המלחמה בשטח הבנוי של עזה צורכת כמויות אדירות של אמצעי לחימה, ובתחום הזה האמריקאים הטיסו לכאן כ-17 אלף טון של חימושים מהמלאים הקיימים שלהם. הביקוש לתחמושת בעולם כולו זינק בשנים האחרונות, והיצרנים מתקשים לספק את הדרישה הגוברת לפגזים, לפצצות ולחומרי נפץ.
הגירה מרצון? בעיה גדולה: זה תסריט האימים של מצרים מהמשך המלחמה בעזה
"נתניהו העביר מסר, ערבוב מחדש של הקלפים": העיתונאי הלבנוני הימם את נסראללה
ישראל לא תוכל להישאר לאורך זמן במצב של תלות מוחלטת ברצונם הטוב של האמריקאים, ולכן בשנה הקרובה יפתחו כאן קווי ייצור לחימושים אוויריים ולחומר נפץ, ויורחבו קווי היצור לחימושי ארטילריה וטנקים. צה"ל יצטרך גם להרחיב את קווי הייצור שלו לטנקים ונגמ"שים, שהתגלו כקריטיים במלחמה הזאת. מערך מסוקי הקרב, שלפני המלחמה היה אמור לקטון, יגדל בעוד 20 מסוקים שירכשו מארה"ב.
בשאלת גודלו של הצבא – אין פתרונות קסם. ברור לכולם שהתוכנית לקיצור שירות החובה תיגנז, ובמקומה תוצג תוכנית להארכת שירות החובה ל־36 חודש, לפחות ללוחמים. זה ייתן לצה"ל עוד 7,000 חיילים בשנה, כמחצית מהם לוחמים – לא מספיק כדי להקים חטיבה נוספת שחסרה היום, אבל כן כדי להגדיל את כוחות ההנדסה, השריון, התותחנים והגנת הגבולות.
המשך הלחימה ידרוש להחזיק את מערך ההגנה האווירית בכוננות מתמדת, וחלק מאנשי המילואים שלו יעברו לשירות קבע. גם מערך הנפגעים של צה"ל המבוסס על מילואים, שכבר 50 שנה לא נדרש להתמודד עם כמויות כאלה – יצטרך לגדול למערך קבע.
כל זה ידרוש להגדיל משמעותית את ההשקעה בביטחון, וזה עוד לפני שדיברנו על מערכה בצפון. אם עד ה-7 באוקטובר השקיעה ישראל כ־3.5% מהתוצר שלה בביטחון, קצת פחות מארה"ב, הרי שב־2024 ההשקעה הזאת תצטרך לגדול ליותר מ־6%, ברמה שהייתה ב־2008.
יהיה בלתי אפשרי לעשות את ההשקעה הזאת עם הנהגה מופקרת שמשקיעה רק בתחזוק הקואליציה שלה ומבזבזת כספים במשרדי ממשלה הזויים. ההשקעה הזאת תדרוש גם ניהוג מחושב של גיוס אנשי המילואים כדי שהחלקים היצרניים בחברה הישראלית ימשיכו לייצר ולשמר כלכלה חזקה.
מאה אלף אנשי מילואים שגויסו בתחילת המלחמה כבר חזרו למשפחה ולעבודה, אבל כרגע מגויסים עדיין עוד כ-170 אלף, שרק חלקם יוכלו להשתחרר בזמן הקרוב.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב