משבוע לשבוע הופכים הביקורים ברצועת הביטחון שבצפון ישראל לעצובים יותר. הניגוד בין הטבע רווי המים שמתפרץ עכשיו במלוא עוצמתו, לבין העזובה של היישובים – זועק יותר מתמיד. בלילה המראה אפילו עגום יותר: כביש הצפון שומם ממכוניות, רוב היישובים בעלטה, וקשה לראות אור, תרתי משמע.
"ניצחון מוחלט?" דובר צה"ל לשעבר חושף את מה שמסתירים מאיתנו במלחמה בעזה
"אאמין לעסקאות כשהבן שלי יהיה פה": אביו של החטוף מסרב להיאחז בכותרות
שלשום בלילה עליתי לביקור במושב נטועה, על גבול הצפון, אחת הפינות היפות ביותר בישראל. מושב שרובו דתי, שהוקם ב־1966 על ידי בני מושבים אחרים בגליל, ברובם יוצאי כורדיסטן. עד לפני חצי שנה זה היה ביתן של 85 משפחות, כ־300 נפש, שגידלו כאן עופות ופירות - ובעשורים האחרונים גם צימרים יוקרתיים שנבנו מול הנוף המרהיב.
כיום המשפחות האלה מפוזרות בכל רחבי הארץ, מאילת ועד ליישובי הקו השני בצפון. ביישוב נותרו חברי כיתת הכוננות וכמה חקלאים שמתעקשים להחזיק את הלולים שלהם בחיים. לעומתם, כמה מהחקלאים המבוגרים כאן כבר התייאשו וחיסלו את המשק.
בווילה מפוארת ומרובת חדרים, שעד לא מכבר הייתה מושכרת כמעט מדי לילה למסיבות ולאירועים, אני פוגש כמה מחברי כיתת הכוננות של נטועה, שהפכו אותה למפקדה ולנקודת לינה מרוכזת. הם מחזיקים משמרות 24/7 בכמה עמדות ביישוב, ובין המשמרות הם לא באמת מספיקים ליהנות מתפנוקי הווילה, אלא באים לכאן לחטוף ארוחה ותנומה.
המושבניקים של קו העימות הם אנשים חזקים ומאופקים, וכשם היישוב שלהם – נטועים עמוק באדמתם. כבר ארבעה עשורים שאני מלווה אותם, והם תמיד שידרו עוצמה. הם חוו שנים של חדירות מחבלים, של ירי קטיושות, וגם 17 שנים של שקט בין מלחמת לבנון השנייה לבין מלחמת 7 באוקטובר לא הקהו אצלם את ההכרה שהם חיים על לוע הר הגעש הלבנוני.
אבל לאורך עשרות השנים הקשות הם תמיד יכלו להסתכל לאחור ולדעת שיש מאחוריהם מדינה. עכשיו, כשהם מסתכלים דרומה, הם לא רואים כלום. בשיחה איתם יש הרבה כעס, שעדיין מאופק, הרבה עצב, ויותר מכל: אכזבה. הם כבר מבינים שהחיים שלהם לא יחזרו למקומם בשנה הזאת, וספק אם יחזרו בשנת 2025. ומה שהכי מאכזב אותם הוא שלממשלה שלהם זה ממש לא אכפת.
יש שרה, אין התיישבות
הבעלים של הווילה היפה שבה אנחנו יושבים הוא חזי זוארץ, מפקד כיתת הכוננות. בשנים האחרונות הקים במושב נטועה עסק לתפארת של וילות יוקרה להשכרה, שעבד בלי הפסקה. כמו כל עסק שצומח הוא היה ממונף, אבל מאז אוקטובר יש לו אפס הכנסות, חובות שרק גדלים, ואין לו עם מי לדבר. הפרסומות המלטפות של הבנקים, שמבטיחות סימפתיה לתושבי הצפון והעוטף, לא חלות על בעלי עסקים. הבנקים דורשים את הריבית שלהם, וחזי עם חובות של מיליונים - על סף פשיטת רגל.
"אף אחד לא רואה את האנשים שקורסים כאן", אומר יואב כהן, חבר כיתת הכוננות ויו"ר ועד המושב. "מס רכוש מפצה על הנזק למבנים, אבל שום גוף בישראל לא מתייחס לקריסה של העסקים וגם של המשפחות". יואב הוא חקלאי, אב ל־11 ילדים. באוקטובר משפחתו עזבה לאילת, אחר כך חזרו למושב סמוך בגליל, עין יעקב, שם הוא שכר להם בית. "כן, המדינה נותנת לי כסף לשכירות, אבל אני צריך גם לכלכל אותם", הוא אומר, "ואין לי שום הכנסות".
"מתחילת המלחמה לא ביקר אותנו ולו שר אחד", אומר יואב. "שר החקלאות אבי דיכטר אמור היה להגיע וביטל. היחיד שפגשנו הוא שר הביטחון, אבל הוא לא יודע לענות על הצרכים שלנו". הוא פנה עשרות פעמים לשרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית סטרוק, קיווה שבהיותו יישוב דתי ברובו יקבל התייחסות, אבל לא נענה. נראה שהשרה להתיישבות, שיושבת על תקציב של 650 מיליון שקל, לא רואה בסיוע ליישובי קו העימות משימה לאומית שראוי להירתם לה.
מה שהיה, הוא שיהיה
כמו רוב כיתות הכוננות בצפון, גם אנשי נטועה רכשו בכספם מצלמות, סיבים אופטיים ורחפנים שיסייעו להם להגן על היישוב. צה"ל עוטף אותם בכוחות נוספים ששומרים היקפית על היישוב, וממשיך בפירוק שיטתי של תשתיות חיזבאללה שמולם. עד כה נפגעו רוב המטרות שהיו לצה"ל בטווח 8 ק"מ מהגבול, אבל בכל יום מתגלות מטרות חדשות.
ביותר מחמישה חודשי לחימה סיכל צה"ל בגבול הצפון תשתיות אדירות של חיזבאללה וכמויות עצומות של אמצעי לחימה. צה"ל נמנע עד כה מלהציג את תוצאות הסיכולים האלה לאזרחי ישראל, אבל הן הוצגו לחמישה רמטכ"לים זרים שהיו כאן: הצרפתי, הבריטי, הגרמני, האיטלקי ומפקד פיקוד המרכז האמריקאי. העולם רוצה הסדרה בלבנון, וכנראה גם חיזבאללה ישמח לה, אבל הכל תלוי במה שיקרה בעזה.
חיזבאללה אומנם צמצם את היקף הירי בימים האחרונים, וכל ירי משמעותי לעבר ישראל דורש אישור דרג בכיר של הארגון, אבל קשה לדעת אם זה איתות שחיזבאללה רוצה רמדאן שקט, או שהם מנסים להרדים אותנו לקראת פעולה משמעותית. בכל מקרה: הסדרה בלבנון תושג רק אחרי הפוגה בעזה.
תושבי נטועה ריאליים: "גם אם יהיה כאן הסדר – זה לא יספיק כדי להחזיר את המשפחות שלנו", אומר לי יואב כהן. "אם יהיה הסדר, וספק אם יהיה – אנחנו נחכה עוד שנה לראות שהוא עובד לפני שנחזור". החקלאים אולי יחזרו, אבל לתיירים ייקח עוד זמן עד שירגישו נוח להשתכשך בג'קוזי שממוקם 500 מטר מחיזבאללה.
מדינת ישראל אולי איבדה את הצפון, אבל "מה שעצוב", אומר יואב, "הוא שבבחירות האחרונות הצביעו יותר מ־60% מתושבי נטועה לנתניהו ובן גביר, וכנראה שבבחירות הבאות, איפה שלא נהיה, זה לא ישתנה".
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]
התמונה בכתבה פורסמה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]