שלושה חודשים חלפו מאז שהחלה המלחמה לאחר מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר, כשצה"ל נמצא בעיצומו של המעבר לשלב הבא של המלחמה, עם היקף קטן יותר של כוחות שנלחמים ברצועה, לאור סיום מרבית המשימות בצפון הרצועה. במקביל, ותחת תחושה של שגרת מלחמה המתפתחת בדרום, הייתה זו גזרת הצפון שהכתיבה השבוע את הקצב.
יותר עוצמתי, יותר עצמאי, הרבה יותר יקר: הכירו את צה"ל מודל 2024
המחלה שמתפשטת בישראל בצעדי ענק: כך תפעלו מול השעלת
שלושה חודשים של קיפאון ותחושה של מבוי סתום בגבול הצפוני, במציאות שבה עשרות אלפי אזרחים ישראלים מפונים מבתיהם, יצרו את התחושה כי הדרג המדיני יידרש בקרוב להכרעה בשאלה אם להחריף את התגובה הצבאית בצורה משמעותית, מעבר לגבולות הגזרה ששרטט חיזבאללה עבור ישראל בתחילת המערכה.
בגבולות המערכה הזו צה"ל גבה מחירים כבדים מחיזבאללה, בחיסול של כ־140 פעילים, ובפגיעה משמעותית בתשתיות הצבאיות של כוחות רדואן של חיזבאללה: אלה שהיו גלויות באזור הגבול, אך חשובות יותר - אלה שהיו נסתרות, בתוך הכפרים והעיירות הסמוכים לגבול עם ישראל. את הלחימה בצפון מנצל גם חיל האוויר להשבה של מה שאיבד בשנים האחרונות בכל הקשור לחופש התנועה האווירית, בשל איומי מערכות הטילי קרקע־אוויר.
אבל כל אלה אינם משנים את השורה התחתונה - פעולות אלה אינן גורמות לחיזבאללה לנצור את האש. וכחזונו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס שיום השנה הרביעי לחיסולו צוין השבוע בפיגוע, שותפות הציר השיעי בהובלת איראן מנהלות במקביל לחימה מול ישראל בגבול הדרום ובגבול לבנון, ובהיקפים נמוכים יותר גם מסוריה, עיראק ותימן. לא כך אולי רצו בחיזבאללה לראות את המלחמה מול ישראל, כאשר חמאס החל בה בלי להתייעץ עמם - ובכך כפה עליהם להצטרף למערכה.
לאחר חודשי הקיפאון, החיסול השבוע של סאלח אל־עארורי ברובע הדאחייה של ביירות הגביל את עוצמת התגובה מול חיזבאללה על מנת להישאר ממוקדים במלחמה ברצועת עזה, ולא להתפזר לשתי זירות במקביל.
אבל החיסול הוא בעל ערך משל עצמו, בשל החשיבות המבצעית שהייתה לאל־עארורי בהקמתן, במימונן ובהכוונתן של תשתיות טרור ביהודה ושומרון. בפועל הוא שימש למעשה ראש הזרוע הצבאית של חמאס באיו"ש, כשאת המאמצים הצבאיים הוביל מגלותו בביירות.
אבל יותר מכל, חשיבותו של אל־עארורי הייתה בהידוק הקשרים המבצעיים המשותפים בין משמרות המהפכה, חיזבאללה וחמאס. אומנם לכאורה הוא הוגדר כסגנו של אסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, אך בפועל הוא נחשב להרבה יותר חשוב ממנו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במלחמה עד עכשיו.
כך או כך, בישראל רואים בחיסול הבכירים ביותר בחמאס יעד חשוב בדרך להכרעת ארגון הטרור הפלסטיני, או כפי שמכנים זאת בצבא – "פירוק היכולות הצבאיות".
יום ציון השנה הרביעית לחיסולו של סולימאני על ידי האמריקאים בשדה התעופה של בגדד, כמוהו כתזכורת כי חיסול של בכירים לבדם אינו עומד בפני עצמו.
ממש כמו הפעילות שניהלה ישראל, ובעיקר חיל האוויר, שגררה גם הצלחות במה שכונה פעם (וכנראה ייעלם מאוצר המילים הצה"לי לאחר המלחמה) – מב"ם, המערכה שבין המלחמות.
בעודנו כורתים לאיראנים עצים בודדים וחשובים ככל שיהיו, אלה מנגד שתלו יער. חיסול סולימאני אולי השפיע מבחינת הנעליים הגדולות שהותיר אחריו, אך לא שינה את הווקטור הכללי.
כמו במשמרות המהפכה, כך גם בחמאס - הרעיון, האידיאולוגיה והתפיסה הדתית חזקים הרבה יותר מדמות כזו או אחרת, חשובה ככל שתהיה. ועדיין, לחיסול צמרת חמאס תוך כדי מלחמה יש חשיבות רבה.
בהקשר הזה, בצה"ל מתקשים בינתיים להגיע להישג ברצועת עזה, כאשר המנהיגות הבכירה נמצאת שם עמוק מאוד בתוך האדמה, באזורים שנבחרו מראש כקשים מאוד להגעה אליהם (גם עבור לוחמי היחידות המיוחדות).
אם אכן ישראל הייתה מאחורי התקיפה, חיסולו של אל־עארורי, שלקה בעצמו כנראה בקונספציה שלא יתקפו אותו על אדמת לבנון, היה הזדמנות עבור הדרג המדיני והצבאי בישראל להביא הישג משמעותי בעל ערך מבצעי, בשעה שהמלחמה כבר נכנסה לשלב השגרה, שבו קשה מאוד לצה"ל להביא לידי ביטוי הישגים. כלומר, למרות ההישגים הטקטיים, צה"ל רחוק עדיין מלעמוד במטרות המלחמה - לפרק את היכולת הצבאית של חמאס ולהחזיר את החטופים.
ומעבר לכל זה כמובן גם המסר לחסן נסראללה - ישראל מוכנה להעלות את רף ההימור במלחמה בלבנון. אולי בפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה, ישראל היא זו שמציבה את מנהיג חיזבאללה בדילמה כבדת משקל כיצד להגיב.
בניהול הסיכונים, סביר שמי שקיבל את ההחלטות על החיסול, גם הביא בחשבון אפשרות של הידרדרות ביטחונית, אבל גם העריך בסיכוי גבוה יותר כי יש לנסראללה עדיין לא מעט אינטרסים שלא להגיע למלחמה בעצימות גבוהה מול ישראל.
אך גם אם הערכה זו נכונה, אין זה אומר שתגובה לחיסול לא תגיע מצד חיזבאללה. נסראללה הרי הצהיר במהלך המלחמה כי חיסול של בכירי חמאס על אדמת לבנון יוביל לתגובה. בכל מקרה, צה"ל נדרש להיערך לתגובה צבאית שתחרוג מדפוס הפעולה שאותו חיזבאללה עד נקט עד עכשיו, בניסיון לגבות מחיר כבד מישראל. כך שכמו הימים האחרונים, גם סוף השבוע הקרוב יעמוד בסימן המתיחות הגבוהה בצפון.
נדמה שלאורך זמן ברור לכולם שהמשך מהלומות האש, גם לכאורה וכאשר שני הצדדים מגבילים את העוצמה, עשוי להוביל למלחמה. בפעם הראשונה זה שלושה חודשים הדילמה נמצאת בפתחו של חסן נסראללה. כך או כך, החיסול השבוע בדאחייה בביירות מסמן שלב נוסף במלחמה.
טקטיקת ה"נתק וצא"
מבלי שאולי שמנו לב, צה"ל כבר נמצא בעיצומו של המעבר לשלב הלחימה הבא ברצועה. הקטנת היקף הכוחות - בשלב הזה כאוגדה, עם שחרור חטיבות בתי הספר להכשרות, שחייבות להמשיך להכשיר קצינים ומפקדי כיתות וחטיבות מילואים, שעוד יספיקו כנראה לשוב ולהילחם השנה בדרום, בצפון או ביהודה ושומרון - היא ביטוי אחד בלבד, ולא המשמעותי ביותר.
המעבר לשלב המלחמה הבא - בין ב' לג' - לא יצוין כנראה בטקס גזירת סרט רשמי, והמלחמה בדרום הרצועה תימשך, בעיקר במערכה על ח'אן יונס מעל ומתחת לקרקע.
סיום המשימות המרכזיות שצה"ל הגדיר לעצמו בצפון הרצועה - סיום הכנת אזור החיץ ומרחב המסדרון שמבתר את הרצועה לשניים בין צפון לדרום – יאפשר לצה"ל לאחר סיום הלחימה, שעדיין מתנהלת בשכונת דרג' תופאח, לספק לדרג המדיני את הכלים לקבל החלטות כיצד לנהל את צפון הרצועה, כאזור שמופרד באופן מעשי במסדרון חיץ לשני חלקים של צפון ודרום.
צה"ל שרטט באופן מעשי בשטח, בפעולות הנדסיות עמוקות, את פני הרצועה מחדש - באזורי החיץ במרחק של עד כק"מ מהגדר, במסדרון שרוחבו כק"מ ובמרכזו ציר לוגיסטי שחוצה את הרצועה לשניים מאזור יער בארי ועד הים, חופף למסדרון נצרים. זה יאפשר את העמקת החפירות באזור נחל עזה מדרום למסדרון הלוגיסטי.
למען הסר ספק - המלחמה בעזה לא הולכת לשום מקום, היא רק משנה תצורה. הלחימה על ח'אן יונס, בעיקר בשל המורכבות בתווך התת־קרקעי, אטית ודורשת זהירות רבה.
החלק הנסתר במערכה מתנהל מתחת לאדמה, בניסיון של צה"ל להגיע לנכסים המבצעיים החשובים של חמאס, בהם בכירים וחטופים. בהיבט של הלחץ הצבאי והשפעותיו, נראה כי ישראל וחמאס רחוקים מאוד מהגעה להסכם, אף שמסימנים ראשונים נראה כי החיסול המיוחס לישראל בביירות על התקשורת הערבית לא יהיה הגורם שימנע חידוש של המשא ומתן.
כאמור, שלב המלחמה הבא יתאפיין בכך שרצועת עזה תחולק דה פקטו לשני אזורים שונים לחלוטין: אחד בדרום, שבו צה"ל ממשיך את התמרון, ואחד בצפון, שבו ממתין צה"ל לדירקטיבות של הדרג המדיני כיצד הוא מצפה שיתנהלו העיר עזה וצפון הרצועה, וכן להוראות להכרעות ברורות בסוגיות כבדות, כמו איסור על תושבי עזה לחזור לצפון הרצועה.
צה"ל, אמרנו, שרטט מחדש בחול של עזה שינויים של ממש על מנת לספק כבר בשלב הזה הגנה טובה יותר לתושבי העוטף. אוגדה 99 הייתה זו שבשבועות האחרונים הייתה אמונה על הכנת המסדרון - ועדיין עוסקת במשימה זו.
לצורך כך, נלחמו כוחות האוגדה באזורים שבהם לא תמרן צה"ל, כמו שכונת בקשי ופאתי מחנה הפליטים נוסייראת מדרום לציר. עם זאת, כאשר הכוחות פעלו גם מצפון לציר, הם המשיכו לפגוש פעם אחר פעם מחבלים גם באזורים שבהם צה"ל פעל כבר, כמו שכונת זיתון ושייח' עג'לין.
המשימה של אוגדה 99 היא להרחיב את המסדרון שבמרכזו עובר הציר לרוחב של כק"מ מאובטח ונקי מאיומים. המסדרון הזה מקודם כעת על מנת להישאר כעובדה בשטח, עד להנחיה אחרת של הדרג המדיני.
סדר גודל של חטיבה צפוי להחזיק במסדרון הזה ולאבטח אותו, כשלצד הסדרת נקודת המעבר ההומניטרית, המאפשרת היום תנועה מצפון לדרום ברחוב נאסר א־דין, יוקם נקז נוסף באזור החוף. המשימות של הכוחות בשטח יהיו לשמור על חופש הפעולה בתנועה על הציר, שיהווה גם בסיס ליציאה למבצעים ופשיטות מבצעיות ליעדים בעיר עזה או לפעילות מבצעית לכיוון מחנות המרכז.
אך מעבר לשיקולים המבצעיים, יצירת הגבול והחיץ שבין צפון הרצועה ודרומה אמורה לספק לדרג המדיני את כל האפשרויות לקבל החלטות בהתאם להתפתחויות המלחמה. כך למשל במערכת הביטחון מעריכים כי בחודשים הבאים האוכלוסייה האזרחית לא תורשה לחזור לצפון הרצועה, אך המעברים הארעיים שמוקמים מוכנים גם לאפשרות הזו.
וכך, כשהרבה מאוד שאלות שלכאורה עוסקות ביום של אחרי רלוונטיות לתכנון המבצעי של צה"ל כבר עכשיו, נראה שכרגיל בעניינים הללו אצלנו - המציאות בשטח תתגבש לפני שלמעלה יקבלו את ההחלטות.
בכל מקרה, צה"ל לא מעמיד במרחב של המסדרון בניית קבע, וכל מה שמוצב שם - מאמצעים טכנולוגיים ועד בטון למיגון ומכולות לציוד - מתוכנן כך שניתן יהיה לנתק באופן מהיר ולצאת. אבל לפחות כרגע, צה"ל נמצא בשלב של מיסוד מסדרון זמני, שמשמעותו נוכחות קבע של סד"כ לוחמים, משימות על הציר הלוגיסטי עצמו, בדגש על המעברים ההומניטריים ויישום אבטחת הניידות והנייחות בשטח.
בהתייחס לכך שהלחימה בעזה, גם אם בתצורה של פשיטות ומבצעים ממוקדים, צפויה להימשך בשנת 2024 ואף לאחר מכן, המסדרון והכוחות בשטח שמאבטחים אותו צפויים להישאר כל עוד צה"ל ממשיך להילחם.
כבר עכשיו ברור שבמאפייני לחימת הגרילה המתפתחת, יהפכו הציר, המסדרון והמגננים הממוסדים של צה"ל ליעדים לתקיפות האויב. לכן פעלו בחודשיים האחרונים בצה"ל לחשוף את האזור של המסדרון, אך ההערכות הן שעדיין יש שם פירים של מנהרות שטרם נחשפו.
לעקוף את התלות בחמאס
המסדרון הקבוע שצפוי צה"ל להחזיק אולי יספק גמישות פעולה והפרדה פיזית בין צפון ודרום הרצועה, אך מבחינה מבצעית מדובר בכאב ראש לא קטן. בצפון הרצועה נותרו למעלה מ־200 אלף אזרחים במציאות כאוטית. בחלק מהאזורים מתפתחת סוג של שגרה אזרחית מקומית, ולצדה בכל מקום שממנו צה"ל יצא, שוב ניתן לזהות ניסיונות התארגנות מחדש של חוליות טרור חמאסיות.
המדים מזמן נעלמו מהשטח, וברוב המקרים תנועת המחבלים היא גם ללא נשק ומתנהלת בחסות האוכלוסייה האזרחית – זקנים, נשים וילדים. זאת, כאשר הנשקים, מטעני החבלה ומשגרי הנ"ט ממתינים להם במבנים שמהם הם נכנסים ויוצאים.
במרחב הגדר אומנם לא יאפשר צה"ל התקרבות לאזורים שחושפו מחקלאות וממבנים, כדי לאפשר אזור סטרילי במרחק עד כק"מ מהגדר, אבל בימים האחרונים כבר ראינו שוב היתקלויות עם מחבלים באזורים של ג'באליה למשל, שממנה גם שוגרו רקטות לעבר עוטף עזה ושדרות גם בימים האחרונים.
זה סימן לכך שצה"ל והמודיעין יידרשו להמשך ריכוז מאמץ לפגיעה בתשתיות ירי רקטות שעדיין קיימות בשטח. זאת ועוד, כאשר כלי המלחמה המרכזי של מחבלי חמאס ממשיך להיות השימוש בפירי המנהרות - אזי היקפי המנהור שממשיכים להיחשף הם אדירים. לצה"ל מחכה הרבה מאוד עבודה בתחום הזה, וההערכה היא שעדיין יש מנהרות שמאפשרות מעבר בין צפון הרצועה לדרומה וההפך.
נוכח המציאות המתהווה, המלצת מערכת הביטחון כרגע היא לא לאפשר חזרה של תושבי עזה לצפון הרצועה. עם זאת, במערכת הביטחון מזהים גם הזדמנות למצוא מנגנון חלופי לניהול האוכלוסייה בצפון הרצועה, שיעקוף את תלות האוכלוסייה בחמאס. כך למשל נבחנת האפשרות להכנסת משאיות האוכל והציוד ההומניטרי מאזור מעבר ארז או מאזור אחר בצפון הרצועה.
גם בעניין הזה הדרג המדיני יצטרך לקבל החלטות, ובהתאם להן יפעל צה"ל בשטח. כבר בימים הקרובים צה"ל יוכל לסמן באופן מובחן את המעבר לשלב הבא של המלחמה. זאת, עם השלמת ההשתלטות המבצעית על דרג' תופאח, ולאחר פעולות מבצעיות והנדסיות נוספות שנעשות במרחב המסדרון, על מנת לייצב את המרחב באופן כזה שיאפשר לצה"ל להגן על המרחב.
זאת כהכנה לאפשרות של הסלמה במתקפות המחבלים, במאפיינים שיכולים להזכיר את מציאות הלחימה בדרום לבנון ערב הנסיגה בשנת 2000.