כמה ימים פגשתי דיפלומט ערבי שבקיא היטב בסכסוך הישראלי־פלסטיני. באופן לא מפתיע, הוא רואה שחורות בכל הקשור לעזה והזירה הפלסטינית, ואף יודע לנמק. לדעתו, אם התסריט שלו יתממש, לא רק שישראל תפסיד במערכה הזו - אלא מתקפת 7 באוקטובר עלולה לחזור. אולי בגזרה אחרת, אבל באותה מתכונת. הוא לא איים ולא ניסה לשכנע, אלא הסביר בנחת כיצד נראית התמונה למסתכל מאבו דאבי, מקהיר או מרבת עמון.

יחיא סינוואר בוחר להתל בישראל, ויש לו סיבות טובות לכך | ג'קי חוגי
את בכירי האו"ם כלל לא מעניין לחפש את האמת | ג'קי חוגי

הוא דיבר בגילוי לב ובנימה אישית, ודבריו מייצגים לא רק את עמדת ממשלתו, אלא את התפיסה הכללית אצל הממשלות הערביות הידידותיות לישראל. יש בהן שצופות בהקזת הדם ההדדית בתימהון, כמו למשל איחוד האמירויות וסעודיה; ולעומתן יש כאלה האחוזות חרדה. בראשן ירדן ומצרים, החוששות מגל פליטים, או מרוקו, המודאגת מפני התפרצות אלימה ברחובותיה, על רקע התמונות הקשות שמגיעות מדי יום מהרצועה.

יחיא סינוואר לא ממהר להחזיר את החטופים, כפי שהוא אמר. לכן הוא אינו באמת רוצה הפסקת אש. הוא דורש הפסקה של המלחמה כולה. הוא יודע כי אם ייתן חטופים בתמורה להפסקת אש בלבד, לא יהיה לו מנוף לעצור את הצבא הישראלי אחר כך. גם עסקה של "כולם תמורת כולם", הפתיע בן שיחי, איננה משאלת חייו. הוא יודע שאחריה, דרכה של ישראל להשמידו סלולה, והיא תעשה את זה במלוא התנופה בלוויית יצר נקמה חזק.

גם המצרים, הוא המשיך והפתיע, רוצים את הפסקת המלחמה. לא משום שיש להם משהו נגד ישראל, להפך. זה לטובתם של הישראלים להפסיק עכשיו. אחר כך הם עלולים לאבד חטופים וחיילים, וגם מצבם יהיה פחות טוב. למצרים יש נוסחה לעתיד הרצועה. עיקרה הוא חזרת הרשות הפלסטינית, והותרת חמאס כזרוע צבאית שתציית לה.

איש לא רוצה שחמאס תשמור על נשקה, אבל ישראל רחוקה מלסיים את העבודה. אפשר להגיד כי המתווה שמנסות מדינות ערב לקדם הוא השיבה ל־2007. אם ישראל תגיד כן, אפשר להתחיל מחר בבוקר. לבצע עסקת חטופים ראשונה, להוציא את הכוחות מעזה ולפתוח בהקמת ממשלת אחדות ברצועה. אחר כך ייפתח משא ומתן על העסקה הגדולה. חיילים חטופים תמורת אסירים ביטחוניים.

נכון, הוא רומז, זה לא אידיאלי מבחינת ישראל, אבל מראש היומרות שלה היו בשמיים. לחסל את חמאס ייקח שנים, ולא חודשים בודדים. בינתיים לפחות נייצב את עזה. הייצוב, כך לדבריו, הוא אינטרס ישראלי.

שאלתי כיצד, והוא ענה: עזה נקלעה לאסון שהיא לא ידעה מעודה. המצב שם נורא. חצי מיליון בתים נהרסו. רק לפנות את ההריסות זה פרויקט של שנים. יש מאות אלפים ללא בית. אם לא תדאגו לשקם את מצבם, יתפתח שם כאוס. הם יהיו עדר ללא רועה.

אחר כך הוא הוסיף: חשוֹב על דור הילדים ברצועה, ומה שהם ראו בעיניהם. מאות אלפי ילדים שעברו טראומה קשה מאוד, וחוו מוות, חורבן בתים ומצב של אי־ודאות. היכן הם יהיו בעוד עשר שנים? זה דור שלם שיהיה מופקר. איזו אלימות תתפתח ממנו. מה שקרה ב־7 באוקטובר, תקבלו אותו יותר חזק. לא חמאס. יהיו שם דאע"ש או אל־קאעידה. לכן צריך לתת להם תשובות.

השבוע התפרסם כי חמאס ירו לעבר כלי טיס ישראליים טילי כתף רוסיים סאם־18. שאלתיו מהיכן לדעתו הגיע אליהם נשק כה מתקדם. הוא לא ידע להגיד. שאלתי אם ייתכן שבמנהרות מסיני. הוא ענה כי המצרים חישפו את השטח שמעבר לגדר הגבול בעומק חמישה ק"מ. כל מבריח שיוצא מתגלה מיד, ואם יצא פעם אחת, המנהרה תתגלה. אולי בסתר, בדרך הים, הוא העריך, ואז הוסיף עקיצה: אם הישראלים לא הצליחו לבלום את ההברחות הללו - האחריות היא עליהם.

הוא סיפר כי חמאס במצב לא טוב. הם לא תכננו להגיע למצב הזה, ולא צפו את התגובה הישראלית החריפה. שאלתי אותו, אם כן, מה הם רצו, וכיצד חשבו שזה יסתיים. "הם חשבו שהם יצליחו לחדור לישראל בכמה מקומות, וברוב המקרים לאורך הגבול ייבלמו. חשבו לחטוף כמה ישראלים ולחזור, אבל הם הופתעו מהקלות".

שאלתי אותו מדוע ההתפרקות המוסרית. מעשי האונס, החטיפה של ילדים ונשים, השריפות. חמאס איבדו שליטה על ניהול המבצע, הוא ענה. את החלק הרב ממעשי האונס ביצעו אזרחים שהגיעו במשך השעות ופעלו ללא הפרעה. והאלימות הרבה? זה, הוא אמר, נועד לזרוע אימה. שיידעו הישראלים מעתה כי חמאס היא אויב מסוכן, וכי יש להתחשב בו.

מהיכן יבואו הדולרים

מקהיר עולים קולות בלתי נעימים בשבועות האחרונים. יש כאלה שאפילו מדברים על עימות צבאי עם ישראל בעתיד הלא רחוק. שאלתי אותו ממה לדעתו המצרים פוחדים. מי בישראל ייצא נגדם למלחמה. ישראל מתכוונת להכביד את היד על דרום הרצועה, הוא הסביר. באזור הזה מרוכזים כמיליון פליטים שברחו מבתיהם בצפון הרצועה. בדרום, בכל מקום שבו תטיל פצצה, תמצא אזרחים עקורים. אם ישראל תיזום פעולה צבאית נרחבת, התושבים לא יישארו שם. הם ירצו לברוח. הם עלולים להפיל את החומות ולברוח לסיני. הם לא יברחו לבד. חלק מאנשי חמאס יסתננו איתם. לסיני, משם לסודן, לתימן, לסוריה. מארצותיהם החדשות הם ינהלו נגדכם את המלחמה. אם חמאס יילחמו בכם מאל־עריש, בטח ישראל תגיב. מצרים תהיה באמצע. לכן למצרים יש אינטרס בייצוב המצב מהר ככל האפשר. הם לא רק מתווך - אלא גם צד מעוניין.

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן התראיין בשבוע שעבר לערוץ החדשות המצרי ONTV. היה זה הריאיון הראשון שלו מאז המלחמה. דרושים מאות מיליארדי דולרים לשיקום, אמר. אך נכון לעכשיו, אף גורם לא הביע את רצונו לתרום. לא מדינה, לא ארגון ולא יחידים.

שאלתי את הדיפלומט אם מדינות ערב יתמכו כלכלית בשיקום עזה. "תלוי בהסדר שיהיה", הוא הסביר, "לא בכל מחיר. המדינות הללו לא מוכנות לתרום אם אחרי שנתיים הכל ייהרס שוב". לכן, הוא המשיך, השיקום תלוי במצב הביטחוני. ברגע שהמלחמה תיפסק, עגלת השיקום תתחיל לנוע. כל עוד היא נמשכת, לא יבוא אף תורם, והמושכות יהיו בידי חמאס.

לסיום שאלתי אותו אם ישראל יודעת את כל זה. "יודעת", הוא אמר, "כולם אומרים לה. גם אנחנו אמרנו. אבל היא לא שם. את ישראל מעניין בימים האלה רק ההיבט הצבאי".

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]