במובן המיידי, המהותי והמשמעותי אין שינוי ביחסים, ליתר דיוק באי־היחסים, בין המגזר החרדי־חסידי לחילונים. יש ומורגשים בקרב חרדים וחסידים הלכי רוח, תחושות, תגובות שצופנים פוטנציאל לשינוי רציני, חיובי ומועיל להתהוות וליצירת יחסים בין המחנות, החוגים והפלגים הקיימים בקרב החרדים והחסידים לאלו שבקרב החילונים.
צה"ל איתר והשמיד את המשגרים מהם נורו הרקטות לנתיבות | תיעוד
ביקשה מבן הזוג לצרף "צלע שלישית" ושכחה ממנו ברגע האמת - כך הוא הגיב
למסקנה הזאת הגעתי בעקבות וכתוצאה משיחות, מפגשים וראיונות שקיימתי בשבועיים של שהותי בישראל עם עסקנים בכירים, ובעלי השפעה בחסידויות הגדולות של גור ובעלז, והשתתפותי באירוע חסידי מסורתי גדול שהתקיים בשבוע שעבר לציון יום זיכרון לאדמו”ר השני של שושלת גור, בעל ה"שפת אמת", זכר צדיק וקדוש לברכה. הקשבתי בתשומת לב מיוחדת לשיח של חסידים, ילידי הארץ, המודעים היטב למה שמתחולל בישראל מאז 7 באוקטובר. מכל הדיבורים ששמעתי, עלה והשתמע באופן הכי ברור שהם מבינים ששמשהו קרה וקורה, משהו שהם לא יכולים, גם לא רוצים, להתעלם ממנו. ה”משהו” הזה גם נוכח ומורגש בקרב עסקנים ותיקים, פעילים ומוערכים בקרב הציבור החרדי־ליטאי.
בכל שיחה ומפגש הם דיברו בגאווה וסיפרו בנימה של שביעות רצון ובמאמץ לפרסם ולהפיץ ברבים על קבוצות חסידים שיזמו וארגנו ביקורים אצל חיילי צה”ל בעמדות קדמיות בחזית עזה ובגבול לבנון, שכללו ארוחות לחיילים. חסידי גור מספרים שראש הישיבה, הגאון רבי שאול אלתר שליט”א, הידוע כפורש שמנהיג עדה של חסידי גור מחוץ לחצר בירושלים, מבקר אצל משפחות שאיבדו במלחמה בן יקיר או פצוע. חסידי גור גאים במיוחד בחסיד גור, ד”ר יהודה סבינר, רופא שמשרת לצד לוחמי קומנדו בעזה. גם בכירים בחסידות בעלז מספרים על ביקורים של חסידים בעמדות קדמיות בעזה.
מהיכרותי רבת השנים עם חסידים הידועים כפעילים ותיקים בחצרות גור ובעלז, ומזוהים כמקורבים לאדמו”רים וכבעלי השפעה בחצרות החסידיות הגדולות, ומהשיחות והפגישות איתם, הרגשתי והבחנתי שהמתקפה הרצחנית של חמאס, שיעור הנרצחים וההרס, האבל של משפחות החיילים שנפלו והמצוקה הנוראה של משפחות החטופים גרמו לטלטלה נפשית, רוחנית ומוסרית בקרב הרוב הגדול והמכריע במגזר החרדי־חסידי. אולי אני מגזים קצת. אין לי ספק שנוצר בסיס, תשתית לשינוי אמיתי, מהפכני, במרחב הקפוא, העוין והנזנח שבין החילונים, החרדים והחסידים.
הבעיה היא שלא נראה שיש אנשים ונשים, לא בזירה הפוליטית ולא בתחומים אחרים, שמוכנים ונכונים לנצל את פוטנציאל השינוי הזה במטרה ומאמץ לבנות מחדש יחסים תקינים, גם אם לא בדיוק ידידותיים, בין החילונים לחסידים ולחרדים. האחרונים שבאים בחשבון כמי שמסוגלים לנצל את הלכי הרוח החיוביים והתחושות הטובות במחנה החסידי־חרדי הם הפוליטיקאים החרדים במפלגות ש”ס ויהדות התורה. לא רק שהם אינם מסוגלים. הם מנצלים לרעה, לחיזוק האינטרסים האישיים והמפלגתיים שלהם, את הקרע, השסע והעוינות הקיימים באי־היחסים בין חילונים לחסידים ולחרדים.