בתחילת השבוע אמר נשיא מצרים, עבד אלפתאח א-סיסי, כי עלות שיקומה של עזה נאמדת ב-90 מיליארד דולר. הוא לא אמר מי ישלמו את הסכום המפלצתי הזה, אבל ברור מי הוא רוצה שיבנה. חברות מצריות. עבור קהיר, בגלל מצבה הכלכלי המטלטל וגם בלעדיו, עזה היא הזדמנות עסקית. כל זאת, אם לא יקרה מבחינתם אסון, והמוני פליטים מרפיח יציפו את סיני. אז תהפוך עזה לצרה ולא הזדמנות.
אין להם לאן לחזור: "ייקח לעזה 70 שנה להתאושש"
שאלת המימון של שיקום הרצועה נראית לנו כמו בעיה של אחרים, אבל מוטב כי נתפכח מזה, ויפה שעה אחת קודם. שיקומה של עזה הוא אינטרס ישראלי. שיקום כלכלי, הומניטרי, וכמובן ייצוב פוליטי. בהיעדרו, תהפוך עזה עיר מקלט עבור פושעים, והיכן שיש פשע, צומח טרור. כבר כתבתי כאן בעבר, כי בהתנהלות חסרת אחריות, או בלתי נבונה, עלולה עזה להידמות לעיראק שאחרי סדאם, אולי גם לאזור השפעה איראני. עד היום לא הונחה כל תכנית רצינית ומקיפה לשיקומה, לא אצלנו ולא אצל אחרים. גם אם יתבצע באופן נכון ומבטיח, תהליך הבנייה מחדש ייארך שנים.
המדינות המועמדות לסייע בתכנית השיקום, אם וכאשר תצא לדרך, לא יסכימו לרשום את הצ'ק בכל מחיר. גם בימים אחרים הן לא מיהרו. לשם מה ישקיעו מכספן, ואחר כך ייהרס הכל במלחמה נוספת. הן יתרמו את עשרות המיליארדים רק אם ישוכנעו כי עזה הולכת לייצוב אמיתי. כדי להבטיח זאת, יש לעשות אחת מהשתיים: להכחיד את חמאס (ולדאוג שבמקומה לא יבואו כנופיות גרועות ממנה), או להותירה באופן שתהיה גורם מועיל.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב