בבית הלבן מדברים על העיתוי הנכון שנוצר עכשיו לקידום פתרון שתי מדינות. בלונדון, פאריס וברלין מדגישים את התחזקות תמיכתן בפתרון שתי המדינות. באיחוד האירופי משתדלים להשתלב בהסכמת המעצמות לניצול העיתוי לקדם את הפתרון המדיני לסכסוך.
ישראל חשפה את נקודת התורפה של טהרן והעבירה מסר לבעלות הברית
הנשק החדשני שחמק מתחת לראדר: פרטים חדשים על התקיפה באיראן
מי שאינם מדברים. מי שאינם מסתפקים בהצהרות והתבטאויות, מי שעושים מעשה הם הפלשתינים. הם אלה שרומסים כל סיכוי, מחבלים בכל תקוה, מרחיקים כל עתיד צפוי להגשמת פתרון שתי המדינות. ליתר דיוק אם מישהו מערער את הסיכוי להקמת מדינה פלשתינית הם הפלשתינים, הנהגת הרשות הפלשתינית.
ארה"ב כצפוי הטילה ווטו במועצת הביטחון וסיכלה את היוזמה להעניק לרשות הפלשתינית מעמד של חברה קבועה באו"ם. זאת הפעם השנייה שיוזמה כזאת נכשלת במועצת הביטחון.
הפעם ביקשו הפלשתינים לנצל את המתיחות, המתח, המצב המעורפל צבאית ומדינית שנוצרו באזור בעקבות מלחמת חרבות-הברזל. הפלשתינים ביקשו לנצל את הגינויים נגד החמאס בזירה הבינלאומית, כדי לומר, "הנה, אנחנו בסדר. מגיעה לנו חברות קבועה באו"ם".
מעמד קבוע בארגון העולמי ניתן למדינה. מי שעוקבים אחרי התנהלותם של נציגי הפלשתינים באו"ם במעמד של משקיף, נעדר זכות הצבעה, מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת – הם, הפלשתינים, הם אלה שמשקיעים מאמצים מיוחדים במטרה לעגן, לייצב ולהנציח בזירה העולמית את סבלם, את מצוקתם ואת תלונותיהם.
כבר שנים, שאחת לחודש מתקיים במועצת הביטחון דיון תקופתי בנושא "הבעיה הפלשתינית והמצב במזרח התיכון". הדיון הזה הפך זה כבר לבדיחה, לאירוע מגוחך ומגחיך. "זה כמו שיחה על מזג האוויר", הגדיר פעם דיפלומט בכיר וותיק את הדיון הזה.
לומר על הפלשתינים היום את מה ששר החוץ המיתולוגי אבא אבן אמר לפי עשרות שנים, שהערבים אינם מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות, זאת מחמאה. הפלשתינים היום עושים הכל כדי שחלילה לא יווצר מלכתחילה שביב של הזדמנות לפתרון מדיני.
מה שמחבל והורס את הסיכוי לפתרון מדיני של שתי מדינות, זה גם הנהגה כושלת, מושחתת, אנרכיסטית בראש הרשות הפלשתינית. יושב ראש הרשות אבו מאזן, בן ה-87, חי בעולם משלו, מנותק, חסר כל מידע מעודכן על התמורות בזירה הבינלאומית.
ברשות לא צמחה אף דמות איכותית, עם טיפת השפעה. כל עוד שלא ייעשו חילופי שלטון מהפכנים בראשות הרשות, ההצהרות, ההתבטאויות, הצפיות בושינגטון ובבירות המעצמות על העיתוי הנכון שנוצר לקידום פתרון שתי המדינות, הן פחות מקול קורא במדבר. הן חסרות כל ערך וסיכוי.