המצב היום הוא שצה"ל מדשדש קדימה כדי להשלים את כיתור ח'אן יונס ובפריז מנסה פסגה מודיעינית בראשות ראש ממשלת קטאר להגיע להסדר שחלקו צבאי וחלקו מדיני. באמיתי אין דבר כזה "כיתור ח'אן יונס" כל עוד לא "כיתרו" את המנהרות בח'אן יונס עד פילדלפי ולך דע מה יש בהמשך. בינתיים בצה"ל ובמערכת הביטחון ממתינים למעורבות ראש הממשלה בתהליכי ההסדר ונתניהו, שאמור להתכתב עם המציאות, נעלם ונאלם בישיבות עם הצמרת הביטחונית.
צה"ל מאשר: מזרימים מים לתוך מנהרות חמאס ברצועת עזה | תיעוד
עסקת חטופים כבר בשבוע הבא? המסר של בכיר החמאס והרמז מהבית הלבן
נציגו בפגישות בפריז הוא ראש המוסד. אין לי מושג כיצד תדרך נתניהו את ברנע, אבל יש לכולנו מושג ברור כיצד הוא מנסה לטרפד את ההסכם הזה. כמו רוח רפאים שמגיחה מהשאול הוא צף במסיבת עיתונאים ומתקוטט עם כתבים ואלה נהנים לדקור אותו להנאת הקהל. אין לו בעיה לנזוף בעיתונאי לוחם מילואים שחזר אחרי 100 יום בעזה ולהתבכיין על כך שהעיתונאי מנהל נגדו מלחמה בעוד הוא, נתניהו, נלחם בחמאס. זו לא הייתה פליטת פה. נתניהו חיית תקשורת, הוא עשה זאת במחושב. זה השטיק הרגיל של "תראו ציפור".
בעוד כולם נהנים, זועמים ומתפלצים מההתעלמות מחלקו של העיתונאי, וכשכולנו מזועזעים מהצביעות־חוצפה־עליבות במעמד הזה, שולף נתניהו את נשק יום הדין שנועד לטרפד את השיחות בפריז: 1. לא נפסיק להילחם. 2. קטאר היא האויב. 3. הרשות הפלסטינית לא תהיה מעורבת. את הטורפדו הזה הוא יורה מבחוץ. בדיוק כמו הדלפת הדברים נגד קטאר מפגישה עם משפחות חטופים שגם אותה הפך למכשיר נגד הסדר. הסיבה ברורה: הפחד המצמית של נתניהו ושות' - בן גביר, סמוטריץ' ודרעי - הוא מהחזרת החטופים, הפסקת הלחימה וכניסה לשגרה.
הכל מבינים שהדבר החשוב ביותר תוך כדי לחימה הוא ה"יחד" הצה"לי שמונע חללים ומניע את המכונה הצה"לית, אבל אי אפשר שלא לחוש באוויר הסמיך את העוינות והזעם שיתפרצו למחאה הגדולה ביותר שהייתה אי פעם בישראל. והפעם היא תהיה נחושה מתמיד. לצה"ל ולמערכת הביטחון יש חשבונות משלהם עם נתניהו ושות', אבל לא ניתן לברר אותם משום שבפגישות קבינט המלחמה נתניהו לא מתכתב עם הבעיות שצה"ל ניצב בפניהן. הצבא חייב גם למוטט תשתיות חמאס, גם לחסל את סנוואר ושות', גם להחזיר את החטופים וגם לתמוך בהפסקת אש לצורכי התארגנות. שלושה חודשי לחימה רצופה = שחיקה = ירידה בערנות של כל המערכות = אסונות. שלא לדבר על חידוש אמל"ח, שיקום מלאי, ימי לחימה לקראת הסבבים הבאים והבטחת הביטחון ליושבי עוטף דרום וצפון.
מאחר שהדרג המדיני, כלומר הפוליטיקאים עלובי הנפש, אינם מסוגלים לנהל פיצוצייה, בטח לא להבין את המציאות, אנחנו בהתנגשות חזיתית בין צה"ל, שמכיר במגבלות הכוח, ובין הממשלה שמכירה רק בכוחם של 64 מנדטים לצורכי שרידותה.