פיגוע נגד ההתנחלויות
השבוע התברר שבבית הלבן לא יושב פראייר "סנילי", כפי שכונה השבוע, אלא נשיא מפוקס ששיגר טיל טומהוק פיננסי שפגע במישרין במתנחלים. ג'ו ביידן לא פגע בישראלים, כי למה מגיעה לנו ענישה קולקטיבית. הוא התמקד בבייס של צמד הלצים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, כשהכניס לרשימת הסנקציות מתנחלים פורעי חוק. המהלך פגע באגו שלהם הרבה יותר מאשר בכיס. עד היום הורגלו השניים על ידי נתניהו לקבל כן על כל גחמה אפשרית, אבל כשמדובר באמריקאים, זה כבר סיפור אחר.
"צריך להיות חולה נפש כדי לתקוף את ביידן": הנזק העצום שגורם בן גביר בארה"ב
בזמן שישראל שוקעת בבוץ: בקואליציה מתנהלים כאילו נגמרה המלחמה | שרוני
שר האוצר והשר לביטחון לאומי זכו בפיגוע ביושר, אבל האחריות כולה מונחת לפתחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אסור לשכוח את זה לרגע. למי ששכח את הראיון האייקוני שהעניק ליונית לוי לפני כשנתיים, אזכיר שבמהלכו הכחיש נתניהו בנחרצות אופיינית את האפשרות שבן גביר יהיה שר בממשלתו. אלא שמאז השתנו הנסיבות הפוליטיות, ונתניהו תירץ את המינוי של ראש עוצמה יהודית בכך שהוא השתנה. רק כמה חבל שהוא השתנה לרעה.
אגב, נתניהו לא השתנה: הבטיח אך לא הבטיח לקיים. הלחץ של בן גביר וסמוטריץ' כלפי נתניהו נסבל איכשהו כל עוד זאת בעיה פנימית שלנו. תקציבי ההתנחלויות והמשטרה פוגעים בנו, אבל לא נורא, נתגבר. הבעיה מתחילה כשהשניים מתחילים לנשוך את היד האמריקאית המאכילה אותנו. חלפה כשנה מאז נאום הגרנדמייזר של סמוטריץ' בארה"ב ועד הטענה ההזויה שלו כנגד הנשיא ביידן על כך שישראל אינה רפובליקת בננות. אגב, בפועל נתניהו הפך אותנו לרפובליקת בננות של צמד הלצים.
אצל בן גביר המצב מסובך בהרבה. כף רגלו לא דרכה בארה"ב, ואת המסרים הוא משגר בעקיפין. עדיין לא ברור מי ארגן לו ראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" ובאיזו שפה התנהל. מה שבטוח הוא שעל טיב האנגלית הקלוקלת שלו יש לו תחרות עזה עם אדון גרנדמייזר. בראיון אמר בן גביר שממשל ביידן פוגע במאמץ המלחמתי של ישראל, ושהוא מאמין ש"המועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ ייתן לישראל יד חופשית לסילוק חמאס. במקום שביידן יעניק לנו גיבוי מלא, הוא עסוק בסיוע הומניטרי. עם טראמפ ההתנהגות הייתה שונה".
עדיין לא ברור מה יש לבן גביר נגד האמריקאים. הוא פועל 24/7 למען הבייס - ואמירות נגד האמריקאים לא מתחברות לבייס שלו. לא אופתע אם השר לביטחון לאומי פעל בשליחותו של גורם בכיר שניסה להבאיש את ריחו של הנשיא, שהינו הידידותי ביותר שחווינו אי־פעם. ואם לא די בכל זה, בימים אלה עומד על הפרק אישור חבילת סיוע של 14.1 מיליארד דולר למימון צורכי הביטחון והמלחמה. הטחת עלבונות בנשיא האמריקאי גובלת בכפיות טובה, יריקה בפרצוף וטיפשות בדרגה 10 בסולם בן גביר.
אבל כאמור האמריקאים לא פראיירים. בנק לאומי, למוד הצרות מול האמריקאים בפרשות הלבנות הון, היה הראשון שהוציא אל הפועל את הסנקציות וסגר חשבון של מתנחל. הדבר הטריף את סמוטריץ', שפנה למפקח על הבנקים בבקשה למנוע את המהלך. אחריו הגיעו בנק הפועלים ובנק הדואר, שבתגובה לחסימת החשבון זכתה הנהלתו למטר גידופים משר התקשורת שלמה קרעי.
אבל שום דבר לא יעזור לחבורת ההזויים. הנשיא האמריקאי, שספג את כפיות הטובה של המילניום, ימשיך לפעול בשיטה של ללכת עם ולהרגיש בלי. מצד אחד, ימשיך ללטף את ישראל, כי מבחינתו העם לא אשם בכל הצרה הזאת, ומצד שני - ימשיך להכות בדיפלומטיות את נתניהו ושליחיו.
חסימת חשבונות המתנחלים היא רק צעד ראשון של ביידן. רפרטואר הסנקציות שלו אינו מוגבל. סביר ששיחות הטלפון בינו לבין נתניהו יהפכו לנדירות. אפשר לשכוח מביקורים בבית הלבן. סמוטריץ' ימשיך לטעון שישראל אינה רפובליקת בננות, אך ימשיך לפעול כנגד הבנקים כאילו אנחנו כאלה.
דווקא להוריד מסים
השבוע הובא סוף־סוף תקציב 2024 לאישור הכנסת. זה לא סוד שהתקציב כולל כספים קואליציוניים בסך 5.8 מיליארד שקל ומימון משרדים לענייני כלום ושום דבר. עוד לפני שמגדילים את הגירעון, שעליו נשלם בריבית דריבית, חייבים לבדוק מקורות חלופיים.
תחום גביית המסים הוא אחד התחומים שלא נעשה בהם הרבה, ושמחייב בימים קשים אלה חשיבה מחוץ לקופסה. ואני לא מדבר על העלאת מסים, אלא דווקא על הורדת חלקם כאמצעי להגדלת הכנסות. הורדת מסים היא פעילות "אנטי־מחזורית" המחויבת בעתות של מצוקה כלכלית. בימים אלה נדונה יוזמת חקיקה להפחתת מס רווחי הון מ־25% ל־20%. זהו צעד מבורך, שיביא להגדלת ההכנסות ממיסוי הבורסה ולא צריך לפחד ממנו.
מקור תקציבי חשוב עוד יותר הוא כספים במאזני החברות הגדולות והקטנות שזכו לכינוי "רווחים כלואים". הם נחים כאבן שאין לה הופכין. ומדוע הם שם? כי ברגע שהמיסוי עליהם גבוה בצורה מוגזמת, אין תמריץ להוציא אותם משם. ואיך אני יודע את זה? יש לי חברה שנצברו בה כספים כבר מספר שנים. בשלב זה אני מעדיף שלא למשוך את הכסף כדיבידנד בגלל המיסוי הגבוה, שעלול להגיע ל־33%. במקום למשוך אותו ולהשתמש בו לצריכה, להחלפת מכונית או אולי לקניית דירה, אני מעדיף שינוח על משכבו בשלום. לי ולעוד עשרות אלפי בעלי חברות יש זמן וסבלנות עד לתחיית המתים, ומי שנפגעת היא הצמיחה במשק.
דברים דומים שמעתי השבוע מאוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר: "בעלי עסקים אמרו לי שלא יחלקו דיבידנדים כל עוד המס על משיכת דיבידנדים לא חוזר לשיעור המקורי כפי שהיה טרום המחאה החברתית ב־2011, אז עמד שיעור המס על 25%, ומאז עלה ל־30%". לדבריו, "כל הוויכוח בין יו"ר המועצה הכלכלית פרופ' אבי שמחון לצמרת האוצר באשר להורדת שיעור המס על משיכת דיבידנדים מנותב בכיוון מוטעה. הוא נובע מחוסר הבנה של מערכת המסים וכיצד יש לבנות איזון נכון בין מערכת המסים למגזר העסקי".
לין מתייחס בדבריו למחלוקת שבין שמחון, התומך בהורדת המיסוי, לבכירים באוצר המתנגדים וטוענים שמדובר בהטבה לא מוצדקת לאלפיון העליון. אבל מדובר בטיעון דמגוגי, שלא לומר קשקוש. אם המס על הדיבידנד יופחת, ניתן יהיה לגייס על פי ההערכות מקורות תקציביים נוספים של מיליארדי שקלים. הכסף שיגויס יחליף כסף אחר שאנו ניאלץ לגייס בחו"ל בריביות גבוהות, מה שממילא יגדיל את החזרי הריבית ויגדיל את הגירעון.
"שיעור המס נקבע על פי שיקולים ענייניים והצורך לאפשר למגזר העסקי לפעול על פי שיקולים רציונליים וגם להגדיל את הכנסות המדינה", הוסיף לין. "מס של 25% היה תמיד בבחינת שיעור נורמטיבי, אבל הועלה עקב המחאה החברתית של שנת 2011 ולא משיקול ענייני".
מס על חלוקת הרווחים מוטל לאחר שהחברה כבר שילמה מס חברות של 23%. בהפחתת המס תומכים לא רק שמחון, שבנושא זה אני מסכים איתו לחלוטין. גם שר האוצר סמוטריץ' תומך, וכך גם השר גדעון סער, שאינם נמנים עם חסידי האלפיון. אז חבל על כל דקה.
דירוג אשרא
אשרא היא אחת החברות הממשלתיות ששמן בלשון המעטה אינו אומר הרבה לישראלי הממוצע, אבל חשיבותן למשק יקרה מפז. עוד לפני שאסביר מדוע אני חושף בטור זה את החברה, אבהיר את אופי פעילותה.
החברה פועלת לקידום היקפי היצוא הישראלי באמצעות שירותי ביטוח אשראי ואשראי למימון עסקאות יצוא גדולות של חברות ישראליות, בעיקר מול מדינות, לטווחי זמן ארוכים יחסית של עד 15 שנים. כדי לקבל את הביטוח והמימון, הרכיב הישראלי חייב לעמוד על לפחות 30% מהעסקה. אשרא מנוהלת על ידי דודי קליין, וכיו"ר הדירקטוריון מכהן (זמנית בגלל השתהות מקבלי ההחלטות) דורון אביטל, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל (ומיד אסביר את הרלוונטיות).
אגב, דירקטוריון אשרא אמור היה להתפרק בגלל היעדר קוורום. רק בזכות אחריות יו"ר הדירקטוריון אביטל הוחלט - בניגוד לעמדת האוצר - לבחור מחדש זמנית את הדירקטוריון והיו"ר ולאפשר את המשך תפקודו כדי למנוע עצירת פעילות מוחלטת. ויש לכך הסבר עסקי: ביטוח האשראי מגן על היצואן או על הבנק שמעניק את האשראי מפני כשל תשלום מהלקוח מסיבה כלשהי. אשרא מאפשרת לבנקים לתת קו אשראי לעסקאות, כשהגיבוי הוא פוליסת ביטוח בערבות המדינה, המאפשרת ליצואן לקבל את התשלום מיידית.
מלחמת עזה הגדילה משמעותית את הביקוש לביטוח. ב־2023 קיבלה החברה בקשות לכיסוי ביטוחי בהיקף של 17 מיליארד שקל, ומתוכן אושרו עסקאות בהיקף של 13 מיליארד שקל (מתוכם 4.3 מיליארד שקל מפרוץ המלחמה). מרבית העסקאות היו בתחומי מים וחקלאות, תקשורת, טכנולוגיות חינוך ועסקאות ביטחוניות. על כל זה אחראים 22 עובדים בלבד באשרא. מדינות מאפריקה, שאליהן נעשה יצוא, כללו את סנגל, אנגולה, מדגסקר וחוף השנהב. עם המדינות באסיה נמנו הפיליפינים, סין ואזרבייג'ן. בשנה האחרונה הוענק כיסוי ביטוחי לשלוש מדינות חדשות: גיאנה, קמבודיה ואיי פיג'י.
דורון אביטל, המבין היטב את ההשלכות של מלחמת עזה על המגזר העסקי, מבין גם את חשיבות החברה דווקא בימים אלה, ועושה הכל כדי לסייע לתעשייה המקומית לקדם את הבקשות. "הכלכלה המקומית ויצירת מקומות עבודה הן חלק מהמאמץ הלאומי ומהחוסן החברתי הנדרש כעת", הוא אומר ומוסיף: "כל מיליארד שקל יצוא תורם ליצירת כ־2,500 מקומות עבודה. ככל שהמלחמה תימשך, חברות יחפשו שוקי יצוא חדשים, ואנחנו כאן כדי לעזור להן".
דווקא בימים אלה, כאשר אתגרי היצוא רבים מנשוא, עתידה של החברה נמצא בסימן שאלה בגלל מדיניותו של שר הכלכלה ניר ברקת. על פי ההערכות, במשרד הכלכלה בגיבוי האוצר מעוניינים לאחד את פעילותה של אשרא עם זו של חברת ענבל הממשלתית ולהפוך אותה לאגף בתוכה. ההנחה היא שמהלך כזה יביא לחיסכון של 350 אלף דולר בהוצאות התפעוליות. ואולם - מרבית החיסכון יקוזז, כי בעתיד ייאלצו להעסיק יועצים חיצוניים כתחליף לעובדי אשרא, ובכל מקרה הניסיון העצום שנצבר יירד לטימיון.
זאת ועוד: במקרה של איחוד, המוניטין שצברה אשרא בעשרות שנות פעילותה מול גופים בינלאומיים ילך לאיבוד. וחוץ מזה, הפעילות של ענבל מתמקדת בעיקר בביטוח גופים ממשלתיים, ואין לה שום ניסיון בביטוחי אשראי, כך שעלולה להיווצר כאן פגיעה בלתי הפיכה בפעילות אשרא.
אם אכן מעוניינים לשנות את מבנה הפעילות ולהעבירה לצד ג', הצעד המתבקש וההגיוני ביותר הוא הפרטה. סביר להניח שאחת מחברות הביטוח הגדולות תהיה מעוניינת לנצל את הידע המקצועי העצום שנצבר בחברה, להמשיך את פעילותה ולשלם למדינה תמורה כספית יפה. מבדיקות שערכתי מתברר שההיגיון אינו עובד במקרה זה - ועל הפרק עומדת עדיין תוכניתו של השר ברקת למזג את אשרא עם ענבל הממשלתית.
במקרה זה, הססמה שטבע ברקת, שלפיה מה שטוב לאירופה טוב לישראל, אינה עובדת מסיבה פשוטה: באירופה, הבעלות על חברות סיכוני סחר חוץ מסוגה של אשרא היא בפועל ממשלתית. לממשלות יש היכולת הפיננסית והתמריץ הלאומי לקחת על עצמן סיכוני אשראי כדי להגדיל את היקפי היצוא - ובאותה נשימה לקדם את האינטרסים הפוליטיים של המדינה.
שבת תרבות
השר מיקי זוהר (הליכוד) נכנס לתפקידו כשר התרבות והספורט כאילו מאז ומעולם עסק בתחומים אלה. כמעט לא נמצא אותו כועס. הוא נכנס למשבצת משכין שלום. אם דודי אמסלם וטלי גוטליב (שהיא היחידה שממנה רועד אמסלם) הם הנגטיב של תמונת הליכוד, זוהר הוא הפוזיטיב. הוא מרואיין פופולרי, ויודע תמיד לתת את התשובה הנכונה והמנומסת, המהווה את המכנה המשותף של כולנו - או אם תרצו, את מדורת השבט.
בתשובה לשאלה איך הוא מתקבל היום על ידי נציגי משפחות החטופים וההרוגים, הוא אומר: "הצעקות נגדי בתחילת המלחמה לא הגיעו ממשפחות הנפגעים. המשפחות דווקא קיבלו אותי מאוד יפה. מי שצעקו נגדי היו אלה שחושבים שיש בעיה עם הממשלה. אני באופן אישי אומר שמשפחות החטופים נוהגות בכבוד ובאופן מעורר השראה, שאפשר רק להתפעל ממנו. הן פועלות בצורה אחראית ונחושה כדי לקדם בכל דרך את השבת החטופים, ואני מעריך אותן על כך".
מה עמדתך בנושא החטופים? האם חייבים להחזירם בכל מחיר או שיש קווים אדומים?
"בתקשורת שומעים על ההצעות לעסקה, אבל קשה מאוד לדעת מה יהיה התוצר הסופי ועד כמה מדובר בהצעות רציניות. אבל אם הפרסומים בתקשורת - שלפיהם רוצים לשחרר 6,000 מחבלים על דם עם הידיים ולעצור את המלחמה - הם נכונים, אזי אני מתנגד לכך נחרצות, ויש גם התנגדות רחבה בציבור. לעומת זאת, אם תבוא עסקה סבירה, שתהיה הוגנת ומקובלת, כשנדע מראש מאיפה ולאן הם משוחררים, אז נסכים לכך, תלוי בזמן ההפוגה".
"בסוף אני אומר שהדרך לעסקה טובה ולהחזרת החטופים היא המשך הלחץ בח'אן יונס וברפיח. חייבים להפעיל לחץ, כולל הומניטרי, ולצמצם את האספקה דרמטית. לצה"ל חייבת להיות בשלב זה שליטה ברצועה. לא יכול להיות שחמאס ישלוט ויחלק מזון. הגיע הזמן שיורו לצה"ל לעשות את הדברים הללו, ואני אומר את זה בכל הזדמנות. זה רע מאוד שהצבא מדלל כוחות ברצועה. את החלוקה של המזון והעזרה ההומניטרית חייבים להעביר לצבא".
בינתיים הציבור אינו שבע רצון - לא רק מתוצאות מתקפת 7 באוקטובר אלא גם מהתפקוד לאחר מכן, וזה מתבטא בסקרים הלא מחמיאים. עושה רושם שאם תלכו היום לבחירות, תהיו באופוזיציה 20 שנה.
"אני מסכים איתך שהסקרים אכן רעים, אף על פי שיש גם סקרים פחות גרועים. ועדיין - זה לא הזמן לעסוק בשאלות מה יהיה מבחינה פוליטית. זה לא זמן לדבר על בחירות, אלא להתמקד במלחמה ובחטופים ובחטופות. כל העיסוק הוא לא אחראי ולא ראוי".
אבל מה לעשות שגם ביבי עסוק בפוליטיקה.
"לדעתי, נתניהו ממוקד באמת בניהול המלחמה, אבל לצערי, יש סביבו גורמים שעוסקים בדברים אחרים. כל מי שעוסק בפוליטיקה בזמן מלחמה חוטא חטא גדול - ולא משנה מאיזה צד הוא מגיע. בכל מקרה אני יכול להרגיע את האופוזיציה: אין היתכנות לאי־אמון קונסטרוקטיבי, ומי שעוסק ברעיון זה טועה. צריך להשקיע את כל המרץ בניהול המלחמה".
אבל מתי תסתיים המלחמה? עושה רושם שהיא בלתי נגמרת.
"אני באמת לא יודע מתי המלחמה תסתיים. זה יקרה רק כשהחטופים ישובו וגם נשמיד את חמאס. לפי המידע שאני מכיר, זה לא צריך לקחת יותר מכמה חודשים. אבל לחטופים אין גם את הזמן הזה, וחייבים להגיע להכרעה מיידית".
בוא נדבר על תקציב 2024 ועל כספים קואליציוניים שאינם תורמים דבר למאמץ המלחמתי.
"אני חייב לומר שכל משרדי הממשלה נרתמו לקיצוצים רחבים, וגם בכספים הקואליציוניים היה קיצוץ משמעותי. אבל צריך להבין: חלק גדול מהכספים הללו שייך למטרות חשובות, וגם הציבור הרחב ייהנה מהם - ועדיין הם מוגדרים כקואליציוניים. כספים אלה חייבים לעבור לבסיס התקציב".
כיצד תקציב תמיכה במניעת נשירה מישיבות או לטיפול בהתנחלויות מסייע לכלל הציבור?
"אני מסכים איתך שיש גם צרכים סקטוריאליים, אבל הם בשוליים. ללא קשר לזה, אם יש פעילויות שהן בקונצנזוס, הן צריכות להיות בבסיס התקציב. כל העיסוק בנושא הוא מטעה. זורקים סכומים לאוויר על עניינים שהם בליבת הפעילות של המדינה, אבל זה הפך לכלי שרת בידי פוליטיקאים".
איך מסייע תקציב משרדך להציל את עולם התרבות והספורט בימים אלה?
"מוסדות התרבות קיבלו בסיבוב הראשון פיצוי של 84 מיליון שקל. לאחר מכן קיבלו 25 מיליון שקל נוספים, ולאחרונה עוד 50 מיליון שקל. הכל למען התרבות. בנוסף, החלטנו להפסיק את ההופעות בהתנדבות של אומנים למען החיילים והמפונים, והחלטנו לשלם להם ולצוותים שלהם שכר. עד היום הם נתנו הרבה נחת, אבל הבנו שיש להסדיר את התשלום, כי זה לא יכול להימשך. אומנם התשלום לאומנים לא היה כמו שמקובל לשלם בימי העצמאות, אבל זה בכל זאת תשלום סביר. הקצבנו לצורך העניין 35 מיליון שקל, וזה עזר".
נתניהו קשר בין הסיוע למוסדות תרבות, המיועד לכלל האוכלוסייה, לסיוע לישיבות, שהוא ספציפי. מדובר בהשוואה מופרכת.
"אני מעדיף להתמקד בפעילות משרדי כדי לעזור לכל הגופים ולמוסדות הנתמכים תחת אחריות המשרד. אני שמח שעולם התרבות ניצל מקריסה, והסיוע שהבאנו משמעותי מאוד. אתה יודע שהפגנות נגדי על המצב לא היו בעולם התרבות והספורט. אבל ללא קשר להשוואה של נתניהו, אני חושב שלכל מוסד תרבות מגיעה תמיכה כספית".
גם עולם הספורט נפגע בגלל המצב הביטחוני. איך עזרתם לו? ומתי יחזירו את המשחקים לישראל?
"הקצבנו 6 מיליון שקל לטובת קבוצות ישראליות שייאלצו לארח בחו"ל בעל כורחן. העלינו מאוד את תקציב האבטחה של המשלחות שיוצאות לחו"ל, יחד עם סיוע לקבוצות שיקבלו מימון לכיסוי ההפסדים על כרטיסים למנויים. גם הנבחרת תקבל את הסיוע הזה, ובאמצעותו יוכלו לתת מענה להוצאות הגדולות. זה יהיה בכדורגל ובכדורסל בכל האיגודים. מתי המשחקים יחזרו לישראל? כשהמצב הביטחוני ישתנה, וכשההתאחדויות הבינלאומיות ישנו את עמדתן".
יום העצמאות מתקרב, ומתברר שאתה, שר התרבות והספורט, נושלת מהאחריות על האירועים לטובת מירי רגב. האם אתה מתוסכל או כועס עליה?
"ממש לא. האחריות הועברה לשרת התחבורה מירי רגב בשיתוף משרד ראש הממשלה, ואני מאחל להם בהצלחה גדולה. לא התעקשתי להיות האחראי על הטקסים, כי אני לא רוצה להיות שר הטקס. זה לא חלק מליבת העשייה שלי, ואני מעדיף לחזק ולקדם את עולם התרבות והספורט. אני ממש לא כועס על מירי רגב ומאחל לה בהצלחה בארגון הטקסים. בהזדמנות זאת אני רוצה לומר כי הלוואי שגם בין שרי הממשלה אפשר יהיה לפרגן קצת יותר".