בעוד הלחימה בצפון ובדרום ממתינה להכרעות מדיניות, החזית הפוליטית אצלנו הולכת ומתחממת, והקשב משדה הקרב עובר לזירת הבוץ המוכרת של הפוליטיקה הישראלית, עם איום ברור להמשך קיומה של ממשל החירום, שהוקמה לצורך המלחמה והקמת קבינט מצומצם לניהולה.
חיבוק לבן גביר, מתנות למורדים פוטנציאליים: נתניהו מתכונן לפרישת גנץ
עסקים כרגיל: האמת מאחורי "המשבר" בין איראן ופקיסטן
הלוחמים והקצינים שלוקחים חלק בלחימה מרגישים, בצדק, שבשדה הקרב הם מנצחים את חמאס, שאפשר ושחייבים להגיע לניצחון. לאחר שלושה חודשים, יש התפכחות והבנה שפירוק היכולת והמפלצת התת־קרקעית שבנה חמאס מתחת לאדמה במשך כ־15 שנה היא אתגר מורכב מאוד, שייקח הרבה זמן, ויש גם התפכחות בנוגע ליכולת לשים יד במהירות על צמרת חמאס, כאשר כלל לא ברור אם יחיא סנוואר ומוחמד דף נמצאים במנהרות של ח'אן יונס או בגזרה אחרת, ברפיח או אולי בדיר אל־בלח.
למערכה הזו בדיוק הכינו את עצמם בחמאס, ומכאן גם הקושי להגיע לפתרון בסוגיית החטופים בהפעלת כוח צבאי בלבד. אבל עד עמידה במטרות המלחמה הדרך עוד ארוכה.
בלחימה המתנהלת בשטח כל הזמן צה"ל צובר הישגים משמעותיים, הלוחמים מפגינים גבורה, הקרבה ומקצועיות בשטח ובעיקר אמונה בצדקת הדרך וביכולת לנצח באופן ברור את חמאס בשדה הקרב.
אין לזלזל במשמעויות של הלחימה עד לשלב הזה ולהשלכות העתידיות שלה על היכולות הצבאיות של חמאס. לעומת מבצעי העבר, הפעם יש לפעילות האוגדות בשטח אפקטיביות מבצעית, גם כאשר ברור שמול תשתית הטרור העצומה שנבנתה בעיקר מתחת לקרקע, יידרשו לצה״ל עוד חודשים ארוכים של לחימה ברחבי כל הרצועה ואף יותר מזה, על מנת למגר באופן משמעותי את יכולות חמאס. החטופים הישראלים המוחזקים בידי חמאס מחייבים השגת תפנית אסטרטגית קרובה, גם כאשר ברור שעוד חודשי לחימה ארוכים לפנינו.
במלחמה מהסוג שמתפתח בעזה יהיה קשה עד בלתי אפשרי לנצח עם מערכת פוליטית מתפוררת, שפוגעת באופן קשה במה שברור מאליו ללוחמים בשטח, והוא הצורך באחדות, בחתירה לקונצנזוס ובעיקר במנהיגות ובדוגמה אישית, שחסרה מאוד בימים אלה בישראל.
הטור המלא מחר במעריב