פעמיים שמח עם ישראל בשבוע הזה. ביום שלישי הודיע צה"ל כי מרואן עיסא, חברו של יחיא סנוואר ואחד ממתכנני טבח 7 באוקטובר, מצא את מותו בתקיפה שביצע חיל האוויר על מקום מסתורו לפני שלושה שבועות. אבל עוד לפני הבשורה על מותו, בטקס קריאת המגילה עם חיילים, הכריז ראש הממשלה כי גם מפקדו של מרואן וחברו לדרך ייתלו על עץ גבוה. "חיסלנו את המן, נחסל גם את סנוואר", הבטיח בנימין נתניהו. הייתה זו כנראה הפעם הראשונה שבה קיבלה ישראל אחריות על חיסולו של המן הרשע.
גם לבוש היתה תכנית ליום שאחרי בעיראק, ואז הוקם ארגון אלקעידה | ג'קי חוגי
חרב פיפיות: אם נפרק את חמאס יותר מדי - אנחנו עלולים לשלם מחיר כבד | ג'קי חוגי
התבטאותו של נתניהו והודעת דובר צה"ל זכו לכותרות שמנות, אבל בתווך בין שתיהן נרשם אירוע חשוב בהרבה. ביום שני בערב הודיעה חמאס כי היא דוחה את המתווה שהוצע לה לעסקת חטופים. בפעם השלישית בתוך חודשיים קרס המו"מ. מאחורי המבוי הסתום הסתתרו סוגיות מהותיות, ולא מחלוקות של אגו ועניינים בשוליים. הנהגת חמאס דורשת מישראל להפסיק את המלחמה, ובתמורה תיתן את החטופים כולם. חיים תמורת חיים. סוגיות אחרות, כמו מספר האסירים הביטחוניים שישוחררו, או חזרת המפונים הפלסטינים לבתיהם בצפון הרצועה, ניתנות לגישור. ישראל רוצה להמשיך במערכה עד חיסול חמאס.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
למחרת הודעת חמאס על דחיית מתווה העסקה, ניצב דובר משרד החוץ הקטארי מול עיתונאים בבירה דוחא. הדובר, מאג'ד אל־אנסארי, ידע כי הוא יישאל על כישלון העסקה המקווה, אבל עשה את ההצגה עד הסוף ושידר עסקים כרגיל. "הכל מבחינתנו שגרה", השיב לעיתונאי ששאל למצב השיחות, "המו"מ נמשך, וחלק מהמשלחות עדיין נמצאות כאן".
הדובר המיומן עשה את המצופה ממנו ופעל כדי לא לייאש את המיליונים שמצפים למוצא פיו בתקווה, אבל הוא עצמו ידע שהאמת מונחת במקום אחר. צפיתי בפקיד הקטארי מדבר ונזכרתי ברון ארד. מצבם של חטופינו מעודו לא היה כה קרוב לגורלו של ארד. אם לא תקרה תפנית גורלית או התפתחות מפתיעה, סיכויי השבתם בחיים יירדו פלאים. הלחץ הצבאי, שנועד לשכנע את סנוואר לגלות גמישות, נוסה היטב כבר שישה חודשים ולא הניב תוצאות. סנוואר למעשה אומר לעצמו ולנו כי ככל שנהרוג בהם, כך המוטיבציה לשחרר חטופים תפחת. הרי החטופים הם עבורו קלף הישרדות, למה לו לתת אותם בזול או ללא תמורה. עוד הוכיחה המציאות כי הזמן פועל לרעת בני הערובה. עובדה היא כי צה"ל הרג יותר חטופים מכפי ששחרר. אומנם בשוגג, אבל הרג.
"אין זכות מוסרית לעצור את המלחמה בעזה, עד שנחזיר את כל החטופים לביתם", אמר שר הביטחון יואב גלנט בביקורו השבוע בוושינגטון. הציפייה כי לחץ צבאי יביא לשחרור חטופים איננה הנחת היסוד היחידה שהולכת ומתפוגגת. ביום שלישי השבוע הופיע נשיא המדינה יצחק הרצוג בכנס בירושלים. חברת מובילאיי חנכה את ביתה החדש, והאזרח מספר אחת הוזמן לשאת את הנאום המרכזי. הרצוג, שמעודכן במהלכי המו"מ לעסקת חטופים, התייחס בנאומו גם ליחיא סנוואר. הכל מתחיל ונגמר בו, אמר. הוא שהחליט על הטבח, והוא שפועל לעשות הכל כדי להחריב את החיים המשותפים כאן. "אין ברירה, צריך להביאו חי או מת, כדי שנוכל לראות את החטופים בבית", קבע הנשיא.
מה באמת יקרה אם נהרוג את יחיא סנוואר, והחטופים עוד בידו? הלב אומר, שחסידיו בזרוע הצבאית של חמאס יוכרעו, יתמלאו ייאוש וימהרו לחתור להפסקת אש ולעסקת חילופים. ובכן, מדוע יעשו כן, אם ממילא צה"ל ימשיך לכתוש ולהרוג בהם אחרי ההפוגה. הגיוני לא פחות תסריט אחר, ולפיו הם יקשיחו את עמדותיהם. אולי ירצו לגבות מחיר על לכתו, או יעדיפו למות עם פלישתים. נוסף על כך, לא בטוח כי בהריגת סנוואר יהיה לישראל עם מי לשאת ולתת. ואין ערובה לכך שמישהו ישמור על החטופים ויפקח על אבטחתם בהיעדרו. קשה לתפוס, ועדיין, בכל הקשור לחטופים, סנוואר הוא מחולל הנזק ובאותה עת גם פוליסת הביטוח.
המקרה של רון ארד
כבר היו דברים מעולם. במהלך המגעים לעסקת חילופים עם חיזבאללה לאחר חטיפת שלושת חיילינו בהר דב באוקטובר 2000, חיפשו ראשי הארגון מידע מהימן על רון ארד כדי להסתייע בו לצורכיהם כקלף במו"מ. במאי 1988 פשטו כוחות צה"ל על הכפר מיידון, ששימש מעוז של חיזבאללה. ארד הוחזק אותו זמן בכפר נבי שית המרוחק משם. שש שנים אחר כך גילה העיתון "א־שרק אל־אווסט" כי שוביו רצחו אותו כנקמה על מות קרוביהם בפשיטה על מיידון.
ייתכן שאם היה לצה"ל זמן בלתי מוגבל, והחטופים היו מוגנים ושמורים, אפשר היה לבנות על הלחץ הצבאי שיביא לשחרורם. אבל כל פצצה המושלכת כיום ברצועה עלולה לנחות גם על ראשו של חטוף ישראלי. וכל הרוג פלסטיני עלול להביא את אחד משוביו של חטוף זה או אחר לבוא איתו חשבון.
ראשי חמאס ולוחמיהם הם אכן בני מוות, ובעונש שגובה מהם צה"ל בימים אלה הם זכו בכל דין. אבל חיסולם הוא חרב פיפיות. לא רק משום שהם אלה המחזיקים בחטופים ושומרים עליהם. בשנים הקרובות תזדקק ישראל לכתובת רצינית בעזה כדי לשאת עמה ולתת על כל דבר.
בשבוע שעבר תיארתי כאן כיצד הידרדרה עיראק לכאוס ונקרעה במלחמה בין עדות ומוקדי כוח. עזה עלולה להידרדר למקום שאליו צנחה בגדד אחרי הפלישה האמריקאית. תארו לכם שבעוד שנה, אחרי שנפיל את חמאס, יירו אלמונים מטח רקטות לעבר אשקלון. את מי יעניש צה"ל ונגד מי ייצא למבצע?
המצרים חוזרים ומפצירים בישראל בימים אלה לעצור את המלחמה. ראשית, כדי למנוע הרג המוני של אזרחים ברפיח, ואולי גם הסתננות פליטים לשטחם. שנית, כדי לשמר שלטון כלשהו ברצועה ליום שאחרי ולשלב את חמאס בשלטון העתידי ככינור שני תחת ריבונות הרשות. וכמובן כדי לגאול את החטופים משביים.
לתפיסת המצרים, חמאס מקוצצת כנפיים כמוה כדיקטטור קטן. מצד אחד תהיה שם כתובת, סמכות שתמנע התפתחות ביצת טרור מסוכנת ברצועה; מצד שני, היא תהיה חלשה מכדי ללחום בישראל בעוצמה. בירושלים מקשיבים לעצות הללו בנחת, אבל מסרבים לקחתן, וכידוע, מסרבים להציג חלופה משכנעת ליום שבו חמאס לא תהיה כאן יותר.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל