שפע של אירועי חדשות התרגשו עלינו בימים האחרונים. פסק הדין בהאג, הפסגה המודיעינית בפריז, הפללת ארגון אונר"א כארגון חמאסי, ידיעות על מועד צפוי לדיון על "היום שאחרי". וכל זאת בנוסף למבול המידע היומיומי שאנו מקבלים על מצב הלוחמה בזירות המערכה השונות.
לכך התווסף שלשום גם כנס תומכי ההתיישבות ברצועת עזה, שנכחו בו רבים מחברי הכנסת של גוש הימין. מדובר ב"פיגוע" הסברתי ותדמיתי קשה ומטריד. ואנחנו עוד נשמע עליו - ברחבי העולם האנטישמי, בהאג ובמקומות רבים נוספים. התעלמות ראש הממשלה בנימין נתניהו מהכנס, ומתופעות רבות מזיקות נוספות, תעלה לישראל ביוקר רב.
ההתייחסויות הרבות לפסק הדין בהאג נעות משביעות רצון על העובדה שישראל התייצבה לדיון ומחמאות לצוות המשפטי שייצג את ישראל ועד לדאגה מהעובדה שבית הדין היה ביקורתי ושנדרשנו לספק לו דוח חודשי על התקדמות הקרבות והסיוע ההומניטארי.
כיסוי תקשורתי מיוחד קיבלה השופטת מאוגנדה, ששילבה ידיה עם עמדת השופט אהרן ברק. קיימת מידה של אירוניה היסטורית בכך שחוזה המדינה תיאודור הרצל בדק את אופציית אוגנדה כבית הלאומי שלנו, במקום ישראל.
הידיעות הרבות הקושרות עובדים של אונר"א לפעילות טרור ולהשתתפות בטבח 7 באוקטובר מצביעות השכם והערב על חוסר הניטרליות של האו"ם, מה שרק מאשש את מה שידוע לנו זה מכבר.
פסגת ראשי ארגוני המודיעין בפריז מעודדת ומצביעה על המאמץ המושקע בסוגיית החטופים, כשהתעקשות חמאס לסיים את הלוחמה היא המכשול העיקרי. לדעתי, זוהי גם הסוגיה היחידה שטרם נמצאה לה תשובה שתספק את ארגון הטרור.
ככל שנוקפים הימים כך הולכת ומכבידה העובדה שאין פתרון לשחרור החטופים, והדאגה לגורלם רק הולכת וגוברת. שרי קבינט המלחמה, שסבורים כי הלחץ הצבאי יכריח את הנהגת חמאס להתפשר ולוותר, מבינים גם הם כבר כי חייבים למצוא פתרון יצירתי מהיר, ונראה כי לא יהיה מנוס מהכרזה על הפסקת הקרבות.
ואי אפשר גם להתעלם ממה שאני מכנה "תופעת כוכבי הכנסת". הפעם מככבת בו חברת הכנסת טלי גוטליב (הליכוד), שברוב חוצפתה חושפת זהות של עובד שב"כ, ומסכנת כך את ביטחונו ואת ביטחון משפחתו. אין מקומה בוועדת החוץ והביטחון ויש לקוות שסיעת הליכוד תטפל בכך.
הכותב כיהן כשר המדע וכראש השב"כ