הצו של ממשל ביידן נגד המתנחלים מסמן שעידן האמון הסתיים | שמואל רוזנר

נשיא אמריקאי הטיל סנקציות על מתנחלים ישראלים שפעלו באלימות – לכאורה, לכאורה – נגד פלסטינים ביהודה ושומרון. בנקים ישראליים הגיבו כמו שבנקים מגיבים להתפתחויות כאלה. לפחות אחד מארבעת המתנחלים הישראלים שנכנסו לרשימה השחורה של ארה"ב טען שחשבון הבנק שלו הוקפא.

זכות השיבה: בדקנו מי באמת רוצה לגוש קטיף - התוצאות מפתיעות | שמואל רוזנר
ניקי היילי צריכה להמשיך להתמודד מול טראמפ, וזו הסיבה | רוזנר

בימין הישראלי הגיבו כפי שבימין מגיבים להתפתחויות כאלה: יללות מחאה וניפוח שרירים. אם ג'ו ביידן פופאי, גם בצלאל סמוטריץ' יכול להיות פופאי. הוא כבר ילמד את האמריקאים שאצלו סנקציות לא יעברו. בשמאל הישראלי הגיבו כפי שבשמאל מגיבים להתפתחויות כאלה: "אמרנו לכם".

ההחלטה האמריקאית משפיעה רק על ישראלים מעטים, אך ראויה לתשומת לב של רבים, מכמה סיבות: זוהי הצהרה של ארה"ב שלא משנה מה ישראל אומרת, הממשל מתרשם שהאלימות של מתנחלים נגד פלסטינים בגדה נמצאת במגמת עלייה. השאלה אם יש או אין מגמת עלייה היא שאלה עובדתית. ארה"ב החליטה שיש לה תשובה עליה, אבל ישראלים סבורים שהתשובה העובדתית היא לא עובדתית, היא מופרכת.

יותר מבעל טור ישראלי אחד הגיע למסקנה שהדיווחים על אלימות מתנחלים מוגזמים. ישראלים רבים חושדים שהדיווחים על אלימות הם מניפולציה של פעילים שמטרתם להשחיר את ישראל ולסבך את מצבה הדיפלומטי. ראש מועצת בנימין ישראל גנץ אמר לחברי קונגרס אמריקאים שהשיח על אלימות המתנחלים הוא "עלילה אנטישמית". הוא אמר שאימוץ עלילה כזאת הוא "פגם מוסרי שנותן רוח גבית לטרור ופוגע במדינת ישראל".

לפי דיווח של אריאל כהנא ב"ישראל היום", ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר ליועץ לביטחון לאומי של ארה"ב ש"יש פה גורמים שמוציאים את דיבתם של המתיישבים רעה, פשוט מנהלים קמפיין על הציבור היקר הזה". לפי הדיווח, נתניהו גם דפק על השולחן.

הלוואי שיכולתי לקבוע בוודאות איזו משתי הטענות קרובה יותר לאמת. אני רחוק מלהיות בטוח שאפשר לסמוך על טענות מתנחלים, על קביעות נחרצות של בעלי טורים, או על דפיקות על השולחן של נתניהו. אני רחוק מלסמוך גם על מה שאומר הממשל האמריקאי, בעיקר משום שלא הוצגו ראיות כלשהן לקביעות שליוו את ההחלטה על סנקציות.

מה שחשוב כאן הוא הדבר הבא: ארה"ב החליטה לנקוט צעד, אף על פי שהעובדות אינן ברורות כפי שהיינו רוצים שיהיו. מה זה אומר? זה אומר הרבה. זה אומר קודם כל שהממשל האמריקאי לא סומך על ישראל שתחקור, תדווח, תתבע ותמנע אלימות של מתנחלים נגד פלסטינים. זו אמירה דרמטית. ישראל היא מדינת חוק, ומערכת המשפט שלה ידועה בעצמאותה.

מצד שני, משטרת ישראל מפוקחת כיום על ידי פוליטיקאי שאף פקיד אמריקאי לא ייפגש איתו, בטח לא לנוכח האמירות, הציוצים ושאר הבושות שמשפחת בן גביר מתעקשת לגרום לישראל מדי שבוע. האמריקאים יודעים – גם אנחנו יודעים – שהקואליציה של ישראל נשלטת בידי מפלגות שסובלנותן כלפי פעילות בלתי חוקית של מתנחלים מתועדת היטב.

ממשל ביידן, בהוצאת הצו שלו, אמר לישראל את הדבר הבא: עידן האמון הסתיים. אנחנו עכשיו בעידן של חוסר אמון. כלומר, מעכשיו נעבוד בדינמיקה הפוכה: הממשל לא יתור אחר ראיות עד שתהיה לו ודאות שנעשה עוול, אז יבקש מישראל לתקן, ורק אם זה לא יקרה יטיל סנקציות. מעכשיו, הממשל קודם כל יטיל סנקציות, וישראל מוזמנת לרדוף אחריו אם יש לה ראיות שלא נעשה עוול.

אי אפשר להתעלם מהידיעה שכל זה קורה בשעה שארה"ב וישראל מתקשות להסכים על דברים מסוימים. ארה"ב, ייאמר לזכותה, עדיין קובעת שיש לסיים את שלטונו של חמאס בעזה. פחות לזכותה תיחשב העובדה שמעשים חשובים יותר ממילים, ונראה שארה"ב מאבדת את סבלנותה לפעולות ישראליות שבלעדיהן ההצהרה על הצורך בחיסול חמאס נעשית רטוריקה חסרת משמעות.

נכון, תמיד יש להידרש לאיזון העדין בין הסבלנות הנדרשת כדי להכריע מערכה – לבין החשש מסבלנות יתר שמובילה להסתבכות במערכה. נכון, כמו לישראלים רבים, גם לממשל יש סיבות לחשוד שממשלת ישראל היא לא יעילה כפי שיכולה הייתה להיות. ועדיין, חיבור הזמנים של הקשחת המדיניות כלפי המתנחלים להקשחת המדיניות שנוגעת למלחמה נראה פחות מאלגנטי.

אם כל הלא בטוחים שסימנו בכחול חוזרים לליכוד, זה מעלה את המפלגה ליותר מ־70% ממה שהיה לה. לא מספיק לקואליציה, אבל גם לא קטסטרופה כמו שהמצב של המפלגה נראה היום. אם כל הלא בטוחים שסימנו בכחול זזים דווקא לכיוון המרכז, זה רבע ממצביעי הליכוד – בערך 8 מנדטים. זה מוריד את הקואליציה להרבה פחות ממה שהיא צריכה. וגם זה בהנחה שלא יהיו נוטשים נוספים של הגוש (ויהיו: הציונות הדתית תאבד מנדטים למפלגה של בנט, או יוסי כהן, או שניהם).

כמו שהליכוד נראית – מגיע לה. האמת, כמעט צריך להתפלא על כך שעזבו רק מחצית מהבוחרים. ולא – לא משום שהאידיאולוגיה שלה לא בסדר, על זה אפשר להתווכח. ולא משום שהקואליציה שהקימה לא בדיוק מצטיינת בניהול המדינה. גם על הסיבות לזה אפשר לדבר. ולא בגלל נתניהו, שהוא כמובן סיבה להרבה מאוד אתגרים, אבל לא הסיבה שבגללה אני אומר שמגיע לליכוד להפסיד בוחרים. הסיבה שמגיע היא שהליכוד לא נראית כמו מפלגת שלטון, ולא נראית כמו מפלגה שזוכרת איך צריכה להיראות מפלגת שלטון.

אתם יודעים מה, למה שאני אומר את זה? הקשיבו לחבר הליכוד ותיק, אופיר אקוניס. בטח גם עליו יש לכם כל מיני מחשבות, טובות יותר או פחות. בטח גם הוא עשה פעם משהו שאהבתם יותר או פחות. אבל שמעו מה הוא אומר, וקשה להאמין שלא תסכימו איתו, אפילו אם אתם מצביעים נאמנים של הליכוד. הנה, כך אמר אקוניס: "אני חבר הליכוד משחר נעוריי. התפקדתי לליכוד כשראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר עמד בראשה. גם בהפסדים הצורבים ביותר דבקתי בדרך הליכוד... ישיבות הסיעה אינן משקפות בשום צורה את דרך הליכוד. הן פוגעות בתנועה ומוציאות שם רע לה ולמערכת הפוליטית בכללותה. לליכוד תפקיד היסטורי בהנהגת המדינה, גם החולקים על דרכנו יסכימו. כך אי אפשר להמשיך".
אני מסכים: לליכוד תפקיד היסטורי בהנהגת המדינה.
אני מסכים: כך אי אפשר להמשיך.
וכמו שאני מסכים, גם כמעט מחצית מבוחרי הליכוד בבחירות האחרונות מסכימים. לפחות כרגע.

השבוע השתמשנו במידע ובסקרים מאתר המדד, וכן בדיווחי "מעריב", "ישראל היום" ו"הארץ", ובסקרים של חדשות 13, חדשות 12, "מעריב", "ישראל היום" וערוץ 14.

[email protected]