ביום שלישי בבוקר תועד הרב דב לנדו, מראשי הזרם החרדי־ליטאי אשר נמנה עם מנהיגיה הרוחניים של דגל התורה, כשהוא קובע את סדר העדיפויות: "אין שום פטור", הסביר. "מי שרוצה להיפטר, שלא יניח תפילין״.
חשבתם שמדובר בתמורות שחלו במגזר החרדי אחרי השבת השחורה, ושהרב לנדו התכוון לפטור משירות בצבא שמגן על מדינת ישראל בשעת מלחמת קיום? אז חשבתם. הרב הישיש, שנושא בכל התארים המקובלים בזרם הליטאי, לא התכוון לחזית. הוא התכוון לקלפי. מי שלא ייצא ביום שלישי השבוע להצביע ״ג״, שלא יניח תפילין.
כמה ימים קודם לכן פרסם העיתון החרדי־ליטאי ״יתד נאמן״ כותרת בעמוד השער בכיתוב באדום: ״החמאס מגלה לראשונה סימנים להתגמשות בדרישות״. מתחתיה, בשחור, כותרת קטנה יותר: ״הערב: רבבות אלפי ישראל בירושלים, בבית שמש וביתר יתכנסו בראשות עיני העדה שליט״א בזעקה של הרגע האחרון 'מי לה׳ אלי'״.
חשבתם שמדובר בעצרת תפילה המונית להצלת החטופים? לשמירה על כבודן של החטופות? להישרדותם של פצועים וקשישים, שעבורם כל יום נוסף בשבי עלול להיות קטלני? ואולי לשלום חיילי צה״ל? להחלמה מהירה לפצועים? אז חשבתם. גם אני, ברגע הראשון, חשבתי שזוהי כותרת משנה לידיעה על חמאס. אבל לא, זאת הייתה ידיעה נפרדת. הקריאה ״מי לה׳ אלי״ משמעותה, כפי שהתברר למי שהתעמק באותיות הקטנות, הייתה ״מי לה׳, לקלפי״.
במהלך ארבעת החודשים הארוכים, המייגעים והמצמררים בתולדות המדינה, לא השמיעו ראשי הקהילות החרדיות את הקריאה המתבקשת. לא ארגנו עצרת תפילה המונית, ולו אחת. עד שבאו עליהם הבחירות המוניציפליות. בל ניתמם: המאמץ המוניציפלי של ראשי הקהילות והפוליטיקאים החרדים - לא בכל זירה, לא בכל מקום ולא בכל הנסיבות - מתרכז במלחמת הקודש נגד תושבים חילונים, או לאו דווקא חילונים אבל ליברליים יותר.
יש חשיבות לא מבוטלת גם למאבקים הפנים־חרדיים, למשל, בין החרדים הספרדים לחרדים האשכנזים, כמו באלעד או בבני ברק. לעתים הסכסוך הפנים־חרדי משליך על תוצאות הבחירות, כמו בבית שמש, שם העימות בין מועמדה של ש״ס, משה אבוטבול, לבין שמואל גרינברג, החרדי האשכנזי, הוביל לסיבוב שני מול ראש העיר המכהנת, הדתייה הלאומית ד״ר עליזה בלוך.
אבל בגדול - ההתגייסות ההמונית במגזר החרדי על רקע אחוזי הצבעה נמוכים מהרגיל בקרב כלל המצביעים (היהודים) אפשרה להנהגה החרדית על גווניה לקבוע את התוצאות במספר ערים מעורבות. מערד ועד טבריה בואכה אשדוד, צפת ואיך לא, ירושלים. שם אומנם לא התנהלה התמודדות מעשית על ראשות העיר, אבל כשמדובר בעיר הבירה, שהיא גם העיר הגדולה בישראל, יש חשיבות לא מבוטלת להרכב מועצת העיר.
בלי טובות מנתניהו
בליכוד מיהרו להכריז בקול גדול על ניצחון המפלגה בפרט והגוש בכלל, אך כשמתבוננים בתמונה מקרוב, מגלים כי לא כצעקתה. מועמדים המזוהים עם הליכוד דווקא הקפידו לתפוס מרחק ממפלגת השלטון. נתניהו לא הוזמן לנאום באסיפות הבחירות ולא התבקש להקליט בקולו הודעות תמיכה במתמודדים. כשמועמד לראשות העיר/המועצה מתאמץ להצניע, ולאו דווקא להבליט, את הזיקה לראש ממשלה מכהן, כשהוא מתבייש בו כמו היה בן משפחה שסרח, קשה להגדיר את זכייתו של מתמודד כזה בבחירות בתור הישג של מפלגת השלטון. אז נכון, חיים ביבס זכה ב־91% מהקולות במודיעין, ורוביק דנילוביץ' זכה ב־96% מהקולות בבאר שבע. אבל ניצחונו של ביבס כלל וכלל לא יכתיר את נתניהו, בדיוק כמו שזכייתו של דנילוביץ' לא תסייע למרב מיכאלי לעבור את אחוז החסימה.
מי הם אם כן המנצחים המפסידים, או ליתר דיוק, המרוויחים והנפגעים בבחירות המוניציפליות 2024? טרם נספרו קולות החיילים, להלן התמונה שמסתמנת בינתיים. בחירות מוניציפליות הן לאו דווקא פרומו לבחירות לכנסת, בשל ריבוי רשימות עצמאיות ומועמדים בלתי מזוהים מפלגתית - וכן בגלל בריתות וצירופים שבמקרים רבים אינם תואמים את ההתפלגות שבין קואליציה לאופוזיציה. אחרי הכל, מניעים ואינטרסים בזירה המקומית אישיים יותר ומגוונים יותר.
ועם זאת, בחירות מוניציפליות הן סוג של מבחן למפלגות חדשות - מי לשבט ומי לחסד. ש״ס, למשל, החלה את דרכה בבחירות המוניציפליות ב־1983. הפעם, מי שרשם הצלחה הוא איתמר בן גביר, שהצליח להכניס חברי עיריות או מועצות בירושלים, רחובות, בית שמש, צפת ועוד - והעניק תמיכה למספר ראשי ערים ומועצות: ליוסי קקון בצפת, לנילי אהרון בירוחם, ליוסי אשרף בגבעת זאב ולישראל ברמסון בקריית ארבע. בן גביר קבע עובדה: העוצמה היהודית על המפה.
יאיר לפיד רשם אף הוא הישג משמעותי: יש עתיד הפסידה אומנם בקרב מול רון חולדאי בתל אביב, אך הגדילה את כוחה במועצת העיר כמו גם בכ־40 ערים ומועצות נוספות דוגמת הוד השרון, קריית אונו, רמת ישי, גזר ועוד. מועמדי המפלגה זוהר בלום ויריב פישר עלו לסיבוב שני בקרב על ראשות הערים רחובות והרצליה. ליש עתיד תשתית מוניציפלית משמעותית, ועל כן המפלגה לרוב זוכה בבחירות לכנסת ביותר מנדטים מכפי שמעריכים סוקרי דעת קהל.
ואילו ישראל ביתנו נחלשה או לא התחזקה, וזאת בשל היחלשות "הרחוב הרוסי״: חלק ניכר מהעולים דוברי הרוסית מתגוררים בערים מעורבות חרדיות־חילוניות, ואחוזי ההצבעה הגבוהים במגזר החרדי פגעו בייצוג שלהם בעיריות.
וישנה גם הפתעה מסקרנת. התפתחות מרתקת נרשמה בסיעה שגודלה 12 מנדטים ובסקרי דעת קהל היא נושקת בקביעות ל־40. מדובר ביחסי הכוחות בשטח בין בני גנץ לגדעון סער. גנץ השקיע במערכת הבחירות משאבים ומאמצים, אבל נחל אכזבה. בתמיכתו נבחרו שני ראשי ערים בלבד, בראשון לציון ובגבעתיים, אבל השניים הובילו בפער משמעותי כל אחד בעירו גם ללא תמיכת יו״ר המחנה הממלכתי. גם במועצות ובעיריות המפלגה לא הצליחה להתבסס.
לעומת זאת, תקווה חדשה של גדעון סער, שאינה מופיעה בסקרים, רשמה הישגים משמעותיים ביותר: ראש העיר רמת גן, כרמל שאמה הכהן, נבחר בתמיכתה ובמימון שלה. מועמדה אלי לנקרי המשיך באילת. סהר פינטו נבחר לראשות העיר גדרה. דוד עציוני, שנתמך על ידי סער בחיפה, עלה לסיבוב שני, המפלגה קידמה ראשי מועצות בחוף הכרמל ובגליל התחתון, כשבפרדס חנה ובדלית אל־כרמל מועמדיה ממתינים לספירת קולות החיילים. סער הכניס מועמדים לעיריות ולמועצות ברמת גן, בתל אביב, ברחובות, בחיפה, בראש העין, בחולון, בעפולה, בפרדס חנה ועוד. התוצאה תשפיע בוודאות על יחסי הכוחות במחנה הממלכתי ועשויה לזרז את הודעתו של סער על התמודדות נפרדת של תקווה חדשה בבחירות לכנסת.
הקרב בין המגזרים
ועם זאת, הזיקה בין מועמד מוניציפלי למפלגה שהריצה אותו או תמכה בו, כבר אמרנו, אינה מוחלטת. ההתמודדות בזירה המוניציפלית היא לאו דווקא בין מפלגות פוליטיות, זו התמודדות בין קבוצות ומגזרים. המנצחים והמפסידים בבחירות המוניציפליות 2024 הם לא פוליטיקאים. הם מגזרים. וכאן מעבר לכל ספק ניתן להגדיר ולהכתיר מנצח.
הקרב העיקרי התנהל בבחירות השבוע בערים המעורבות. מדוע מצביעים חילונים וחלק לא מבוטל של מצביעים סרוגים נשארו בבית? אפשר כמובן להעלות טענה נפוצה: הם יצאו לבלות ועשו מנגל במקום להצביע. אם כן, למה אחוז ההצבעה בקרב ציבורים אלה ירד בכ־8% ביחס לבחירות הקודמות? מי הם המצביעים שב־2018 הטריחו את עצמם לקלפיות והשנה לא באו?
אני אגלה לכם סוד. נפל דבר בישראל. מאות אלפי מצביעים פונו מבתיהם. מאות אלפים גויסו, וחלקם טרם חזרו הביתה. עשרות אלפים מתמודדים עם אובדן הפרנסה. לא. זה לא מנגל. זאת מלחמת חרבות ברזל. זה גם האיום בצפון.
המגזר שניצח בבחירות המוניציפליות עשוי לאבד חלק מהישגיו בתום ספירת קולות החיילים. והפעם - מספר המעטפות הכפולות גדול כמעט פי שניים. כי המנצח בבחירות המוניציפליות לא נטל חלק במלחמה. יש מי שנלחם, יש מי שמתמודד בבית. המועמדים המוניציפליים לא בראש מעייניו בחודשים האחרונים. ויש מי שבימי ההלם ובחודשי הלחימה ניהל ללא הפרעות וללא הפסקה מערכת בחירות והוביל ביום פקודה מאות אלפי מצביעים לקלפי. אנחנו נלחמים, הם מצביעים.