ככל שעובר הזמן, מתברר עד כמה ישראל חשופה לסכנות כשבעמדות המפתח בהנהגה יושבים אנשים לא ראויים. סכנות, כידוע, יש לנו מספיק גם ככה. מילא מטורללים אנטי־ציוניים כמו עופר כסיף - הם מרגיזים וגורמים נזק, אבל כדמויות שוליות בפרלמנט, הנזק הוא מזערי. הבעיה גדולה בהרבה כשדמויות קיצוניות תופסות עמדות עם השפעה, בין אם במפלגת השלטון או כשרים שיש להם אחריות כלשהי על ביטחון המדינה.
בן גביר חטף מערוץ 14: "חסר כל אינטליגנציה וכישורים"
כולנו יודעים במי מדובר, כולנו נחשפנו למטורללים הרגילים שהיו חייבים להתבטא אחרי המתקפה באיראן. אמנע מלהזכיר את שמותיהם כדי לא לתת להם את כוח ההדהוד שאותו הם מבקשים. אבל לא ייתכן שממשלת ישראל תמשיך להיות תלויה בגורמים חסרי אחריות, כשאנחנו במלחמה מתמשכת ובמצב כל כך עדין.
אין מה להתקומם כשהמצב הולך ומסתבך, כל עוד אנחנו ממשיכים כך. אי אפשר לפעול להכשרת עשרות מאחזים "מתחת לרדאר", אי אפשר להשאיר בתפקידו שר אינפנטיל שמברבר בניגוד למדיניות הערפול של הממשלה, אי אפשר לתת לעבריין לשעבר למנות מפכ"ל ולהתנגד לדין הבינלאומי, ואז להתקומם כשארצות הברית כבר לא יודעת איך להתמודד עם חוסר האמון שלה בהנהגה ונוקטת אמצעים חריגים.
ברור שזה לא בסדר שהממשל האמריקאי נוקט עיצומים תקדימיים נגד יחידה בצה"ל, וברור ש"נצח יהודה" הוא גדוד חשוב שצה"ל צריך לטפח, אבל אי אפשר להתנהל עם קיצוניים ולהתפלא בכל פעם מחדש מול התוצאות ההרסניות. אין טעם להתבכיין אם לא נפעל לתיקון שורש הבעיה.
כשרואים את המהומות המטורללות בקמפוסים בארצות הברית, אין מנוס מלהבין את ההשפעה ההרסנית של הרשתות החברתיות על הדור הצעיר. הוא קל להשפעה, הוא חסר ידע וניסיון, והוא נותן כוח מופרז לדמויות קיצוניות שמציעות פתרונות "קלים" למצבים מסובכים. גרוע מזה - אנחנו חיים בעידן שבו על התנהלות מופקרת אין בהכרח איומים מספיק גדולים שיכולים לרסן אותה. הבעיה היא שגם אצלנו זה קורה, וכשקיצוניים מקבלים כוח במדינה עם מציאות שבירה כמו ישראל, זה מסוכן בהרבה.
במדינת ישראל יש הון אנושי שאין שני לו - הוא קיים בשפע בתעשיות הביטחוניות, בתעשיות הטכנולוגיות, בתעשיות הפיננסיות, ביזמות מתפרצת ובהמון כישרונות יצירתיים. לא ייתכן שעל היכולות הרבות האלו ישלטו גורמים חסרי שיקול דעת וכישורים. ישראל יכולה להתמודד עם כל האיומים נגדה, אבל הטרלול הנוכחי בהנהגה גדול מדי.
ישראל חייבת לשמר את הכרת העולם בצדקת דרכה, אבל הפופוליסטים הקיצוניים בממשלה מכשילים אותנו שוב ושוב בהשלמת המשימה. הם מטלטלים את הספינה עבור לייקים ברשתות, הם מקשקשים בקומקום ומכניסים אותנו לעמדת נחיתות במלחמת ההסברה, והם מערערים את השותפויות האסטרטגיות שלנו ומסכנים את יכולתנו לנצח. הקושיה שכולנו צריכים לשאול את עצמנו בחג הפסח הזה, היא איך מזיזים את חסרי האחריות מעמדות מפתח בהנהגה. זו משימה לאומית ממדרגה ראשונה.
שימו לב שעם כל התדרדרות נוספת במעמדנו, יש מי שדוחף את הדיון למקום האידיוטי של "מי אשם", במקום "איך פותרים". הוויכוח על מי אשם הוא רק כלי לטשטוש הצורך למצוא פתרון לבעיה. התנפלויות והשתלחויות לא בהכרח יעזרו, כי דרוש פתרון חכם שיאפשר זהות אינטרסים לרוחב המיינסטרים הישראלי, ושיתוף פעולה.
כולנו צריכים להתעניין הרבה פחות בדיונים מקושקשים שמסתיימים בלא כלום, ולהתעניין הרבה יותר בדיון רציני על השאלה - מה לעזאזל עושים. איך מביאים למצב שבו את ישראל החבוטה מובילה הקבוצה הכי ראויה. במקום להפיל את האשמה במצב על גורם אחד ולהתווכח אם זה נכון או לא, כולנו צריכים לדרוש התנהלות שפויה ואחראית מההנהגה כולה.