דמוקרטיה היא משטר עתיר מגרעות, ובראשן קשיי משילות. דיקטטורה היא משטר עם פוטנציאל יעילות גבוה, ואילו לשיתוף ציבור רחב בקבלת ההחלטות הנוגעות לגורלו יש מחיר: במהירות, ביעילות ובעלויות. אך בסופו של דבר, הפקדת הכוח בידי הרבים מובילה בהגדרה אל התוצאה הנכונה.
רוחות מלחמה בצפון: שום הסכם לא יביא את חיזבאללה לפרק את עמדותיו ליד הגבול
למרות הביקורות: ישראל מוכרחה להמשיך להתנהל במלוא המרץ | דניאל רוט אבנרי
כל הניסיונות ההיסטוריים להעניק את השלטון, או את השלטון בפועל, לחלקים מיוחסים באוכלוסייה היו כישלונות מהדהדים. פילוסופים שופעי חוכמה התגלו כמנהלים כושלים. לעומתם, אישים הגונים ואוהבי אדם, בעלי נטייה לפעילות בשירות הציבור, הצליחו יותר בתפקידם מבעלי שלושה תארים ומעלה.
בחירות הן ליבת הדמוקרטיה, אבל אסור לברך עליהן "כל המרבה הרי זה משובח". להפך, עוצמתן בנדירותן. ריבוי בחירות מקעקע את יסודות השיטה. שהרי תכלית השיטה היא משילות. בחירה דמוקרטית נועדה לשקף את משאלות לבו של הציבור - ובה בעת לאפשר יציבות, שבלעדיה אין משילות, ובלי משילות מתכרסם אמון הציבור בשיטה וביכולתה להגשים את מטרותיה.
ב־1958 קרסה הדמוקרטיה הצרפתית לאחר עשור שבו הולידה הרפובליקה הצרפתית הרביעית 20 ממשלות שלא הצליחו לקבל החלטות לטווח ארוך בנושאים לאומיים משמעותיים, בייחוד בכל הנוגע למלחמת האזרחים באלג'יריה. רק על סף מרי צבאי, או בעצם קצת מעבר לסף, היא נזכרה בגנרל המתבודד בכפר קולומבֵי לה דה אגליז, שרל דה גול שמו, גיבור מלחמת העולם השנייה.
צרפת קראה לו להציל את המולדת, וקיבלה את הסכמתו לכהן כראש ממשלה. המחיר שהציב וקיבל, בתהליך ספק חוקי, היה הסכמה למשאל עם מכונן להקמת רפובליקה חמישית, שבמרכזה בחירת נשיא לשבע שנים בלי אפשרות להדיחו או להקדים את הבחירות.
ואכן, בעוד הרפובליקה הרביעית נפחה את נשמתה לאחר 12 שנים בלבד, הרפובליקה החמישית מתקיימת ביציבות כבר 66 שנים. מעטים בצרפת מתגעגעים לכאוס עוכר המשילות של הרפובליקה הרביעית.
ישראל, שקיימה חמש מערכות בחירות מאז 2019, נמצאת על סף גלישה לתהום דומה. ההבדל הוא שצרפת איבדה את אלג'יריה כתוצאה מעודף מערכות בחירות, ואילו ישראל, אם לא תדע לבלום את הבחירותומניה עכשיו, עלולה לאבד את עצמה לדעת.
המודל הצרפתי - ראוי שיעמוד לנגד עיני כל מי שמדינת ישראל יקרה לו יותר מחישובים סקטוריאליים, פוליטיים ובעיקר שנאות חינם. עם ישראל לא יכול להרשות לעצמו עוד קמצא ובר קמצא, כשהטיטוסים החדשים החמושים עד השיניים בטילים, חלקם ארוכי טווח ומדויקים, עומדים עלינו לכלותנו מצפון.
# # #
הסופר האמריקאי אמברוז בירס הגדיר את הסכנות האורבות למי שלא משתמש בבחירות במשורה ובזהירות: "בחירות הן מכשיר וסמל של כוח האדם החופשי לעשות עצמו שוטה ולהרוס את מדינתו".
לדאבון הלב, השמאל אוטם אוזניו ולבו ומשיק קמפיין חדש במסגרת המערכה האינסופית להפלת ממשלות נבחרות של הליכוד. הוא מציף את המדינה בפרסומים הדורשים להקדים את הבחירות ולקיימן כמעט שלוש שנים טרם מועדן החוקי, בעת שבה בהגדרה אסור בתכלית האיסור לקיים בחירות.
כשם שכל סטודנט שנה א' ברפואה יודע שאתה לא מבצע ניתוח באיבר הנגוע בדלקת, כך כל סטודנט למדעי המדינה יודע שלא נכון לקיים בחירות בעת שסוגיה מרכזית אחת משתלטת ומשתיקה כל שיח אחר.
שהרי בחירות נועדו לאפשר לציבור בחירה מושכלת ומאוזנת המביאה בחשבון שבוחרים פרלמנט לארבע שנים כדי לעסוק במגוון סוגיות מדיניות, כלכליות וחברתיות. אבל מעבר להסבר הענייני, הסיבה העיקרית לכך שאסור לקיים בחירות עכשיו היא בדיוק הסיבה שבעטייה מבקשים האנרכיסטים לקיים בחירות דווקא עכשיו.
בירור האמת הרי לא באמת מעניין אותם. להפך, הוא מפחיד אותם. לכן הם כבר לא רוצים ועדת חקירה, אפילו שבראשה תוצב, ככל הנראה, יקירתם מהסיבוב הקודם אסתר חיות. הבו להם אך ורק בחירות עכשיו.
כי הרי המרצע מזמן מחוץ לשק, גלוי ושקוף - הכי חשוב לא לבזבז את תחושות התסכול והכעס שהצטברו בציבור, בתקווה לרתימתן לעוד ניסיון נואש להשיג את מה שלא עלה בידם, למעט הבלחות בודדות, החל מ־1981, כולל בחמש מערכות רצופות מאז 2019: להחזיר את השלטון בישראל לבעליו החוקיים ולתקן סוף־סוף את התקלה הקרויה מהפך 77'.
לשיטתם, נוצרה הזדמנות היסטורית בלתי חוזרת, שבה ניתן למי שידו על השיבר של הכלים המעצבים דעת קהל, של הניוז והפייק ניוז, לנצל בלבול ותסכול, ובייחוד מצוקה שמחפשת פורקן, ולתעל אותם לכיוון הרצוי.
# # #
שתי הדמוקרטיות הגדולות שאליהן נושא כל העולם החופשי את עיניו הן ארה"ב והממלכה המאוחדת של בריטניה. שתי דמוקרטיות שהבדלי המשטר ביניהן עצומים. ווינסטון צ'רצ'יל הגדיר אותן כשתי אומות גדולות המופרדות על ידי שפה משותפת. לארה"ב יש חוקה שגדולי האומה עמלו על פרטי פרטיה. במבחן התוצאה, החוקה היא מסמך מכונן שעמד במבחן הזמן.
ומהי התשובה החוקתית של בריטניה הגדולה, שעד מלחמת העולם השנייה חלשה על שישית מכדור הארץ? לא רק שאין לה חוקה, אלא שהכללים האמיתיים שעל פיהם נקבעים ההליכים הדמוקרטיים הם אותם חלקים שאינם מעוגנים בשום חוק או תקנה מלבד בנהגים ובמוסכמות הנגזרים מהתרבות ומהחינוך. אלה מתגלים כחזקים יותר מכל סעיף חוקה המשוריין בכתובים, למעט פסקי דין המהווים תקדים, המחייבים בתי משפט נמוכים יותר.
בארה"ב מתקיימות בחירות כל ארבע שנים בנובמבר. לא דוחים, אפילו לא בעיצומה של מלחמה. מכונני החוקה הבינו שדעת הקהל הפכפכה וקצרת רוח. ואם כל אימת שנשיא מאבד פופולריות הוא יהיה בסכנת הדחה, לא ניתן יהיה לנהל מדינה. פוליטיקאים שיעשו את הטוב בעיני הנסקרים ייבחרו מחדש, והטווח הארוך יוזנח עד להתפוררות הבלתי נמנעת.
כנסת חמישית שתתפזר לאחר פחות משנתיים תסכן את הרפובליקה הישראלית הראשונה. מבחירות לבחירות יהיה קשה יותר להרכיב ממשלה. מבחירות לבחירות יהיה קל יותר להפיל אותה. מבחירות לבחירות יהיו בה פחות חברי כנסת שנבחרו על ידי ציבור ושומרים עמו על קשר כדי להיבחר מחדש ויותר מריונטות שימונו על ידי ראש הרשימה.
המנהיגים שנקבל יהיו שילוב בין זליג של וודי אלן - איש ללא תכונות, המעצב עצמו לפי גחמותיו הרגעיות של הציבור, ולכן לעולם לא יהיו לו מתנגדים - לשונסי גרדינר של האל אשבי - הגנן שנחשב בטעות לנשיא ומבסס את מעמדו באמצעות מלמול תשובות מעולם הגינון, הנתפסות כחוכמה עמוקה ומזכות אותו באהדה ציבורית.
הבעיה שישראל, עד שתגיע לאור שבקצה המנהרות, אינה יכולה להסתפק בזליג או בשונסי גרדינר. ישראל זקוקה למנהיג מנוסה, לאחדות ולא לפילוג. בבריטניה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה לא רק שלא חלמו על הקדמת בחירות, אלא שעשו את ההפך. בחירות 1939 בוטלו, ובמקומן הוקמה ממשלת אחדות. גם ישראל זקוקה לאחדות, ולא לבחירות מפלגות המעמיקות את המחלוקות בעם בעיצומה של מלחמה. ומי שכועס ורוצה להעניש, יעשה זאת בתום הקדנציה.
בבוא העת יחליט הרוב מה דינה של הממשלה - האם כדינו של רוזוולט, שנבחר מחדש ב־1944 חרף פרל הארבור, או בוש, שנבחר מחדש ב־2004 חרף אסון התאומים, או כדינם של הרברט הובר, ששילם ב־1932 את מחיר נפילת הבורסה, או ממשלת המערך, ששילמה ב־1977 את מחיר 1973.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]